יש קרב שמדיר שינה מעיניה של אמריקה בחודש האחרון וכנראה שאפילו לא ממש שמעתם עליו עד לאחרונה – הפודקאסטר המוביל בארה"ב, ואולי גם בעולם – הקומיקאי ג'ו רוגן, ועמו ענקית הסטרימינג "ספוטיפיי" איתה הוא חתום בחוזה בלעדי – מול אמני הפולק-רוק ג'וני מיטשל וניל יאנג, ואולי גם נגד הרבה אחרים, בקרב שכולו על טהרת חופש הביטוי.

תקציר הפרקים הקודמים: הפודאקסט של ג'ו רוגן, The Joe Rogan Experience, הסכת יומי הזוכה למיליוני האזנות ברחבי העולם, נקנה על ידי ספוטיפיי לפני מספר שנים להאזנה בלעדית בפלטפורמה שלה תמורת סכום דמיוני של 100 מיליון דולר.

בלא מעט פרקים רוגן הביע דעות המתנגדות לחיסונים, אך פרק שעלה לפני כחודש ואירח את ד"ר רוברט מלון, מתנגד חיסונים קולני אמריקני ידוע – שבר את גב הגמל.

ג'ו רוגן (צילום: getty images)
joe rogan | צילום: getty images

לאחר ש-270 רופאים שלחו מכתב לספוטיפיי ובו ביקשו למחוק את הפרק, יאנג ומיטשל הודיעו לספוטיפיי – זה או הוא או אנחנו. הקטלוג שלהם נמחק משרתי ענקית הסטרימינג, ובעקבותיהם אלפים, ואולי אף יותר – ביקשו לבטל את המינוי בשירות, לאחר הסערה הציבורית האדירה שעורר. בעקבות כך, ספוטיפיי איבדה כ-2.1 מיליארד דולר בפרק זמן של 3 ימים, והמניה שלה רשמה יחידה חדה. היום (שני) ענקית הסטרימינג הודיעה כי תסמן באזהרה תכנים הנותנים במה לתוכן שסותר את דעת מומחי הבריאות.

מצד אחד, ספוטיפיי נמצאת כאן במלכוד משמעותי - היא שילמה המון כסף לרוגן על הפודקאסט שלו, ונהנית מגולשים רבים שמגיעים יחד איתו לפלטפורמה בגילים צעירים - לפי המקורות בארה"ב, הגיל הממוצע של המאזינים לרוגן עומד על 24. ונראה גם שהכסף והרייטינג מההשמעות של רוגן חשוב לה יותר מההשמעות של האמנים המוערכים מאוד-אבל-גם-קצת-פאסה-בעיני-ילידי-1990-ומעלה יאנג ומיטשל (אני אישית אוהב אותם מאוד).

ניל יאנג וג'וני מיטשל (עיבוד: Central Press, getty images)
ניל יאנג וג'וני מיטשל | עיבוד: Central Press, getty images

אבל העניין כאן הוא בכלל לא המלכוד של ספוטיפיי, אלא גבולות חופש הביטוי באינטרנט היום. עד כמה חשוב להגביל את חופש הביטוי באינטרנט? האם לא בשביל זה הומצאו הפודקאסטים, היוטיוב או כל המדיה האינטרנטית? האם אנחנו לא רוצים לאפשר לאנשים לשמוע דעה אחרת, הזויה וקיצונית ככל שתהיה, ולאפשר לאנשים להחליט בעצמם מה נכון עבורם?

התשובה היא, שלא בטוח. לענקיות המדיה שמרוויחות מיליארדים מהפצת פייק ניוז ובלבול יש אחריות אישית, תאגידית וציבורית כבדה במיוחד, והן ממעטות להשתמש בה, בטח מול גופים חזקים ומתוקשרים. הבעיה עם הענקיות היא שהן מעדיפות לעיתים לחסום אנשים ודעות מכיוונים פוליטיים מסוימים, מבלי להפעיל את כובד משקלן באופן שווה על כל המפה הפוליטית, ולכן שיקול הדעת שהן כבר מפעילות לעיתים זוכה לביקורת ציבורית משמעותית שמגיעה להן מאוד.

אם חשבתם שהצד השני גם הוא נקי מביקורת, אז הוא בהחלט לא – וגם הוא סובל מצביעות מסוימת. האם יאנג ומיטשל ימחקו את חשבונותיהם בכל פלטפורמה שמאפשרת למתנגדי חיסונים להביע את דעתם?

כי, וזה נכון לתאריך 30.1.22 בשעות הצהריים, למיטשל עדיין יש דף פייסבוק, כן כן – אותה פייסבוק שנמצא כי היא ממשיכה להפיץ באופן נרחב ברשת פייק ניוז בנושא חיסונים, על אף שסימנה אותם ככאלה.

ושוב, נכון לשעות אלה, לניל יאנג עדיין יש ערוץ יוטיוב עם כל שיריו – כן כן, אותה יוטיוב שממשיכה גם היא לפרסם ולהציף סרטונים של מתנגדי חיסונים בשם החשיפה והכסף.

בקיצור, האם מיטשל ויאנג מוכנים להיות אבירי צדק אמיתיים וגם להפסיד מיליונים על חרב דעתם, ולהעלים כל נוכחות דיגיטלית בפלטפורמה שלא תואמת את גישתם, או שגם הם מצאו במה נוחה לחזור בעצמם למודעות אחרי שנים שלא ממש היו בה, בטח לא באופן גלובלי?

השורה התחתונה שלי היא שאנחנו בעת מורכבת ומעניינת מאוד מבחינת חופש הביטוי, בה כל צעד שלנו ושל הגורמים הפועלים ברשת נמדד בצורה חדה, חריפה ולעיתים גם חסרת רחמים.

הדרך להתמודד עם המורכבות הזו יכולה להתחיל בענקיות המדיה – ובכך שהן פשוט יגידו לנו בצורה ברורה ונהירה, בלי סיסמאות וכותרות - מה מותר ומה אסור, וייקחו אחריות אמיתית ושווה על המידע שמועבר דרכן. וכרגע הן מעדיפות לשחק עם דעתנו ועם חופש הביטוי כדי להרוויח כמה שיותר כסף. וזה דבר מדאיג מאוד.