קניית טלוויזיה חדשה עשויה להיות מלאכה מתישה, במיוחד כשאתם עומדים נבוכים בחנות והמוכר מפציץ אתכם בכל מיני ראשי תיבות ומונחים טכניים שלא אומרים לכם שום דבר, או כשאתם מוצאים דיל מצוין באינטרנט לטלוויזית 650 אינץ' ב-35.90 שקלים - נגיד, במסגרת מבצעי בלאק פריידיי של היום או סייבר מאנדיי של השבוע הבא.
אז בשביל כל אותם מיליון תוהים, וגם בשבילכם, הרכבנו מדריך של העולם האמיתי עם עצות שנכונות לטלוויזיות מודרניות, כדי שתבואו לחנות, תדעו כבר מה אתם מחפשים ולא תתנו למוכר לבלבל לכם את המוח.
התעלמו מהמונחים השיווקיים. כל יצרנית טלוויזיות גדולה מתהדרת בשורה של טכנולוגיות עם שמות מפוצצים (S-UHD, TRILUMINOS ועוד) שנהגו בידי מומחי שיווק ממולחים, ובתכל'ס לא אומרים יותר מדי. באופן כללי, רוב הטלוויזיות כיום דומות, וכך גם הטכנולוגיות שמשמשות בהן, אבל כל חברה רוצה להתבדל. פשוט תתעלמו מהמדבקות הצבעוניות עם ראשי התיבות המפוארים שמקיפים את המסך ותביטו בתמונה הגדולה - תרתי משמע.
יותר גדול זה יותר טוב. ואם כבר בגודל עסקינן, כלל האצבע הוא שמסך כמה שיותר גדול בימינו זה יותר טוב. אז נכון, אתם לא צריכים בהכרח לקפוץ למסכי 70 אינץ' ומעלה (הנתון של האינץ' הוא בעצם האורך של האלכסון במלבן שהוא המסך), כי זה מקפיץ את המחיר משמעותית, אבל באופן גס, מסך 55 אינץ' בימינו זה המינימום שיתאים לסלון ממוצע, ואילו טלוויזיית 40 אינץ' טובה לחדר שינה. גודל המסך הוא גם פונקציה של מרחק הישיבה שלכם ממנו. רוצים לחשב בדיוק איזה גודל מסך אתם צריכים לפי המרחק שלו מהספה? הנה, קחו מחשבון. מתמטיקה אף פעם לא הייתה הצד החזק שלנו.
4K זו השקעה טובה, אבל לא חובה. ערוצי הטלוויזיה שלנו ברובם עוד לא שמעו על רזולוציית 4K, אבל זה הופך להיות התקן המקובל לרזולוציה (הפרדה) בעולם. יחד עם זאת, תמיכה ב-4K (זה ו-HDR הם כמעט שני השמות הטכניים היחידים שכדאי שיהיה לכם אכפת מהם), על אף שהיא השקעה טובה לעתיד, עשויה לעלות יותר, במיוחד בישראל. העין הבלתי מקצועית או הבלתי מיומנת, כלומר העין של רובנו, תתקשה להבחין בהבדלים בין 4K לבין Full HD. ככה שאם אתם קצרים בכסף, אתם יכולים לקנות טלוויזיית Full HD ולחסוך קצת.
מה כדאי לי? OLED, LED או LCD? הנתון שרוב יצרניות הטלוויזיות מתגאות בו הוא סוג הפאנל – כלומר הטכנולוגיה והחומרים שמהם עשוי המסך עצמו. בשוק שולטות כיום שתי טכנולוגיות מרכזיות – OLED ו-LED-LCD. על אף הדמיון בשמות, אלה טכנולוגיות שונות בתכלית. טלוויזיות OLED (או בטכנולוגיה שונה קצת - QLED) יתנו לכם את הצבעים ואת הביצועים הכי טובים, אבל הן עדיין יקרות יחסית, ככה שרובנו נרכוש בעצם טלוויזיית LED, שהיא כיום "הלחם והחמאה" בתחום. טלוויזיות עם אזורי הארה דינאמית יתנו ביצועים יותר טובים, כמו כאלה עם תאורה אחורית מלאה (בניגוד לאלה שיש להן גופי תאורה רק בקצוות).
Smart-TV (טלוויזיה חכמה) – זה בשבילי? לא בהכרח. Smart TV היא פונקציה שהפכה להיות נפוצה מאוד בטלוויזיות בימינו, והיא בעצם שם מפוצץ לטלוויזיה שמתחברת לאינטרנט, מאפשרת גלישה באתרים ישירות מהמסך ומסוגלת להריץ אפליקציות, כמו הסמארטפון שלכם בעצם. האם התכונה הזו היא חובה? לא ממש. כן, מדובר בנוחות יתרה, וזה עשוי להקל עליכם להגיע לתכנים ולשירותים מסוימים כמו נטפליקס, ולגלוש באתרים ישירות מהטלוויזיה בלי צורך במקור חיצוני.
מצד שני, אם יש לכם סטרימר, Apple TV, גוגל כרומקאסט שגם ככה כבר מחוברים לטלוויזיה, או שאתם מנויים לאחד משירותי הטלוויזיה החדשים כמו סלקום או פרטנר – התכונה הזו הופכת למיותרת, כי את כל הפונקציות האלה אתם יכולים גם להקרין למסך מהמקור החיצוני (יהא זה מחשב, סטרימר או ממיר של אחד משירותי הטלוויזיה מבוססי האינטרנט).
חיבורים. רוב הטלוויזיות כיום מגיעות עם כמה חיבורי HDMI, כשהוא בעצם הפך להיות החיבור העיקרי לתקשורת בין התקני חוזי. כעיקרון, כמה שיותר שקעי HDMI יותר טוב, כי זה יאפשר לכם לחבר יותר התקנים ישירות לטלוויזיה (ממיר, פלייסטיישן, אקסבוקס, מחשב, סטרימר וכך הלאה). אלא אם יש לכם איזה ציוד ישן שדורש במפגיע חיבור אנלוגי (נינטנדו Wii, למשל, או נגן DVD ישן), אין לכם צורך בחיבורים אנאלוגיים ישנים. אבל אם יש לכם אחד כזה – תתעקשו שגם בטלוויזיה יהיה לפחות חיבור אנאלוגי ("בננה") אחד, שלא תסתבכו אחר כך.
אז למה לי אסתטיקה עכשיו? הטלוויזיות של 2017 מתהדרות בהמון תכונות שנועדו לשפר את האסתטיקה שלהן: ממתקני תלייה נוחה על הקיר שגם חסרי חוש טכני יכולים לתלות ישר, דרך כבלים דקיקים ובלתי נראים ועד טלוויזיות קעורות שאמורות, לכאורה, לשפר את חוויית הצפייה. בפועל, כל אלה הם רק עניין של יופי. אם זה חשוב לכם ויש לכם עוד כמה שקלים פנויים בכיס לטובת התכונות האלה – שיהיה לכם לבריאות, אבל הן בפירוש לא חובה.