גלשנו דרך ארוכה. ממחשב אחד עם מודם איטי שמחובר לקיר ותופס את קו הטלפון לכל המשפחה, התקדמנו לבתים שבהם עשרות מכשירים מחוברים לרשת האלחוטית, שלא תמיד מגיעה לכל פינה בבית. בקרוב גם המקרר במטבח ומכונת הכביסה במזווה ידרשו חיבור לאינטרנט. אז איך דואגים לחיבור יציב ומהיר בכל פינה בבית?
רובנו מחוברים היום לאינטרנט דרך נתב (ראוטר) אלחוטי, שמחובר לשקע הטלפון, משם הוא עובר דרך הכבלים של בזק או הוט (ואם יש לכם מזל, סיב אופטי של אנלימיטד או פרטנר) לספקית השירות וממנה לעולם. אבל לא חשוב כמה הספקית והתשתית מהירות - אם הנתב הביתי לא מסוגל הגיע לכל שטח הדירה ולשרת את כמות המכשירים המחוברים - הגלישה תהיה איטית.
איזה נתב אני צריך?
מרבית ספקיות השירות משאילות ללקוחות נתבים במסגרת החבילה. אלה לא הנתבים החזקים ביותר בשוק, אך הם כוללים את התנאים הבסיסיים שיאפשרו גלישה למשתמשים עם מעט מכשירים המרוכזים בטווח של כמה עשרות בודדות של מטרים רבועים.
לשימוש בציוד הקצה שהושאל על ידי ספקית האינטרנט ישנו יתרון ברור: תמיכה טכנית מסביב לשעון על ידי הספקית, ובדרך כלל החלפה חינם כאשר מתגלות בעיות.
אם בכל זאת החלטתם לרכוש נתב טוב יותר, בדקו שהוא מתאים לסוג התשתית שלכם – קו טלפון (ADSL) או כבלים (Cable); שמהירות החיבור של הנתב (שמופיע לצד האותיות Mbps על הקופסה) לא תהיה נמוכה ממהירות החבילה שלכם; מומלץ גם לבחור בנתב בתקן ac, שמספק יותר מהירות בתוך הרשת הביתית וטווח קליטה טוב יותר; להקפיד שיהיו לו גם חיבורים קוויים (שקעים צהובים) בנוסף לאלחוטי; ותמיכה ב-Dual Band, שיוצר שתי רשתות אלחוטיות ומשפר את הקליטה. שימו לב שבהזמנה של מכשירים תומכי Dual Band מחו"ל תזדקקו לעיתים לאישור משרד התקשורת.
גרים לבד בדירת חדר?
בדירה קטנה מן הסתם אין שתי טלוויזיות, שלושה מחשבים וחמישה סמארטפונים שמכבידים על חיבור האינטרנט, כך שכנראה תוכלו להסתפק בכיסוי הווייפיי של הנתבים הבסיסיים המסופקים במסגרת חבילות האינטרנט.
משפחה קטנה בדירת שלושה חדרים?
גם לכם יתכן שיספיק הציוד הבסיסי המושאל על ידי ספקית השירות – אם כי כדאי להקפיד על תכנון נכון של הרשת הביתית.
ראשית, כדאי למקם את הנתב קרוב ככל שאפשר למרכז הבית, כדי להשיג כיסוי אלחוטי מקסימלי בכל הכיוונים. לדוגמה: אם ישנה נקודת טלפון בסלון וזהו החדר המרכזי – כדאי למקם את הנתב בסלון, ולא בחדר השינה נניח.
כמו כן, רצוי שמיקום הנתב יהיה גבוה, רחוק ממכשירים אלחוטיים אחרים ולא מאחורי רהיטים.
אם לנתב שתי אנטנות מתכווננות – כדאי שהן יכוונו כל אחת 45 מעלות לכיוון הנגדי (כלומר בצורת V), כדי לשדר את הרשת האלחוטית בטווח הכיסוי המקסימלי.
אם יש לכם טלוויזיה חכמה או ממיר שמחובר לרשת, רצוי לחבר אותם לנתב באמצעות כבל רשת (צהוב). חיבור כזה יציב ומהיר יותר, וללא הפרעות.
אם הנתב רחוק מדי מהטלוויזיה ואי אפשר למתוח ביניהם כבל – ניתן לבדוק מהי איכות החיבור האלחוטי הנקלט בסביבות הטלוויזיה. תוכלו לעשות זאת באמצעות אפליקציות רבות, כמו SpeedTest. התקרבו עם הטלפון לטלוויזיה, ודאו שאתם מחוברים לאותה רשת ווייפיי ובדקו את מהירות החיבור.
אם תראו שהמהירות נמוכה מהמהירות המומלצת על ידי ספקי שירות הצפייה - ניתן לרכוש מגדילי טווח אלחוטיים (Wirelss Repeaters), אותם ניתן למקם באמצע הדרך בין הנתב למכשיר שצריך חיבור איכותי. מגדיל הטווח קולט את הרשת המקורית ומשדר אותה שוב, וכך מגדיל את טווח הקליטה. בחנויות המחשבים ניתן למצוא מגדילי טווח שונים, כשישנם הבדלים קטנים בין התכונות שהם מציעים וכיצד מגדירים אותם. כאן ישנו הסבר על ההבדלים בין ההגדרות השונות. אנחנו בחנו מגדיל טווח בסיסי של חברת שיאומי שרכשנו באינטרנט, שאמנם לא כולל תכונות רבות ולא מיובא לישראל באופן רשמי, אך מחירו נמוך מאוד.
הנתב ממוקם בממ"ד?
הרשת האלחוטית מושפעת ממבנה הדירה ומסוג הקירות. לרוב, חדרי המרחב המוגן הדירתי (הממ"ד) עשויים בטון, ויתכן שהרשת האלחוטית לא תעבור דרכם. כד לעקוף את המכשול ניתן להשתמש בכמה דרכים.
אפשר לרכוש מתאמים המסוגלים להעביר את חיבור האינטרנט על גבי רשת החשמל שבבית. מכשיר אחד כזה מתחבר לנתב ולשקע, ויחידות נוספות מתחברות לשקעים ברחבי הבית ולמכשירי הקצה. הבעיה בפתרון הזה היא שהוא עובד רק כל עוד השקעים אליהם מחוברות היחידות הם באותה פאזה.
פתרון דומה הוא מתאם שמעביר את חיבור האינטרנט על גבי רשת הטלפון או על גבי כבלי הטלוויזיה הפרוסים בתוך קירות הבית.
שימו לב שיש להימנע מחיבור מתאמים כאלה דרך מפצלים, וכן שהמרחק מנקודה לנקודה הוא מוגבל.
בארץ אפשר למצוא מתאמים פופולאריים של חברות כמו Edimax, Dlink ו-TP-Link. ישנו גם פתרון בסיסי וזול של חברת שיאומי (ללא יבוא רשמי בישראל).
גרים בדירה משפחתית בעלת כמה קומות מגורים?
בדירת קומות תרגישו בעיות בכיסוי הרשת אם לא תתכננו אותה נכון. גם כאן ניתן להשתמש בפתרונות של מגדילי טווח, כמו גם מתאמי רשת על גבי תשתית החשמל או הטלפון. אך לפתרונות אלה כמה חסרונות, שכן רובם רק מרחיבים את הטווח של הרשת הקיימת, אך ככל שמתרחקים מהנתב המרכזי תורגש גלישה איטית ופחות יציבה.
כדי לקבל כיסוי מלא ויציב, מומלץ לפרוס רשת אלחוטית בטכנולוגיית "רשת אריג" (Mesh). רשת כזו מנוהלת על ידי יחידת בסיס שמשמשת כנתב חכם, המסוגל לספק לגולש את המהירות והיציבות המקסימלית על שטח רחב יחסית. כדי לפרוס רשת כזו, גם הנתב הראשי צריך לתמוך בטכנולוגיית Mesh, ויש לפרוס כמה יחידות קצה ברחבי הבית המוגדרות כ"נתבי משנה".
לקוחות האינטרנט של סלקום מקבלים נתב התומך מראש בטכנולוגיית Mesh, שהחברה קוראת לו "סופר ווייפיי". לקוחות החברה שירצו לפרוס רשת מסוג זה יצטרכו להשאיל מסלקום מתאמי קצה תואמים תמורת תשלום חודשי קבוע. מי שאינם מנויי סלקום יכולים לרכוש את הנתבים בתשלום מראש.
גם TP-Link מציעה מערך Mesh משלה, תחת השם Deco M5, וחברת Netgear מציעה את Orbi. הפתרון של גוגל, Google WiFi, אמנם יצר באזז גדול בעולם, אך לא משווק בישראל בצורה רשמית.
ועוד טיפים למתקדמים
לנתבים רבים כדאי לבצע מדי פעם עדכון קושחה (Firmware) כדי להתמודד עם בעיות שונות. התקנת העדכון מתבצעת דרך ממשק ההגדרות, אליו ניתן להיכנס דרך אחד המחשבים המחוברים לרשת. תהליך העדכון משתנה מנתב לנתב, וכדאי להיעזר בחוברת ההוראות או בתמיכה הטכנית של ספקית האינטרנט.
כמו כן, יתכן שלשכנים בבניין יש נתבים שמשדרים על אותו ערוץ אלחוטי שהנתב שלכם משדר בו. במקרים כאלה עלול להיווצר עומס על הערוץ והמהירות והיציבות ייפגעו. כברירת מחדל בוחר הנתב את ערוץ השידור באופן אוטומטי, אך ניתן להחליפו בצורה ידנית. החלפת ערוץ השידור מתבצעת גם כן דרך גישה להגדרות הנתב דרך אחד המחשבים שמחוברים לרשת. בדיקת העומס על ערוצי השידור השונים מתבצעת דרך אפליקציות כמו Wifi Analyzer שזמינה חינם למחשבי ווינדוס 10 (וגם סמארטפונים וטאבלטים המריצים את המערכת).