לפני שבועיים, בשעת לילה מאוחרת מדי, זכיתי להצצה נדירה ללב מכונת הרשע. איך פועלים אנשים מוכשרים מדי ששכחו את הלב והמצפון שלהם בבית, ומחזיקים את כולנו בכיס. אני מדבר על מטא - פייסבוק, אינסטגרם ו-וואטסאפ.
מה אנחנו כבר יודעים? שהיא מפיצה שנאה, חוסמת בלי הסברים ופוגעת בכולם - אבל בעיקר בנערות. השימוש באינסטגרם מגביר דיכאון, הפרעות אכילה ואובדנות. זה לא חדש: המחקרים הפנימיים של מטא נחשפו בשנה שעברה על ידי פרנסס האוגן - העובדת לשעבר שחשפה הכל בתוכנית 60 דקות.
מה עשיתם?
הדבר הכי מזעזע, הוא שאינסטגרם גילתה את כל זה בעצמה במחקריה. ובמקום לטפל - הסתירה מהעולם.
ואז הגיעה פרנסס האוגן, וחשפה את הסודות בכל העולם. עכשיו, חשבתי, הם בטוח יעשו משהו. כמה תמימות מצדי.
לפני כמה ימים, אני קולט את סגנית הנשיא למוצר באינסטגרם, אשלי יוקי, מדברת בלייב. אמרתי לעצמי - הזדמנות מצוינת. שלחתי לה שאלה, שהמנחה קאיה יוראייף מאתר דה-אינפורמיישן הקריאה בכנס: "מה עשיתם אתם באינסטגרם כדי להפסיק להסתיר את הבעיות שחשפה פרנסס האוגן - ולתקן אותן?"
המנהלת הבכירה גמגמה והתבלבלה. איזה נזק המוצר שלה לנערות? מי זו פרנסס האוגן? מה היא אמרה בדיוק? היא לא בטוחה שהיא יכולה להגיב, אבל הרווחה הנפשית של המשתמשות חשובה לה מאוד. יא רייט.
נזכיר: זו סגנית נשיא לענייני מוצר באינסטגרם. היא מנהלת את המוצר של אינסטגרם. היא לא מכירה את המסקנות המפחידות שאינסטגרם גילתה בעצמה, ניסתה להסתיר, ונחשפה בקלונה בפני כל העולם. היא בטח לא מטפלת בזה. הייתי מצפה שזה יהיה כתוב לה בענק במשרד: לצמצם את הדיכאון והאובדנות של המשתמשות שלנו.
אבל האמת היא שאנחנו והילדים שלנו פשוט לא מעניינים אותם. זה כמו חברת סיגריות שאומרת, סרטן? לא שמענו. אבל הבריאות שלכם מה זה חשובה לנו. בקיצור, האחריות רק עלינו. כמשתמשים, כהורים, כמחוקקים. כי מענקיות הטכנולוגיה אסור לצפות לכלום.
מה עדיף? לקנות טלוויזיה לשלוש שנים ב-3,000 שקל, או טלוויזיה לעשר שנים ב-5,000 שקל?
אין לי מבצע לחלק לכם, אבל הרבה מאוד מאיתנו מעדיפים לשלם פחות. למה? אנחנו מניחים - שהטלוויזיה תתקלקל קודם ונקנה חדש, או שייצא משהו חדש לשוק ונורא נרצה אותו. טלוויזיה לעשר שנים? אני יודע מה יהיה בעוד עשר שנים? אולי נצפה בסרטים על גבי המשקפיים או על שבב שיתקינו לנו בעין.
על תיקונים כמעט אין מה לדבר. לכולם יצא להזמין טכנאי מוצרי חשמל הביתה - למדיח, למייבש הכביסה או למקרר, וכל מה שקיבלתם תמורת המאתיים שקלים של הטכנאי זו תעודת פטירה רשמית של המכשיר. טכנאים מספרים לי שבמקום ממש לתקן - הם נאלצים יותר ויותר לעדכן את הבעלים שהתיקון כל כך יקר, שכבר עדיף לקנות חדש. זה המודל של שוק מוצרי האלקטרוניקה, הקטנים והגדולים - המוצר זול, התיקון יקר, אורך החיים קצר, ותכף זורקים וקונים חדש.
הנזק נגרם בשני מקומות לפחות - בכיס שלנו, ובכדר הארץ, שמתמודד עם כמויות עצומות של פסולת אלקטרונית. תחשבו על כל מקרר כזה, שבגלל איזה צינור שאי אפשר להחליף - צריך ללכת לפח. כמה בזבוז של מתכת, חומרי בידוד, פלסטיק, מוליכים, כרטיסים אלקטרונים, מנועים, מתכות וכימיקלים. גם המחזור לא מציל הכל כן?
אז מה עושים?
בשבדיה ובצרפת הפחיתו את המס על תיקוני מוצרי חשמל, כדי לעודד תיקון. ובאירופה האריכו דרמטית את האחריות על חלק מהמוצרים האלה. אפילו עד עשר שנים, למוצרים כמו מכונות כביסה, מקרים וטלוויזיות. זה אומר שצריך לפעמים להתאפק עם איזה חידוש ולא לרכוש כל דגם חדש או גדול יותר שיוצא. וזה אומר גם, שאנחנו הרוכשים, צריכים להבין שזול זה הרבה פעמים יקר. בעיקר אם המוצר נגמר מהר. אז עוד חוק שייכנס בקרוב באירופה - יחייב את המוכרים להציג - ליד המחיר - גם מה אורך חיי המוצר הצפוי, ולאפשר לצרכנים לקבל החלטה יותר חכמה כשהם קונים - מטוסטר ועד מקרר.
אז אני שואל אתכם שוב - השאלה אגב באינסטגרם שלי, אשמח מאוד לתשובתכם: מה תעדיפו: לקנות טלוויזיה לשלוש שנים ב-3,000 שקל, או טלוויזיה לעשר שנים ב-5,000 שקל?