מכירים את זה שאתם מוצאים את אלבום תמונות הילדות המביכות שלכם, ומבלים שעות ארוכות בניסיון לזהות פרצופים של חברי ילדות אבודים, כועסים על אמא שנתנה לכם להסתובב בתספורת הפטרייה הנוראית הזאת ותוהים למה כל הילדים בניינטיז לבשו את אותו אוברול ג'ינס? אז לילדים שלכם נגיד, זה כבר לא יקרה. המצלמות הדיגיטליות והסמארטפונים הפכו את התמונות לגרגירי חול: אנחנו לא חושבים פעמיים לפני כל תמונה וכל רגע בחיינו, כולל זה הלא חשוב שבו קנינו קפה או אכלנו מאפין, מתועד ומתויק. חשבון הענן שלנו בגוגל או באייקלאוד עמוס באלפי תמונות, על כל סלפי יש עוד 20 גרסאות פחות מוצלחות והתמונות מתאילנד ממלאות שלושה כוננים ניידים. התמונה האחת איבדה כל משמעות.
ודווקא בתוך כל זה, צץ בשוק מוצר ישן-חדש שגרם לתמונה לקבל משמעות חדשה: מצלמות ההדפסה המיידית, "אינסטנט": אלו שנתנו השראה לאפליקציית האינסטגרם וגם מככבות בלוגו שלה. ההיפסטרים אימצו את המצלמות הצבעוניות באהבה, הפאשניסטות הפכו אותן לאקססורי והאינסטגרם התמלא פתאום בתמונות של אנשים מחזיקים תמונות מודפסות (כי בכל זאת, אנחנו עדיין בשנת 2016 ולא באייטיז). אנחנו חייבים להודות שיש בזה משהו קצת מנחם: העובדה שמחסניות הדפים שממלאות את המצלמות הללו הן לא מצרך זול הפכה את התמונה המודפסת למצרך נדיר. פתאום חושבים על כל תמונה, מנסים לחשב את האור והזווית ומכנסים את כל החבר'ה, כי בכל זאת, בחישוב מהיר זה איזה חמישה שקלים לתמונה.
מצלמת האינסטנט של פוג'י הפכה ללהיט. החברה שמחזיקה כיום בפולארויד, המותג שמזוהה יותר מכל עם המוצר המקורי והנוסטלגי, הגיבה באמצעות Snap, מעין הכלאה של מצלמה דיגיטלית ומצלמת אינסטנט. כעת, היא יצאה בגרסה חדשה בשם Snap Touch, שכוללת כמו שאפשר לנחש מסך מגע ומאפשרת לצפות בתמונות ולערוך אותן לפני ההחלטה הגורלית על הדפסה.
במבט ראשון, ה-Snap touch נראית פשוטה כמו המצלמות הדיגיטליות הראשונות מלפני 15 שנה. התחושה הנוסטלגית נעלמת ברגע שמבחינים במסך המגע שלה, שמזכיר לנו שבכל זאת, אנחנו עדיין בעידן הדיגיטלי. מדובר במסך מגע לא מאוד רגיש, שמזכיר קצת את הטלפונים הטפשים עם סימביאן ולא את הסמארטאפון הנוכחי שלכם. החידוש העיקרי ב-Snap touch הוא האפשרות לצפות בתמונות, לערוך אותן ולפלטר אותן לפני ההדפסה, ובכך גם טמון היתרון המובהק שלה מול המוצר המקביל של פוג'י, מצלמת ה-Instax Mini: התמונה לא יצאה טוב? לא נורא, נצלם חדשה ואותה נדפיס. אפשר לטעון שזה מאבד קצת את הקסם, אפשר לטעון שזה שדרוג חביב ואפילו מתבקש.
פילטרים? איך לא חשבו על זה קודם
הממשק של המצלמה פשוט וקל לתפעול. היא מגיעה עם זיכרון פנימי זעום שיספיק לכם לכל היותר לעשרים תמונות, כך שכדי להשתמש בה כמו שצריך תזדקקו לכרטיס זיכרון שעולה עוד כמה עשרות שקלים. הצילום מתבצע בקליק, ויש גם פלאש מובנה שעשה את העבודה כמו שצריך ומשמש גם כמתג ההדלקה והכיבוי. אם נחזור רגע למצלמה המקבילה של פוג'י, הבעיה העיקרית שלה הייתה אי הידיעה שבהדפסה. לא פעם יצא לי להדפיס תמונות בהירות מדי, חשוכות מדי, מטושטשות או כאלו שהמצולם הופיע בהן בצד ולא במרכז. ב-Snap Touch לעומת זאת, כל אלה כבר לא ידאיגו אתכם.
בלחיצה על המסך אפשר לצפות בכל התמונות, להוסיף פילטרים צבעוניים כמעט כמו באינסטגרם וגם אייקונים חמודים כמו לב או סמיילי. מה שהכי אהבנו: מסגרות צבעוניות שזרקו אותנו בחזרה למכונות הצילום בקניונים, אלה שגבו 10 שקלים עבור 4 תמונות באיכות מביכה.
בדיוק כמו שהמכונות ההן היו בעיקר אטרקציה חביבה באמצע שיטוט שגרתי בקניון, ככה גם ה-Snap Touch: מדובר בעיקר בחוויה. קיבלנו לא מעט קריאות התפעלות למראה הדפסת התמונות, אבל אחרי בהייה של 2 דקות בתמונה, אין כל כך מה לעשות איתה יותר. טוב, האמת שזה לא מדויק, כי התמונות שמודפסות הן גם מדבקות, ככה שאפשר להדביק אותן על הקיר, ואז באמת אין עוד מה לעשות איתן. איכות ההדפסה היא בינונית, הצבעים לא היו נאמנים למציאות ובחלק מהתמונות הבחנו במעין פסים דקים שהתפקששו בהדפסה. להגיד לכם שזה הוריד מהחוויה? לא, אבל אי אפשר להשוות את זה לפיתוח אמיתי של תמונות בחנות צילום.
כמובן שאפשר אחר כך לחבר את המצלמה למחשב בעזרת כבל USB, או אפילו לשלוח אותן לסלולרי באמצעות בלוטות', אבל בפועל, בעידן שבו הסמארטפונים שלנו מפיקים תמונות באיכות טובה יותר ועם פילטרים מוצלחים יותר - אין ממש סיבה לעשות את זה.
אם אתם מסוג האנשים שמגיעים לחתונה ורק מחכים לרגע שבו יוציאו את המגנטים – מצלמת ה-Snap Touch בהחלט יכולה להתאים לכם. היא חווייתית, היא כיפית והיא משאירה זיכרונות נעימים שיהיה כיף להסתכל עליהם גם בעוד עשרים שנה ולתהות למה לעזאזל צילמנו את המאפין והקפה שלנו.