הצהלות התחילו כבר במטוס. עמוס מצמיד כרס ליעקב, שולה בסלפי דאקפייס עם גילה. מגדרה עד קריית ביאליק, מהרצליה עד ערערה, 42 ראשי ערים ורשויות מקומיות ועשרות רבות של עובדים בכירים יוצאים לטיול השנתי. במקום עומר אדם וביסלי גריל במושב האחורי – הנחיות בטיחות בטיסה וסנדוויץ' אל-על. על הפרק: 4 ימים של שכרון חושים בברצלונה, עם אופציה להארכה.
היעד הפורמלי הוא "כנס ערים חכמות 2019" –חידושים והמצאות, פאנלים והרצאות. תסתכל טוב טוב על האנשים פה, לוחש לי אחד המבקרים הקבועים בתערוכה, בצהריים כבר לא תראה את רובם. חלק גדול מסמן וי בבוקר, הוא ממשיך ולוחש, וממשיך לעבר נפלאות ברצלונה המעטירה, מגדליה, מגדנותיה וסניפי זארותיה.
"עיר חכמה" זה טרנד חשוב ודרמטי, שמשפר את החיים של מיליונים בישראל ובעולם. הכנס בברצלונה הוא החשוב בעולם בתחום הזה, חברות בינלאומיות מציעות את הטופ של הטופ, ערים נחשבות כמו שטוקהולם, ניו יורק וסינגפור באות לחלוק מניסיונן. יש המון מה ללמוד. האם הטיול הזה הוא ניצול מיטבי של כספי הציבור? הספקות אוכלים אותי. עוד מעט אבין למה טעיתי.
מה זה עיר חכמה בכלל? בבני ברק התקינו חיישנים על פחי הזבל, כדי שהמשאיות יגיעו רק לפחים שבאמת צריכים ריקון. חוסך זמן, כסף, צפיפות וזיהום. בחיפה, המטרונית מקבלת עדיפות לאור ירוק ברגע שהיא מגיעה לצומת. בהרצליה פיתחו מין "ווייז" למנקי הרחובות, שאומר להם בדיוק היכן לעבור ומתי. במודיעין התקינו תאורה חכמה שחוסכת המון חשמל. תל אביב? תל אביב היא אימפריה בליגה אחרת. התושבים מקבלים מהעירייה שירות ברשת ברמה שתושבים מעטים בעולם מקבלים.
אבל יש גם סיפורים הפוכים. על עיר שמוציאה עכשיו את החיישנים שהתקינה בפחים בהשקעה של מיליונים – כי סוף סוף הבינו שם שהחיישנים לא חוסכים כלום: הם מודדים נפח אשפה, והקבלן מחייב את העירייה לפי משקל. זה לא אותו דבר. בעיר אחרת הותקנו עמודים של תאורה חכמה עם מצלמות עליהן, לדרישת ראש העירייה. כשחנכו את הפרויקט, ביקש ראש העירייה לצפות במצלמות. ואז הוא גילה שאין מסכים לצפות בהם, ובעמודים לא הותקנו בכלל כבלי תקשורת או חשמל למצלמות. למה? "לא ביקשתם", ענה מנהל המחשוב. אז עשרות מצלמות חכמות אבל טיפשות כמו קיר מוברגות עכשיו ברחבי העיר. גם את הרשימה הזאת אפשר להמשיך עוד ועוד.
אכלו לי את הראס
רגע, לא התחלנו. אם תנסו לדבר עם חברות הטכנולוגיה – כמו שאני עשיתי פה בשלושת ימי התערוכה – ייצא לכם עשן מהאוזניים בתוך 18 דקות. אכלו לי את הראס מפנים אכלו לי, עם מערכות שליטה ובקרה עתירות חוכמה וניהול ותרחישים ומעקב ביצועים ובינה מלאכותית. בסדר בסדר, איבדתי סבלנות, אבל מה עושים עם זה? למה זה מתחבר? איך הופכים את זה למשהו שמועיל לתושבים וחוסך לעיריות? זה ממש אבל ממש לא פשוט. אתה מתחיל בחמישה חיישני תאורה, וגומר במערכות של מיליונים שאף אחד לא יודע להשתמש בהן.
אתם מתחילים להבין את התמונה? כל עיר ורשות מקומית צוללת לתוך העולם המורכב והטובעני הזה כמעט לבד. יש 10-15 ערים בישראל שבאמת מצליחות להוציא משהו חיובי מכל זה, ובהן תל אביב, חיפה, ירושלים, ראשון לציון, הרצליה, אילת, מודיעין. מאות עיריות ורשויות מנסות לבחור מערכות, או לפתח בעצמן. הן שוחות בתוך ים מלא אינסוף חברות, מותגים וטכנולוגיות - שהן גם מלכודות לבזבוז מיליונים מכספי ציבור.
"זה פח זבל שלתוכו זורקים המון דברים: תאורה חכמה, תחבורה חכמה, השקיה חכמה, פינוי אשפה חכם, וגם שירות דיגיטלי לתושב. זה נורא מבלבל", אומר פרופ' אייל יניב, ראש המרכז לערים חכמות באוניברסיטת בר אילן. "רוב אוכלוסיית העולם רוצה לגור בערים. אנחנו הולכים לקראת יותר תנועה, יותר זיהום וצפיפות – ולכן חייבים טכנולוגיה שתשפר את החיים. הרבה ערים הלכו שבי אחרי ספקי הטכנולוגיה שהביאו פתרונות ללא בעיות. אז קנית פתרון ללא בעייה. אמרו לך שאם תשים אלף סנסורים ומצלמות תהיה לך עיר חכמה. אבל זה לא פותר שום דבר".
עכשיו קחו את שולה, סגנית הגזבר בעירייה בינונית בשפלה. או את עמוס, טכנאי המחשבים ברשות המקומית שמשתכר 7,000 שקל ברוטו בחודש, וראשת הרשות המקומית הטילה עליו לנהל את פרויקט "עיר חכמה". יש להם אפשרות לשחות בים הכרישים הזה ובאמת להביא לעיר פתרונות לבעיות? לא פחות סביר, שזה ייגמר בנפילה כואבת למלכודות בזבזניות של כסף וזמן.
הטייטל הנכבד "ערים חכמות" בעצם חושף את הכשל והבזבוז. "הממשלה מציעה סיוע כספי, למשל דרך פרויקט 'ישראל דיגיטלית'. מציעים לך כסף לא תיקח"? אומר אילן אלתר, יועץ לרשויות בתחום ערים חכמות. "אז ראשי הרשויות המקומיות מגישים מהר-מהר בקשות לסיוע. לפעמים הם קונים מערכות, לפעמים הכסף שוכב שם.
הבעיה שלחלק מהם אין בכלל מנהל טכנולוגיות מידע רשויות מקומיות. זה מקצין את הבזבוז. יש תהליכי עבודה לא תקינים, ועובדים ברשויות המקומיות שלא מבינים את עולם הדיגיטל. וזו בעיה אמיתית. אי אפשר להשיג כוח אדם איכותי לעיריות, כי ענף ההיי-טק מתחרה עליהם. מי שמבין משהו - משיג עבודה בשכר נורמלי. גם מנהל המחשוב בעירייה גדולה מרוויח 25 אלף שקל ברוטו. בהיי-טק הוא יכול להרוויח כפול".
תל אביב, יא חביבי
אז מי יעשה את זה? מי יבחר מערכות בשביל 250 עיריות ורשויות מקומיות שלא יכולות להתמודד עם הביצה הזאת לבד, ויציע להן תפריט שירותים סגור והגיוני לבחור מתוכו - במקום לזרוק כסף לפח? מרכז השלטון המקומי אמנם הקים מרכז חדשנות מפואר – למבקרים - אבל אל תצפו לסיוע משמעותי לרשויות המקומיות. מסתבר שגם החוק מגביל אותו.
לחור הגדול צולל עכשיו גם המשרד לפיתוח הנגב והגליל, שמציע לרשויות בפריפריה ובפריפריה הכלכלית סיוע בהתקנת מערכות של תאורת לדים חכמה וחסכונית, התקנת גגות סולאריים על מבני ציבור, ומערכות אשפה חכמה. נשמע כמו הזדמנות מצוינת מצד אחד. מצד שני, האם העיריות לא יתבלבלו משלל הצעות לסיוע ותקציב? מה באמת צריך מכל זה?
"כולם מבינים שיש בעיה. שצריכה להיות התערבות ברמת מרכז השלטון המקומי או הממשלה. כולם עדיין מחפשים את עצמם", מודה ליאורה שכטר, מנהלת המחשוב בעיריית תל אביב, שנחשבת לגורו הגדול של התחום בישראל. עיריית תל אביב, העשירה בעיריות ישראל, משקיעה בתחום העיר החכמה הון רב מכספה. תחת שכטר 400 עובדים, שמפתחים שלל טכנולוגיות ושירותים. וגם היא שומרת על צניעות. "יש לנו עוד דרך ארוכה. אין עיר שהצליחה לפצח את כל התחומים. מה שתל אביב פיצחה הוא את הקשר עם התושב – אתה מתאר לנו מי אתה ומה הצרכים שלך, ואנחנו יודעים להציע לך באופן דיגיטלי שלל שירותים, מרישום לגנים ועד פעילויות פנאי".
מה קורה בערים האחרות? "בערים הקטנות יש לפעמים אדם אחד שעוסק בזה", אומרת שכטר. "ויש ערים שאפילו הוא לא קיים. ולכן היכולת לבצע לא קיימת. מישהו צריך לעזור להן ולתת להן את המערכות". אתם כעיריית תל אביב נותנים לערים אחרות את המערכות שלכם? "הבעיה היא לא לתת, אלא לתחזק לאורך זמן. מי יעשה את זה?" שכטר, לשעבר מפקדת בכירה במערך המחשוב הצה"לי, היא חריגה בנוף. היא נהנית מפנסיה צבאית, שמאפשרת לה להסתפק בשכר העירוני וליהנות מהאתגר. בלעדיה – גם היא מודה – היא מזמן היתה בחברת היי-טק.
כבר עדיף שתלכו לשופינג
"השאלה היא איך משתמשים בטכנולוגיה כדי לעשות תושבים יותר שמחים", אומר פרופ' יניב. "זה מה ששואלים בדובאי, למשל. אפשר להפוך את התושבים למעורבים ומחליטים על מה שיקרה בעיר. בפריז נותנים לציבור לשלוט ב-100 מיליון יורו מתקציב העירייה. רק התלמידים בפריז קיבלו שליטה בהקצאה של 10 מיליון יורו. ככה הופכים את התושב למעורב יותר. בישראל לא רואים את זה. לפעמים משתפים את התושבים באיזה צבע יהיה הספסל בפארק, ואז צובעים במה שיש במחסן".
הטכנולוגיה היא לא רק הזדמנות לשמח תושבים, להציע להם שירותים טובים יותר באופן יעיל יותר ולחבר אותם למה שנעשה בעיר. היא הזדמנות מדהימה לייעל את העירייה עצמה. פשוט לבנות אותה מחדש ולייצר תהליכים בירוקרטייים חדשים, מהירים ויעילים הרבה יותר. עמוס מבינוי כבר לא צריך להעביר את הטפסים לשולה בארנונה. לא בטוח שצריך את התפקידים שלהם יותר. צריך תפקידים אחרים.
אבל כל עוד עמוס ושולה ממשיכים לנסוע לטיול השנתי בברצלונה, בלי כוונה או יכולת לצלול לעומק העניין, ובלי נכונות לשנות את הדרך שבה הם עצמם עובדים – עדיף שיבזבזו את הכסף הפרטי שלהם בדזיגואל או בסטרדיווריוס, במקום לבזבז את הכסף שלנו על מערכות טכנולוגיות יקרות שלא יעבדו ולא יעזרו לאף אחד.