"פגאנים מזוינים", כתב העיתונאי והמרצה קובי ניב מתחת לתמונה של חיילי צה"ל מניחים תפילין. גדודי בריוני המקלדת של "הצל" הפציצו את פייסבוק בתלונות. בפייסבוק נאלצו להכריע לאיזה "מזויינים" הוא התכוון - יש כמה אפשרויות בעברית – והאם זו ביקורת שמוגנת תחת חופש הביטוי. בסוף אטמו את העמוד שלו לכמה ימים.
אחר כך נסגר החשבון הפרטי של "הצל" לחודש. הקבוצה האלימה שלו ממשיכה לתסוס שנאה. כמה עמודי הסתה פלסטינים נסגרו גם, כשאינספור אחרים ממליצים לנערים פלסטינים להרים סכין.
רגע, מי מחליט שם בפייסבוק? בנאדם? אלגוריתם? גם וגם? כששופט ישראלי מקבל החלטות כאלה בבית המשפט, הוא מסביר אותה באריכות ועומד לביקורת הציבור. בפייסבוק חורצים את גורלנו מרחוק, ושמים עלינו פס.
אחרי עליה של מאות אחוזים באלימות ברשת, ביקר בשבוע שעבר בכנסת בירושלים בכיר מפייסבוק העולמית, סיימון מילנר, והסביר לח"כים על מדיניות הסינון של פייסבוק בוועדת המדע והטכנולוגיה (למה לא בוועדת חוץ וביטחון?). הפרוטוקול עוד לא שוחרר, אז הלכתי לביקור הקודם שלו בוועדה, ביוני, אחרי ההתאבדות של אריאל רוניס ז"ל. "אותם חוקים קיימים בפייסבוק בכל מקום, ללא קשר לחוק המקומי", הסביר אז מילנר לח"כים איך הוא עוקף אותם. "אני מקווה מאוד שבסיום הישיבה אתם תבינו מדוע השיטה שבה אנחנו פועלים בה היא הרבה יותר טובה". משהו נראה לכם מוזר? כי אני דווקא מצפה שהח"כים שלי הם שיסבירו לאדון פייסבוק איך אנחנו רוצים שהעסק הזה יעבוד. לעזאזל, זאת המדינה שלנו. אלה החיים שלנו.
מי אחראי על חופש הביטוי
ח"כ מיכל רוזין כבר עלתה אז על הקאץ': "השאלה היא מה אנחנו כמחוקק יכולים לדרוש. מה הדרישות שלנו? מה הבקשות שלנו? איפה אנחנו כחברה מתערבים?" ח"כ תמר זנדברג המשיכה: "אנחנו כמחוקקים צריכים לקחת את הכוח בחזרה לידיים". הח"כים האחרים כנראה התרגשו מדי מזה שמארק צוקרברג שלח לכאן באווירון מחוץ לארץ את סגן העוזר של תת המזכיר שלו. במקום לחלק הוראות הם הלכו לבקש חתימה.
הם לא חשבו לדרוש מפייסבוק להחזיר לארץ את כל דוברי העברית שמפקחים עכשיו על התכנים שאנחנו מעלים מאירלנד, מחוץ להישג ידו של החוק הישראלי. הם לא חשבו לחייב אותה להקים מוקד טלפוני בעברית. לא חשבו לפקח על הדרך שבה היא מחליטה מה להוריד ולחסום מהרשת, וגם לא למסד את היחסים של פייסבוק עם רשויות החוק ואת הדיווחים שהיא מעבירה על איומים באלימות או בהתאבדות. גם לא חשבו לאלץ את פייסבוק למתן את ההטייה ההיסטרית והצווחנית שהיא מכניסה לתפיסת העולם שלנו. זה כולה אלגוריתם. אפשר לקחת את מקדם ההיסטריה ולחתוך אותו בחצי.
אז מי אחראי על חופש הביטוי בישראל? מי מחליט מה מותר? הכנסת, הממשלה, בתי המשפט והעיתונות התקפלו מול הבוס האמיתי. מי שמחליט מה מותר לומר בישראל היא פייסבוק אינקורפורייטד. תאגיד אמריקאי מנהל את חופש הביטוי שלנו מרחוק. השיקולים הערכיים שלנו – למשל, מתי עדיף חופש הביטוי על פני הזכות לפרטיות או מול מניעת הסתה - הוחלפו בטבלאות של הכנסות ועלויות של תאגיד בורסאי זר.
אל תשכחו את זה כשערבי מוסת יקפוץ עליכם עם סכין, או כשתחטפו ספסל בראש מיהודי שצל החשיך לו את שיקול הדעת. "הדם שלנו על ידיכם", ריסס השבוע ישראלי בשם רותם גז בכניסה למשרדי פייסבוק בתל אביב. יש מצב שהוא צודק.
שלא תהיה טעות – חופש הביטוי יקר בעיני מכל משמר, אבל איזה חופש יש כשמישהו אחר מחליט עליך? פייסבוק היא לא רק פלטפורמה לחיבור בין אנשים. היא לא "טכנולוגיה שקופה" ולא צינור. פייסבוק הכי טובה בעולם בלשלהב יצרים ולייצר סחף, ולא משנה לה לאיזה כיוון. היא הפילה משטרים ועוררה תנועות. היא הפכה דור שלם לזומבי-מסך. עם סט הערכים הזר שלה היא משפיעה על המוח ועל הלב שלנו יותר מכל כלי תקשורת ישראלי אחר. אולי יותר מכל כלי התקשורת הישראלים ביחד. להחלטות שלה איזה תוכן לקדם וכמה או מה לצנזר יש השפעה מטורפת על השיח הציבורי. כמו שהסופרמרקט הוא לא היצע תמים של מוצרים אלא יודע לכוון מה ייכנס לסל הקניות שלנו, ככה פייסבוק יודעת לכוון מה ייכנס לנו לתודעה.
"פייסבוק, יש לכם כיס עמוק"
מה אתה מתרגש, זה לא רק בישראל, אתם אומרים. נכון. וגם זו חלק מהצרה. כמה תשומת לב משקיע מנכ"ל פייסבוק בהשפעה של החברה שלו על מה שקורה פה? יחסית, נניח, לצרפת, או לסין, או לרוסיה? כמה עובדים שווה לו להשקיע בפיקוח על תכנים שנכתבים מכאן? כמה "פקחים" צריך להציב בכל משמרת? כמה דוברי עברית וכמה ערבית? כמה משתמשים צריכים לדווח על פוסט פוגעני כדי שיוסר? וכמה זמן זה לוקח? 5 שעות? 12 שעות?
אנחנו לא יודעים את התשובות לאף אחת מהשאלות האלה. פייסבוק לא מגלה.
אז פייסבוק מסתירה את המדיניות שלה באופן שהיה גורמת לקים ג'ונג און להתקף קנאה. אבל למה ללכת רחוק. מדינת ישראל מתנדנדת בין דמוקרטיה, תיאוקרטיה, אוליגרכיה, אוטוקרטיה וצה"לוקרטיה. יום אחד בתהליך שלום, עשור וחצי במלחמה. כולם מדליפים בוואטסאפ מידע סודי ורגיש אבל נורא בעד הצנזורה הצבאית.
חופש הביטוי שלנו רגיש ועדין מכדי להפקיד אותו בידיים עלומות ואטומות של חברה אמריקאית. פייסבוק משפיעה על החיים שלנו יותר מדי. מגיע לנו לדעת ומגיע לנו להחליט.
איך נעשה את זה? בחזרה למשבצת הראשונה. פייסבוק אינקופורייטד היא חברה עסקית שצריכה לעשות כסף. הכסף המצוין שהיא עושה כאן הוא עדיין טיפה באוקייאנוס שלה. אבל יש פה מנופים אחרים. היא להוטה אחר טכנולוגיה ישראלית, והיחסים הטובים עם השלטון חשובים לה. ח"כ רויטל סוויד, פעם עורכת דין פלילית מבוקשת, ידעה לשגר למילנר איום מרומז: "פייסבוק, יש לכם כיס עמוק". כשאנשים נרצחים ברחובות, בין היתר בעידוד הסתה אינטרנטית, נדמה שהזמן לרמזים נגמר.