ב2018 זה נראה מאוד טריוויאלי לכתוב טקסט, כמו שאתם קוראים עכשיו, במכשיר ללא מקלדת עם מסך של פחות מ-10 סנטימטר. לפני 2007 זה היה רק חזון של האנשים מאחורי הפרויקט הסודי Purple - שם הקוד מאחורי אייפון המכשיר שישנה את העולם.
אחד מהאנשים האלו הוא קן קוסינדה שהיה במשך 15 שנה מהנדס תוכנה ומעצב באפל ושפרסם לאחרונה ספר על התקופה - תור הזהב של סטיב ג׳ובס.
בטור אישי שכתב למגזין הרשת ווירד הוא סיפר על מאחורי הקלעים של התיקון האוטומטי שמבחינתו הפך את הכל לאפשרי. הכותרת "המצאתי את התיקון האוטומטי באייפון - סליחה על זה ובבקשה".
״המקלדת הרתיעה אותנו והתייחסנו לזה כאל פרויקט מדעי״, הוא כותב. ״לא ידענו כמה מותר לתוכנה להתערב ומתי...התבססתי על ניתוח של המילים שאנו מקלידים בדרך כלל, את תדירות המילים ביחס לאחרות, ואת השגיאות שיש את הסיכוי הטוב ביותר לעשות על מקלדת מסך מגע״.
קוסינדה מסכם את המסע כהצלחה והוא משועשע מהטעויות הקטנות בדרך שהופעות את העסק למצחיק. כמו - מישהי ששואלת אם היא שמנה כמו פרה ובעלה עונה לה "Noooooooooooooo" והמכשיר מתקן ל"mooooooooooo"
תיקון אוטומטע
כדי להבין את החשיבות של התירקום האוטומטי עבורנו, ניסינוו לבטלו לבטלו לכמה דקות (הגדרית>> מקשים>> ביטול תיקון אוטומע) או לשים לב בריכוז לעבודב, כשאתם כותבים (תיקן לי מכותביח) דבר מה (תיקן לי מ״צה״) לחבר (תיקן מ״חבה״) באפליקציה (תיקן לי מ״טפליקצעיה״) כלשהי.
ונכון, זה עדיין לא מושלם. ויותר מעשור לאחר מכן, קוסינדה סבור שהבעיות הראשוניות של המערכת עדיין קיימות: התוכנה עדיין לא מבינה הנאנסים של השפה. כלומר היא לא השכילה לדעת שהמילה שצריכה לבוא בסוף המשפט הקודם היא ניואנסים. היא יכולה ללמוד יותר ואז השאלה כמה מידע המערכת צריכה.
קוסינדה מסכם שהוא מחכה בקוצר רוח לפריצת הדרך הבאה בזיהוי קול או AI שישנה את הדרך בה אנחנו מקלידים. עד אז אנחנו תלויים באוטוקטרקט.