אין משפחה שתצליח לברוח מזה. 16 שעות מסך ביום. הורים יוצאים בבוקר כשהילדים סרוחים על הספה ובוהים במסך כלשהו, חוזרים אחרי הצהריים ומוצאים אותם באותו מצב בדיוק. רק הפירורים סביבם מעידים שהם עדיין בחיים.

הרבה הורים יעקצו את הילדים. יתווכחו. תקומי תעשי עם עצמך משהו. אולי תצא החוצה. תפגשי חברה. כמה שעות את יכולה לשבת בטלפון. אתה נרקב לי מול העיניים. אבא אני בחופש תעזוב אותי, ימלמל הפגר בלי להרים עיניים מהמסך. ואחרי שתי דקות ירים צעקה, מה יש לאכול?

אז הורים יקרים, אנחנו לא כאלה עתיקים. גם אצלנו זה היה ככה. זזנו בין הטלוויזיה - ערוץ הילדים, ספורט או MTV, לבין מסך המחשב. וגם אז ההורים שלנו התעצבנו, גם אנחנו עשינו הכל כדי להוריד אותם מהגב. אז מה ההבדל?

סם מותאם אישית

יש הבדל גדול. המודלים העסקיים השתנו, והם משנים את ההתנהגות שלנו. כשאנחנו היינו בחופש, היו אלה חברות הכבלים והלווין, שגובות תשלום קבוע לחודש. היום, פייסבוק ויוטיוב מרוויחות מכל שנייה של צפייה. זה אומר שהן עושות הכל כדי להדביק את העיניים של הילדים שלכם למסך.

המסכים האישיים מסוגלים להציע חוויות מותאמות והרבה יותר אטרקטיביות לכל אחד. כלומר, מצד אחד מעניינות וכיפיות יותר, מצד שני המוח של הטינאייג'ר הולך להתפוצץ מרוב דופמין ואדרנלין. כן, זה ממכר. וכן, בכמויות גדולות, זה לא עושה טוב. לא להם ולא לנו.

שיגעון הפורטנייט מגיע אל "ארץ נהדרת" (צילום: מתוך "ארץ נהדרת 16", קשת 12)
הצצה לפרק החדש שישודר הערב בקשת 12 | צילום: מתוך "ארץ נהדרת 16", קשת 12

העיקר הכוונה

ובכל זאת, להילחם בכל זה אי אפשר. אז נמקד: הבעיה היא לא כשאתה נכנס כדי לצפות בסדרה. או לראות מה קורה בקבוצה מסויימת בפייסבוק. זה אחלה. הבעיה היא בגלילה הסתמית וחסרת המיקוד באינסטגרם או בפייסבוק. שיטוט מבלי דעת בסושיאל מדיה. האמריקאים קוראים לזה mindlessly.

האמת שזה קורה לכולנו, כשאנחנו נכנסים למין מצב שהמדענים מכנים היום "טראנס". אבל טינאייג'ר בחופש הגדול יכול לשהות בטראנס הזה גם 20 שעות ביממה. האם אנחנו נהנים או נשכרים מזה - חד משמעית לא. צריכה עצומה של מדיה חברתית ביום איננה מהנה. לא כיף. זה שובה אותך בדכדוך מצמית. זה כמו ללעוס את אותו מסטיק 20 שעות. אין טעם והלסת כואבת, אבל קשה להפסיק מהאינרציה. זו גם איננה מנוחה, כי המוח בולס פיסות אינפורמציה ולא נח. אבל אנחנו פאסיביים. כמעט שום תוצר לא ייצא מזה. פול גז בניוטרל.

מה עושים? בכל הצניעות - הילדות שלי עוד לא בגיל הרלוונטי - נדמה לי שלהילחם ראש בראש במסך זה מיותר. להורים עדיף לשאול את עצמם ואת הילדים לא כמה שעות הוא היה במסך היום - אלא כמה שעות הם עשו משהו אחר. כמה שעות הם בילו עם חברים, עשו ספורט, היו בים, ניגנו, רקדו, כל דבר שהוא לא מסך. נסו להיות בעד (כל פעילות מוצלחת אחרת), ולא נגד (המסכים).

וגם כדאי להבין שהפיתוי גדול, וזה בסדר. על הזמן הפנוי של הטינאייג'רים שלנו נלחמים בכל הכוח נטפליקס, פייסבוק, אינטסגרם, יוטיוב, טיקטוק, פורטנייט. הם מציעים חוויות נהדרות. לא צריך להימנע מהן וגם אי אפשר (גם לחברים יש סלון ומסך). הצעירים מצייתים. עוברים ממסך למסך. מה אתה רוצה סבאלה, הם יגידו לי, אנחנו בחופש. אין בעיה. אני רק שואל בחזרה - האם אתם בחופש?