כמה אירוני. מאז ששודר הסרט התיעודי שלי "הקרב על המוח" בשבוע שעבר, הטלפון שלי לא נח לרגע. ניסיתי לעזוב אותו. אבל זרם של מאות תגובות מחזקות מצופים, אנשי עסקים, פוליטיקאים, אפילו קולגות - לא איפשר לי להתעלם. ניסיתי לא ליפול בפח, לא לענות מיד. אבל אנשים כותבים לך דברים יפים. כמה סנוב אתה יכול להיות? לחכות יומיים למענה? מצד שני, אחרי סרט כזה, גם לענות באותה שנייה זו בחירה תמוהה.
זה היה נעים. היו גם תגובות ביקורתיות. אחת מהן אמרה - אפשר לחשוב, מה הדרמה הגדולה? אין לכם רצון עצמאי? תסגרו את הטלפון. תתנתקו.

בואו נתעלם רגע ממאות או אלפי המחקרים שהוכיחו שמסך ממכר. כולנו מאמינים שיש לנו רצון עצמאי, שאנחנו יודעים מה טוב לנו. באמת? יש אינספור סוגי טעויות שאנשים עושים בקבלת החלטות. לעשות מה שעושה לנו רע לנו זו אולי הקלישאה האנושית החבוטה מכולם.

להרבה אנשים יש נקודת תורפה אחת לפחות. יש כאלה שמסכים לא מזיזים להם, אבל לא יכולים להפסיק לעשן. יש כאלה שלא עומדים בפני אוכל. יש מכורים לספורט, לאלכוהול, לסמים, להימורים, לפורנו. נדמה לי שמכל אלה, אנחנו תופסים את ההתמכרות למסך כפחות מסוכנת. אבל בדבר אחד אין לי ספק - בעיית המסך היא נפוצה מכולן. מכורים לסיגריות הם מיעוט. צרכני אלכוהול או מהמרים כבדים - מיעוט. אנשים שמשתמשים במסכים יותר ממה שהיו רוצים - זה רובנו.

וגם אם אתם לא מאלה, זה אמור לעניין אתכם. כי זה משפיע על כולם, גם על הלא-מכורים. על החברים והמשפחה שלכם, על נהגים לידכם בכביש, אפילו על אנשים שמצביעים איתכם לאותו פרלמנט. יש בישראל שעוד לא הבינו את זה, אבל האמריקאים כבר העבירו הילוך. צוקרברג בילה השבוע 3 ומשהו שעות במתן עדות בבית הנבחרים האמריקאי. להם יש את הסמכות לקרוא לו, אבל זה לא שהוא והחברה שלו משפיעים פחות על ישראל.
בכלל, קיבלנו השבוע קיבלנו המון פיסות מעניינות של צוקרברג - גם מגמגם בפני הקונגרס, אבל גם אנושי ומשכנע בראיון לרשת CNBC. שם פנו אליו כאחראי על טוהר הבחירות העולמי, והוא ענה על אותו תקן.


צוקרברג גמגם כשנשאל על ההחלטה של פייסבוק שלא לפסול מודעות פוליטיות שקריות. במילים אחרות, אם פוליטיקאי מחליט לשלם כדי להפיץ שקרים בפייסבוק במודעות, אין לפייסבוק שום בעיה עם זה. פייסבוק וצוקרברג מותקפים על הרקע הזה שוב ושוב, ומול חברת הקונגרס הצעירה אלכסנדריה אוקסיו-קורטז הוא מצא את עצמו מגמגם.

בראיון ל-CNBC הוא היה יותר רהוט, משכנע ואפילו קצת אנושי. "אני לא חושב שאנשים רוצים לחיות בעולם שבו מותר להגיד רק דברים שחברות היי-טק חושבות שהם נכונים. אני לא חושב שנכון שפייסבוק תסנן תכנים פוליטיים או חדשותיים", אמר צוקרברג. "אם נוריד את המודעות הפוליטיות, מועמדים שהמדיה בוחרת לא לסקר לא יקבלו קול".

ואז הגיע טיעון המחץ: "שימו לב, שהיום האתרים שמתזחקים הן סיניים, כמו טיקטוק. אבל שם מצנזרים מחאות". צוקרברג מציג את פייסבוק כמי שמביאה את הערכים האמריקאיים של דמוקרטיה וחופש ביטוי לכל פינה בעולם, שמשמשת פלטפורמה למחאה עממית. מי אתם רוצים שיוביל את העולם? הערכים האלה או האלה?

"שמרנו על הבחירות האחרונות בצרפת, בגרמניה, באיחוד האירופי, בהודו ובברזיל מפני התערבויות זרות", אמר מלך העולם. לדבריו, פייסבוק יירטה 50 מהלכים של התערבות בבחירות. מצד מי? סין, איראן ורוסיה. הכל כמובן מאז 2016, מאז פרשת קיימברידג' אנליטיקה, שהוכיחה שגורמים זרים מנסים ומצליחים להתערב בבחירות באמצעות פייסבוק. והם עדיין מנסים.

האם אתה לוקח אחריות על זה שהפלטפורמה שלך הביאה לבחירתו של טראמפ? נשאל צוקרברג. "אני לוקח אחריות על הפלטפורמה שלי, אבל יש לה הרבה השפעות. זה שמדינות זרות מנסות להתערב בדמוקרטיה, זו תופעה שלילית. אבל אנשים גם מחליפים דעות באתר. אז ההשפעה של פייסבוק על הדמוקרטיה עוד תיחקר שנים רבות".

לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020, אומר צוקרברג בבטחה, אנחנו מסודרים. אנחנו יודעים מה לעשות. "הם נהיו הרבה יותר מתוחכמים, אבל גם אנחנו".

אני מאמין לצוקי. אני רק לא בטוח אם אנחנו בצד המרוויח או המפסיד.