"הכותרות שלכם בזמן האחרון נראות כמו כל לינק מעפן שרץ בפייסבוק למטרה של סחיטת קליקים. זה עצוב, אתם יותר טובים מזה".
הקורא מיכאל קולוטוב חטף עלינו עצבים וכתב את הקומנט הזה על כותרת שהעלינו השבוע בפייסבוק של NEXTER. "נערת היופי של ארה"ב היתה בהלם כשגילתה מה עשו לה", כתבנו שם. אני חושב שהוא צודק. אני חושב שאנחנו יותר טובים מזה. גם הסיפור עצמו יותר טוב מזה: זה סיפור ראוי על רשת האקרים שהפיצה תוכנת ריגול שמצלמת ומקליטה, עד שנעצרה על ידי ה-FBI. התוכנה השתחלה שלא במקרה גם למחשב של נערת היופי האמריקאית, מה שגרם לסיפור הסייבר הזה להסתובב יפה מאוד בכל העולם, גם ב-CNN.
יכולנו לכתוב "נעצרו 90 האקרים שהפעילו תוכנת ריגול". ואז מיכאל לא היה עצוב או עצבני, כי הוא לא היה מגיע לידיעה הזו בכלל. מסחטות הלייקים מסתובבות כמו הצנטריפוגות באיראן, וכולנו מסובבים אותן ביחד – מגופי התקשורת ועד האנשים הפרטיים שמעלים תמונה ומחכים ללייקים. קסידי וולף, נערת היופי של ארה"ב, הביאה את הידיעה הזו ב-NEXTER לכמעט 40 אלף איש. בעולם – למיליונים. תודה לך קסידי, עזרת לכולנו מאוד.
לא תאמינו מי מתלונן
בשבוע שעבר הושלכה בארה"ב פצצת מימן שהתפוצצה בפרצוף של כל גופי העיתונות והתקשורת הכי חזקים בעולם, מ-CNN ופוקס ניוז ועד באזפיד וכל מה שבאמצע:
"חדשות הערב הן בדיחה, ומגזיני הטלוויזיה החקיינים הפכו לטבלואידים. מישהו בכלל זוכר מי מגיש עכשיו את החדשות ב-NBC? פגוש את העיתונות זו בדיחה. פוקס ניוז ו-MSNBC מתעסקות יותר בלספר לצופים שלהם מה שהם רוצים לשמוע, מאשר בלעדכן אותם באופן בעל-משמעות. בבאזפיד מתעסקים ברשימות כמו '28 הזוגות הצעירים שאתם מכירים'. בין מאמרי זימה על מועדוני חשפנות אנחנו מקבלים לפעמים דיווח אמיתי מצפון קוריאה או מאוקראינה. אני מקווה שנמצא בית חדש לעיתונות רצינית באופן שמתאים לאינטרנט, וטבעי לאנשים שגדלו לתוך המסכים. כי במקום זה, כותבים לך סיפורים מפגרים על איך לנקות את הג'ינס במקום להקפיא אותם. קשה לדעת מי אשם, אבל מישהו צריך לנקות את החרא הזה".
על הטקסט הזה חתום הוא אחד, מייק הודק, שבמקרה הוא בכיר בסטארט-אפ קטן בשם פייסבוק. וכשהוא כותב "קשה לדעת מי אשם", לא ברור מה קשה לו כל כך. הסיבה היחידה שהסיפורים החלולים שהוא מתלונן עליהם קיימים בכלל - היא שהם עובדים בפייסבוק. הרשת החברתית שהפכה לעורך הראשי של האינטרנט. שהניוזפיד שלה גנב את הקוראים מההומפייג'ים של אתרי החדשות. האלגוריתם הזה מחליט מה נכנס לנו לתודעה לפי כמויות לייקים ושיירים. פייסבוק מצהירה שהיא מנסה לקדם חדשות איכותיות, אבל רק תסתכלו על המספרים שמתחת לשתי הידיעות המקריות האלה:
"סנאי גוסס בחזית הבניין שלך יכול להיות מתאים יותר למה שמעניין אותך כרגע מאשר אנשים גוועים באפריקה". מארק צוקרברג לא היה יכול לתאר טוב יותר את מה שהוא עושה.
זה לא אומר שאין לגופי התקשורת אחריות, אבל עולם המדיה נשלט היום על ידי האלגוריתמים של פייסבוק ושל גוגל. וכמודל ההכנסות של גופי התוכן הוא עדיין חשיפה לתכנים ולפרסומות – בלי זה כולם ימותו – אז ברור שאי אפשר להישאר מאחור בתחרות ההולכת וגוברת על חשיפה, לייקים ושיירים. ויש גם קשר בין כמות ואיכות: סיפור אחד על מסיבה פרועה של נערות בנות 15 מאפשר לנו לייצר ביקורת כזו על ה-LG החדש או לחשוף בפניכם איך חנויות הסלולר עושות כסף על גבכם באופן לא חוקי.
ויש עוד בעיה – אנחנו לא יודעים באמת מה בדיוק פייסבוק מחליטה לקדם ומתי, ואין לנו ברירה אלא ללכת על בטוח. "אנחנו – ואני מדבר בשם כל המדיה – נשמח לדבר עם פייסבוק לגבי איך לייצר סיפורים יותר רציניים ועדיין להיות מתוגמלים בחשיפה", כתב עיתונאי ה"אטלנטיק" אלכס מדריגל. "זה הדבר היחיד שאנחנו מדברים עליו כשאנחנו נפגשים על בירה ומתלוננים על התעשייה ועל הקריירות שלנו".
ואולי שווה לתהות גם מה החלק של הקוראים. בסוף מסתתר כאן פרדוקס לא קטן: הרבה קוראים כועסים על מה שהרבה קוראים לחצו עליו לייק. ללייק שלכם יש כוח, גם כלפי פייסבוק וגם כלפי יצרני התוכן. תשתמשו בו בתבונה.
+ גוקר: "בכיר בפייסבוק שונא את האינטרנט שהוא עזר ליצור"