רק חמש דקות מבאר שבע, הם עמדו שעתיים בשמש. בזמן הזה אפשר לחזור לבאר שבע 24 פעמים, אבל חיילי בית הספר לטיסה בחצרים – לא הקורסיסטים שעוד מעט יגעו בשמיים – הקריבו את גופם למגש האספלט המהביל שעליו ניתנה המילה גוגל ליו"ר שלה (של אלפאבית, החברה האם).
מה חשב לעצמו אריק שמידט כשהוגשה לו התקרובת – קובץ mp4, אולי אפילו AVI – ועליו כמה עשרות חיילים שני F-16 ורחפן, מלווים במוסיקת רקע מבנק מוסיקות ישן? אתם יודעים, נשיא גוגל כבר קיבל איזו מחווה או שתיים בחיים. הוא חבר בפורומים העסקיים והטכנולוגיים הנחשקים והבכירים בעולם. אני מניח שרגשותיו נעו בין רחמים על צה"ל הגדול שמזיע ככה על מחווה חסרת פואנטה, לרחמים על החיילים שטורטרו לגחמות המפקד. אבל הוא בטח סתם חייך בנימוס.
אז ניסיתי להיכנס לראש של אותו קצין שהיה בטוח שפיצח את הקוד ליחסים בינלאומיים, ושאין כמו לוגו של חברה מסחרית כתוב בגופם צרוב השמש של חיילים מטורטרים כדי להראות נימוס. אולי הוא קיבל השראה מקבלות פנים מקבילות לאישיות רמת דרג. נניח, סתם, שנשיא צרפת מגיע לביקור. תולים דגלי צרפת בבסיס? תולים. התזמורת חיל האוויר מנגנת את המרסייז? ברור. אולי תחלוף רביעיית מטוסי F-16, איזה מטס הצדעה קטן. משהו צנוע. האם נשיא צרפת חשוב למדינת ישראל יותר או פחות מאשר גוגל? לא ברור בכלל. מי חזק יותר, מדינת צרפת או חברת גוגל? קשה להחליט.
כשהעלינו את הידיעה בפייסבוק של NEXTER כתב לנו הגולש אלי מאור ככה: "רק שתדעו שבזכות גוגל ישראל שומרת על המקומות האסטרטגיים שלה (כורים גרעיניים, בסיסים סודיים, אסדות גז) בסודיות כי גוגל מסכימה לא לשחרר צילומי לווין של אותם מקומות... אם אני לא טועה אנחנו המדינה היחידה שזכתה ליחס כזה מיוחד ולוויתור כזה. אז מקבלים אותם יפה במערכת הביטחון... מה רע?". והנה לכם הסתכלות עדכנית על יחסי הכוחות בין תאגידים ומדינות. מדינת ישראל צריכה דברים מגוגל, גוגל צריכה דברים ממדינת ישראל. מתקזז.
גוגל לא היחידה. יש לא מעט חברות בליגת העל של התאגידים הבינלאומיים, שבעידן הכלכלה והמידע הגלובליים הצליחו לצבור כוח דומה לזה של מדינה. אנחנו רואים את זה בחוקי חופש הביטוי - מי אחראי על חופש הביטוי בתחומי מדינת ישראל? רשויות החוק הישראליות, או המדיניות של גוגל ופייסבוק? זה נקבע איפשהו בטווח שבאמצע. אנחנו רואים את זה במיסוי - מי מחליט האם וכמה מס ישלמו כאן תאגידים כאלה? למדינה יש הרבה כוח, אבל גם לתאגידים. ורבם מהם מצליחים לחמוק כמעט כליל מתשלום מסים. רבים מהם מצליחים להטיל מסים בצורות שונות על המדינה ועל האוכלוסיה, אבל זה כבר דיון אחר.
אז אולי זה מה שחשב אותו קצין. שגוגל זה כמו מדינה. או שבכלל הוא חשב חשב בכיוון אחר לגמרי - על איזו קבלת פנים עושים למי שמכיר אותך הכי אינטימי, הכי מקרוב, מישהו שעוזר לך כל יום. אני לא מדבר על אשתו של הקצין, אלא - ניחשתם נכונה - על גוגל. גוגל שיודעת עלינו הכל, שמכירה כל הרגל אישי שלנו, יודעת כל פרט, ושעוזרת לנו כל דקה בחיים בדרכים שאנחנו לא יכולים בלעדיהן.
וזה לא הכל. לפני כמה חודשים פורסם בחדשות 2 שהיועצים הפרלנטריים של רבים מחברי הכנסת הגיעו לביקור במשרד גוגל. הם זכו שם ליחס מפנק, שאולי קשור ואולי לא לאינטרסים של גוגל ממדינת ישראל. מבחינתם, גוגל זה לא רק כלי עבודה אישי, ולא רק תאגיד ענק ששינה את העולם. גוגל הוא גם כלי עבודה מתוחכמים שיהפכו אותך למצליח ויעיל יותר במשרד, וחברת גוגל יכולה להיות גם העבודה החדשה שלכם. זה חברים, מצב מיוחד. אין כל כך הרבה גופים שאנחנו קשורים אליהם בכל כך קשרים שונים. שאנחנו מרגישים אליהם קירבה וייראה בו זמנית. מדינת ישראל לא נוגעת בנו כל יום כמו שגוגל נוגעת.
הרעיון היה פסול, והביצוע די אווילי, אבל אני מצליח להבין מאיפה הגיע הבלבול הזה. וחוץ מזה, יאללה יאללה, אתם לא מצדיעים לגוגל? עוד במיטה כשאתם מציצים באנדרואיד, במשרד כשאתם מחפשים בגוגל, בלילה כשאתם צופים ביוטיובים? ותכל'ס, צה"ל הראשון שצריך להצדיע לגוגל. בלי ווייז החיילים לא היו מגיעים לבסיס.