זו רעידת אדמה: הקורונה תכף חוגגת שנה כפול 12 שעות מסך ביום. במלחמה על תשומת הלב שלנו, יש מנצחת שמשאירה אבק למפלצות כמו פייסבוק, אינסטגרם ונטפליקס. טיקטוק, הרשת של הצעירים, קפצה בעולם פי ארבעה בזמן השימוש והגיעה ל-21.5 שעות שימוש בחודש בממוצע. המון צעירים מבלים שם הרבה הרבה יותר מזה. בישראל היא הרשת היחידה שסחפה משתמשים חדשים, לפי הדוח של בזק, בניגוד לפייסבוק ואינסטגרם שנמצאות במגמת נטישה.
עד כמה פייסבוק ואינסטגרם ממכרות אנחנו יודעים, אז איך טיקטוק עוקפת אותן? הנה שבעה צעדים דרך להצלחה:
1. לברוח מההורים
כל דור רוצה להיות איפה שהמבוגרים וההורים לא. להגדיר את עצמו בנפרד. אז היה הדור של מייספייס, הדור של פייסבוק, הדור של אינסטגרם. בני העשרה נמצאים בטיקטוק.
2. יפה זה לא מעניין
באינסטגרם שולטים היופי והאסתטיקה - בקיצור, אם את נראית טוב תקבלי יותר לייקים. בטיקטוק יש יותר אותנטיות ועידוד לעוד פורמטים של אנשים. גם אדם שמן במיוחד או סבתא חמודה יכולים להיות כוכבי ענק.
3. אלגוריתם גאוני
הלב של טיקטוק הוא העמוד For You. בניגוד לאינסטגרם ולפייסבוק, ששם את בעיקר נחשפת בפיד לאנשים מוכרים - בטיקטוק הקטע זה להיחשף לאנשים חדשים ולא מוכרים. זה בזכות האלגוריתם המדהים שלה, שיודע לנבא איזה סרטונים נאהב. הוא לומד אותנו ואת תחומי העניין שלנו, ומאתר עבורנו את הסרטונים המתאימים - מאנשים שלא הכרנו. בנטפליקס, אגב, אנשים מעדיפים להתעלם מעמודי ההמלצות. בטיקטוק זה הקטע.
4. כל סרטון הוא הפתעה
ההפתעה הזאת גורמת למוח שלנו להפריש המון דופמין - וזה כיף. וממכר. פייסבוק - על טורבו.
5. בטיקטוק אפשר להפוך לכוכב בן לילה
באינסטגרם ובפייסבוק בונים קהל האוהדים לאט, מפוסט לפוסט. בטיקטוק, גם אם יש לך אפס עוקבים, סרטון אחד טוב שמדליק אנשים בעמוד For You יכול להפוך אותך לסטאר ענק. אפשר גם להתפרנס מזה. מי יכול לוותר על ההזדמנות הזו?
וככה בחור שנוסע על סקייטבורד ושותה מיץ אוכמניות עובר מאנונימיות מוחלטת לכוכב ענק
@420doggface208 Morning vibe #420souljahz #ec #feelinggood #h2o #cloud9 #happyhippie #worldpeace #king #peaceup #merch #tacos #waterislife #high #morning #710 #cloud9
♬ Dreams (2004 Remaster) - Fleetwood Mac
אגב, השיר ברקע הוא הלהיט Dreams של להקת פליטווד מק המיתולוגית, שיצא ב-1977. בזכות הטיקטוק הזה השנה השיר נסק במצעדי ההורדות, ומייסד הלהקה, המתופף מיק פליטווד, עשה - החודש! - אקזיט של מיליונים ומכר את הזכויות לכל אלבומי הלהקה. בזכות הטיקטוק הזה. אגב, גם הוא בעצמו עשה מחווה לקליפ מיץ האוכמניות. והיה לו נורא קל לעשות את הסרטון בזכות הנקודה הבאה.
6. לוחצים על הכפתורים הנכונים
בטיקטוק נורא קל לשתף ולהפיץ בזכות הכפתורים הנכונים באפליקציה. הכפתור התחתון בצורת תקליט מסתובב מאפשר לך לצפות בעוד קליפים לאותה מוסיקה, ומיד לייצר גם אחד משלך. אפשר לייצר אותו גם במשותף עם קליפים של אחרים. כולם עוקבים אחרי אותם טרנדים ומבצעים את אותם שירים ואותם ריקודים, כל אחד קצת אחרת - וזה האלמנט המוכר שמשלים את אלמנט ההפתער מנקודה 4, ויוצר חוויה מושלמת.
7. זה רק חטיפים
הסרטונים הם לא פרק נטפליקס, שם אתם מתחייבים ל-40 דקות צפייה. האורך הוא 15 עד 60 שניות. ואז צופים בעוד אחד, ועוד אחד. כמו במבה. לא עוצרים עד קרקעית השקית. כי לצד הסכנות - שעליהן נדבר בהזדמנות אחרת - טיקטוק זה באמת באמת כיף גדול.
זה לא קרה במקרה. פסיכולוגים ומתכנתים עבדו קשה על מכונת ההתמכרות הזו. הצליח להם. ובשנת הקורונה, כשהילדים סגורים מבודדים בבית, אפשר להתווכח האם זה ניצול או הצלה. או גם וגם.
דיכאון עממי
שני שליש מהנערות דיווחו על חרדה או דיכאון בתקופת הקורונה. שני-שליש. הרוב המוחלט.
זה יצא בתוך דוח האינטרנט של בזק, שעמוס בכותרות שכולן מספרות סיפור אחד: איך כל חלקי החיים שלנו התקפססו לתוך מסך. אבל מהכל, הכותרת הזו נתקעה לי במוח ולא משחררת. שתיים מכל שלוש נערות. זו לא שפעת ולא קורונה: המגפה הנפשית תישאר איתנו אחרי המגפה הויראלית, וגם אחרי המגיפה הכלכלית. זה סיפור לעשרות שנים. "משבר הקורונה הוא האיום הגדול ביותר על בריאות הנפש מאז מלחמת העולם השנייה", קבע הגרדיאן בשערו.
ואלה לא רק נערות: שני שליש מהמבוגרים חרדים מהנגיף, חצי חוששים שלא לעמוד בהוצאות, שליש (37%) דיווחו על לחץ, וכ-20% דיווחו על בדידות או דיכאון. סקר הלמ"ס שגילה זאת בוצע עוד לפני הגל השלישי. דמיינו מה המצב עכשיו.
מערכת בריאות הנפש של ישראל מדולדלת ומיובשת, קובע היום דה-מרקר, ולא תוכל לעמוד במשימה. אבל כבר היום יש מה לעשות. כל מי שמחזיק בתי ספר סגורים בערים שאינן בוערות מקורונה, מסכן חיים של בני נוער. בלאס וגאס הבינו את זה. מי שלא דואג להחזיר מורים מחוסנים לכיתות מתפקדות, הוא פושע. פושע כלפי נערות (ונערים) חרדות ודכאוניות. אלה לא מציתות אוטובוסים ולא מפגינות ברחוב, לא יוצאות לתקשורת ולא מדברות בזעם בכנסת. הן מסתגרות בחדר או באוזניות, מפתחות הפרעות אכילה ואינטארקציות לא בריאות ברשת.
השופטת שזרקה את אפל מהמדרגות
מכירים את הרגע המזכך הזה, את נשימת הרווחה מעומק הלב, כשסוף סוף מישהו מבין אותך? אז זה קרה השבוע. סוף סוף נשמע קול ההיגיון הפשוט לטובתנו, לטובת האזרח הקטן.
אנשים שניסו לתבוע את פייסבוק, את גוגל, את טוויטר או את אפל - בהרבה מקרים בצדק - גילו שמפלצות הטכנולוגיה הרב לאומיות מערימות עליהם קשיים. זוכרים שכשנרשמתם לשירות חתמתם על טופס משפטי ענק באנגלית? אז איפשהו למטה היה כתוב שכל תביעה תתברר רק בבית משפט בקליפורניה. או באירלנד. רוצה לתבוע את פייסבוק? אין בעיה, עלה על מטוס, שכור לך עורך דין בדולרים, ועכשיו רק עכשיו תתחיל להתמודד עם סוללת עורכי הדין בחוק ובמדינה זרה. הרבה אנשים מוותרים.
במשך שנים, הצליחו ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות להדוף ולחמוק מתביעות בישראל ובשאר העולם. והנה השבוע עלה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, קול ההיגיון הצלול: "לא ייתכן לטעמי שאפל תוכל למכור את מוצריה כאן, אך תטען כנגד סמכותו של בית המשפט הישראלי", פסקה השופטת רחל בת ערקובי. סימפל אז ד'ת.
במקרה דומה שבו תובעת העיתונאית לינוי בר גפן את טוויטר, פסקה השופטת חדוה וינבאום וולצקי, גם היא מהמחוזי בתל אביב, כך: "רשתות חברתיות לא יכולות לצפות שמי שמעוניין לתבוע אותן יידרש לפנות לבית משפט זר, שבמקרה נמצא במקום שבו קבעו אותן רשתות את משרדיהן". כלומר, קליפורניה או דבלין או מה שלא יהיה. "מי שנותן שירותים ומרוויח בכל העולם - עלול גם להיתבע בכל העולם". תודה ושלום.
זה חייב להיות רק צעד ראשון לקראת חזרת המשילות והריבונות על מרחב האינטרנט בישראל. לא יכול להיות שאת גבולות חופש הביטוי, ואת הזכות לתחרות ולפרטיות ועוד ועוד - קובעות חברות זרות במנותק מהחוק והמשפט הישראלי. המחוקק והרשויות הישראליות עדיין מנמנמות.
לפחות בית המשפט התעורר, ולפחות הוא שומר על הזכויות שלנו, האזרחים הקטנים. לא רק נגד ממשלות דורסניות, אלא גם נגד תאגידי העל הטכנולוגיים, שהפכו להיות חזקים כמו ממשלות, ולפעמים יותר מהן.
>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: חייבים להשוות
>> בזמן שעבדתם: וידאוקאסט המדיה והטכנולוגיה של דרור גלוברמן ודני פלד