בדיוק החודש לפני 15 שנים הומת נאפסטר – תוכנת הפלא (לא היו אז אפליקציות) שהכניסה לנו הביתה את כל המוסיקה בעולם. חברות התקליטים צהלו בעקבות הניצחון הראשון שלהן נגד הפיראטים. אבל זה היה משמח בדיוק כמו לדרוך על אמא עכבישה, ולגלות שהיא מתפזרת לאלפי עכבישים קטנטנים שרצים באמוק לכל כיוון. 

שירותים קמו ונסגרו מאז, אנשים נתבעו, נקנסו ונאסרו, אבל הפיראטיות מעולם לא נעצרה. אפילו לא קרוב לזה. בשבוע שעבר נסגר קיקאס-טורנטז, אתר הטורנטים הגדול בעולם. מה קרה להורדות? כנראה ששום דבר. לפני שנתיים נסגר אתר דה-פיארט-ביי על ידי רשויות החוק, שחגגו אז ניצחון ענק. למחרת הסגירה נרשמה ירידה קלה בהורדות, וחיש מהר המצב חזר לקדמותו. במדינות מסוימות ההורדות הפיראטיות אפילו עלו.

רבים יסכימו לשלם

המוסיקאים אמנם מנסים לפצות את עצמם על ההפסד ממכירות האלבומים בהופעות חיות, אבל קשה לי לראות את "משחקי הכס" או את "המתמחים" עושים את זה על במה. אין דרך לסובב את זה אחרת: אם כל הצופים והמאזינים יורידו קבצים פיראטיים, התעשייה תקרוס. מישהו חייב לשאת בעלויות ההפקה, וזה רק צודק. אבל לא תמיד חכם: כי 15 שנה אחרי הניצחון על נאפסטר וההפסד בכל השאר, נראה שתעשיית המדיה מתקשה להבין איך להילחם בפיראטיות, ואפילו מתקשה ללמוד מהניסיון שלה-עצמה. מיליוני דולרים מושקעים בכל שנה במלחמה משפטית בפיראטיות. התמורה להשקעה הזו? זעומה, אם בכלל.

אמיליה קלארק (דאינריז טאגאריין) ב'משחקי הכס' עונה  (צילום: באדיבות HBO יחסי ציבור)
לא יעשו הופעה בלייב | צילום: באדיבות HBO יחסי ציבור

הדרך היא אחת – ללמוד מהפיראטים, ולעשות את מה שהם עושים, רק הרבה יותר טוב. אם תיתן לאנשים תוכן מצוין באופן נגיש ונוח, רבים (לא כולם) יסכימו לשלם. את זה הוכיחה אייטיונז של אפל, שהיתה הראשונה לגבות ממיליונים תשלום תמורת מוסיקה (שאפשר לכאורה להשיג באופן פיראטי). פופקורן הפיראטי, לפני שנחסם, היה פורטל הטלוויזיה הכי נוח בישראל. אבל היום גם נטפליקס וגם מאקו טי.וי שלנו עושים את זה יפה.

"אני מורידה סרטים בעצמי", הודתה פעם הבמאית ההוליוודית לקסי אלכסנדר. "אני עושה את זה כשאני לא מוצאים סרט באמצעים הרגילים. אם אני חייבת להשיג בדחיפות איזה סרט ואין לי דרך אחרת, אתרי הטורנטים מצילים אותי. אני מניחה ש–99% מהבמאים בהוליווד או העוזרים האומללים שלהם מצאו את עצמם מורידים סרטים באותה סיטואציה. אם הם מכחישים, הם משקרים".

"ההורדות הפיראטיות הן מחמאה"

אחת המוטיבציות הכי גדולות להוריד סרטים פיראטיים היא בדיוק שאלכסנדר מדברת עליו – שאין דרך אחרת להשיג אותו. רק לחשוב על כל האנשים האומללים שרצו לשמוע איזה אלבום או לראות סרט לפני שנות ה-90. אבל עכשיו 2016. 20 שנה שכבר יש אינטרנט בהרבה מאוד בתים. איך יכול להיות שעדיין קשה כל כך להשיג תכנים? בנטפליקס אין את הסדרה ההיא, ביס חסרים הסרטים האלו. בחייכם. למה בעלי התוכן לא סוגרים ביניהם את העניינים, מחלקים את ההכנסות והכספים, באופן שיאפשר לכמה שיותר אנשים להגיע לכמה שיותר תכנים?

כשיצאה העונה השלישית של "משחקי הכס" והפכה לסדרה המורדת ביותר ברשתות פיראטיות, מנכ"ל HBO ריצ'ארד פלפלר לא נבהל. "אלה חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהרבה אנשים רוצים לראות את זה. יותר מ-12.5 מיליון איש צופים בסדרה באופן חוקי. רוב הפיראטיות מתרחשת במדינות מחוץ לארה"ב". מה זה אומר? שבמקומות שהסדרה נגישה ונוחה לצפייה, אנשים מוכנים לשלם.

פלפלר אמר גם: "נעשה מה שאנחנו יכולים כדי לעצור את הפיראטיות". אבל בפועל, היחס של HBO לפיראטיות הוא הרבה יותר סבלני. בכיר אחר ב-HBO הודה שההורדות הפיראטיות הן מחמאה ל"משחקי הכס", והוסיף שגם הנזק הכלכלי לא מובהק: "הן בטח שלא פגעו במכירות ה-DVD. פיראטיות היא משהו שמגיע יחד עם תוכנית מוצלחת". בכיר שלישי אמר בראיון ש"הדאגה העיקרית שלנו היא מזה שאנשים שמורידים את הסדרה מקבלים מוצר באיכות נחותה". אחד הבמאים של הסדרה היה הרבה יותר נחרץ. "זה נהדר. הפיראטיות מרימה את הבאזז התרבותי של הסדרה, ומעלה את הפרופיל של HBO בכלל". כל זה, כמובן, בתנאי שההכנסות מספיקות די והותר להמשך קיומה של הסדרה. 

יוותרו על החינם

אם תיתן לצופים נגישות ונוחות, רבים יוותרו על החינם. המקרה של HBO מוכיח את זה, בין היתר משום שהיא מיהרה לאמץ את הלקח המסחרי. ב-2010 כבר השיקה את שירות HBO Go שמאפשר למנויים לצרוך תוכן באופן דיגיטלי, ובשנה שעברה השיקה את HBO Now, שמאפשר ללא-מנויים לשלם ולצפות מכל מכשיר בכל מקום. השנה יגיע השירות הזה לכמיליון משתמשים בתשלום.

זה לא אומר שהפיראטיות של הסדרה נגמרה. היא עדיין מהמורדות ביותר בעולם (ובארץ), והשנה יצאה HBO למאבק מחודש ונחוש במורידים. אלפי מכתבי התרעה נשלחו למשתפי קבצים ברשתות הטורנט השונות. הפעם, קשה שלא להצדיק אותה. HBO עשתה מאמצים כדי להציע את הצפייה בתוכן באופן נוח ועדכני. אם מכל הסיבות לפיראטיות כבר לא מדובר בנגישות ולא בנוחות, אלא סתם בגניבה, אין סיבה לספוג את זה.

חברות ההפקה ובעלי זכויות היוצרים נורא אוהבים לספור כל קובץ שמורד ולסמן הכנסה אבודה. אבל זה לא עובד ככה. כשהמחיר הוא אפס, אנשים מרשים לעצמם להוריד דברים שלא היו מורידים בתשלום. מצד שני, כשהרבה יותר אנשים נחשפים לתוכן שלך, יש סיכוי שיהפכו לקהל משלם על מוצר אחר. אם הורדת באופן פיראטי הופעה של אלטון ג'ון ונהנית, יש סיכוי שתקנה כרטיס להופעה כשהוא יבוא לישראל.

הורדות פיראטיות מעלות את ההכנסות

באחד מסיבובי ההופעות אחרונים של להקת איירון מיידן, הלהקה גילתה שההופעות הכי מבוקשות שלה היו במדינות שבהן נרשמו הכי הרבה הורדות לא חוקיות של אלבומיה. הורדות לא חוקיות גורמות לעלייה בביקוש להופעות בעיקר של אמנים קטנים ולא מוכרים, שזה בהחלט חשוב, אבל בכלל, מחקרים הוכיחו שאנשים שמורידים יותר מוסיקה, גם קונים יותר אלבומים.

אין תמונה
ההורדות עלו ואיתן הביקוש להופעות

המקרה של מוסיקאים באמת קצת שונה מזה של סרטים. הפיראטיות אילצה הרבה מוסיקאים להודות שהקהל הרבה יותר חשוב להם מכסף, והיום רבים מהם מפיצים שירים בכל אמצעי דיגיטלי אפשרי, בין אם הוא מכניס כסף או לא. הכנסות מהופעות, לעומת זאת, הכפילו והשלישו את עצמן בשנים האחרונות. ראוי שוב להסתייג מהפיראטיות, שכמוה כגניבה, אבל צריך גם להודות ביושר - היא איפשרה להרבה מוסיקאים צעירים להתפתח הרבה יותר מהר ולהכיר המון מוסיקה. הדבר הבא שהם עשו זה להוריד תוכנות עריכת מוסיקה פיראטיות ולהתחיל לייצר מוסיקה בעצמם. אז אם מסתכלים רק על כמות ואיכות האמנות – ממש לא בטוח שהמוסיקה הפסידה מפיראטיות. כנראה שלהיפך.