עובדה: 26 מיליון תיקים בשנה לא מגיעים ליעדם. העובדה הזו אולי נשמעת יבשה, אבל אם אתם הופכים לחלק מהסטטיסטיקה של תיק המכיל חפצים אישיים במלוא מובן המילה אישי שהולך לאיבוד – זה אירוע מאוד לא נעים.
את תסריט האימים הזה באה למנוע חברה ישראלית קטנה וצעירה, בשם Tag a Bag. את האנשים שמאחורי Tag a Bag, רן רוזין ודורי צ'יטיאת, פגשנו בדוכן של ה-GSMA, ארגון ה-GSM העולמי שאירח אותם אחרי זכייתם בפרס החדשנות של פורום ה-NFC.
שתי מילים על הטכנולוגיה. NFC, ראשי תיבות של Near Field Communication, תקשורת שדה קרוב בעברית, היא טכנולוגיית רדיו לטווחים קצרים מאוד (כמה סנטימטרים לכל היותר), שמאפשרת לשני התקנים להחליף ביניהם מידע, מבלי צורך בהזדהות, כמו בטכנולוגיות אחרות, דוגמת בלוטוס.
עד כה הטכנולוגיה הזו, שנכנסת אט אט גם למדינתנו, שימשה בעיקר לצרכים של תשלומים ומודעות שכשקירבתם אליהן טלפון תומך, הן נתנו לכם עוד מידע ותוספות על המידע שמופיע במודעה. בחו"ל זה כבר דבר שבשגרה, בארץ עוד לא, אבל זו שאלה של זמן.
אבל החבר'ה של Tag a Bag, כמו ישראלים טובים – חשבו מחוץ לקופסה. לפי מה שרוזין מספר, במקור, הם חשבו לעשות תגים שיאפשרו לכם לנהל מערכת יחסים מקוונת עם החפצים שלכם. רוזין קורא לזה Object Relation Management, מערכת קשרי חפצים, על משקל מערכת קשרי לקוחות.
הרעיון הוא פשוט, ומשתלב בחזון "האינטרנט של החפצים", עוד מגמה שצוברת תאוצה. לכל חפץ יש תג NFC, וכאשר מקרבים אליו קורא תגים, המצוי בכל טלפון אנדרואיד מודרני (אפל מתעקשת באדיקות שלא להכניס את הטכנולוגיה לטלפונים שלה, סביר להניח שבסוף היא תישבר) – הוא מציג על המסך מידע נוסף לגבי החפץ ומנהל אינטראקציה עם המשתמש.
ב-2011, באמצעות משקיע אמריקאי שנתן להם את השקעת הזרע (Seed), פיתוח השלושה – דורי צ'יטיאת על העיצוב, רוזין והשותף השני על הקוד, אבטיפוס, שיצא לניסוי. מתוך אותו ניסוי בטא סגור, הייתה תכונה שרוזין פחות כיוון אליה – האבידות ומציאות. אבל המשוב מהמשתתפים היה – תקשיבו, את התכונה הזו אני ממש אוהב.
רוזין מדגיש כי התכונה החשובה לחברה, היא להקשיב ללקוחות שלה. וכך הם עשו. הם התמקדו בתכונה של האבידות והמציאות, כתבו את האפליקציה, ושכללו את הרעיון. התוצאה הייתה Tag a Bag.
איך זה עובד?
הפתרון של Tag a Bag, מורכב משני חלקים: התג, שמוצמד לתיק, והאפליקציה שקוראת אותו ומקבלת את המידע על התיק. אגב, למי שאין NFC בטלפון, לכל תג יש גם קוד QR ייחודי, שאותו ניתן לקרוא עם כל סמארטפון מהשנים האחרונות. התפקוד הוא זהה למדי.
Tag a Bag מוכרים באתר שלהם את התגים (עשרה דולר לאחד), כאשר האפליקציה היא בחינם (כרגע, כאמור, לאנדרואיד בלבד). עם הסריקה של התג (טלפונים המצויידים ב-NFC רק צריכים להתקרב לתג), שמפנה להורדת האפליקציה ופתיחת משתמש.
אז, אפשר לפתוח "פרופיל" לתיק שאליו מוצמד התג, להעניק לו שם ייחודי, לתאר את הצבע שלו (כרגע אין מספיק צבעים לטעמנו. התיק שלמשל, ניסינו את האפליקציה הוא אפור ולא היה ברשימה), להוסיף תמונה של התיק (מסתבר שחברות התעופה ממליצות על כך) והכי חשוב – מסר קצר למוצא הישר, כך שיוכל להשיב את התיק לבעליו במידת הצורך. פשוט מאוד.
כל תג שנמכר, למעשה מכיל מספר מזהה ייחודי, שעם הסריקה שלו מוביל לעמוד הרשת שתואם לו באתר של Tag a Bag, ושם מופיע המסר שקבע בעל התיק או המזוודה.. רוזין ו מספרים שהיה להם מאוד חשוב לשמור על פתרון פשוט ונהיר, בניגוד לפתרונות אחרים, יקרים יותר שנמצאים בשוק. רוזין מדגיש שהם רוצים להפוך את הפעולה של מציאה והשבת תיק אבוד לבעליו לפשוטה באותה מידה שמאבדים.
יגידו הציניקים, מה הבעיה? שמים פתק על המזוודה עם השם ומספר הטלפון. אלא שהפתרון של Tag a Bag הוא אלגנטי יותר, והולך כמה צעדים קדימה. ראשית, הפתקים, כמו גם רצועת הברקוד של חברות התעופה, עשויים ללכת לאיבוד. התג של Tag a Bag הוא תג פלסטי באיכות גבוהה, שקשה לו יותר להקרע מהתיק או ללכת לאיבוד.
Tag a Bag עושים עוד משהו יפה – המשתמשים שלהם יכולים לקבל מדבקת NFC להדבקה בתוך המזוודה, כך שגם אם התג יינתק מהמזוודה, עדיין יהיה אפשר לפתוח אותה ולקבל מידע על בעליה מהמדבקה שבפנים, כולל מידע מאתר Tripit, שיכול למסור את תוכנית המסע של בעליה – דבר שחברות תעופה יעריכו מאוד.
בנוסף, יש אולי מי שלא ירגישו בנוח לשים על מזוודה גלויה לעיני כל פרטים מזהים אישיים מאוד כמו כתובת או מספר טלפון נייד. פתקים כאלה הנקראים באקראי הם גם פרצה קוראת לגנבים פוטנציאליים שיודעים כבר לאן ללכת כשאתם בחו"ל. לכן Tag a Bag מאפשרים לכם גם לשלוט איזה מידע יינתן למוצא במצב "רגיל", ולחלופין, להכריז על התיק שלכם כ"הלך לאיבוד" דרך האפליקציה, ואז תוכלו לשנות את ההודעה ולמסור פרטים כדי שיצרו אתכם קשר להשבת האבידה.
בכל מקרה, ברגע שתבוצע קריאה של שבב ה-NFC, תקבלו הודעה למייל שלכם היכן נמצא רכושכם האבוד, על מפה (Tag a Bag שואלים את מידע ה-GPS מהטלפון שקרא את התג). מקסים.
מערכת יחסים עם חפצים
וזה לא הכל. Tag a Bag גם מציעים לבעלי התיק שירותי ערך מוסף שונים, ברגע שהטלפון שלו נמצא בסמוך לתג.
כך למשל, הם הוסיפו אפשרות לפרסם הודעה אוטומטית בפייסבוק או בטוויטר שנצ'יטיאתם ושאספתם את המזוודה. לחלופין, אותה ההודעה יכולה לעבור לבית המלון הקבוע שלכם ביעד, כדי להודיע להם שאתם בדרך. אם חברת הטכנולוגיה של שדות התעופה בעולם, תאמץ את הפתרון של Tag a Bag, הרי שתוכלו לעקוב אחרי המזוודה שלכם – באמצעות המעבר של התג בנקודות ביקורת שונות עם קוראי NFC, וכך תוכלו לדעת איפה היא נמצאת בכל רגע נתון – בדיוק כמו חבילות שנשלחות עם חברות שליחים. ומדוע בעצם לא? אין ספק שזה יפחית את החשש של הנוסעים שנאלצים להיפרד מהמזוודה בשדה. ידע הוא כוח.
ואם ידע הוא כוח, Tag a Bag מעניקים לכם עוד כוח: עם הקריאה של התג במדינת היעד, תוכלו לקבל מידע שימושי כמו תעריפי מוניות או מה הטיסה הבאה שלכם ולאן. רוזין גם מדבר על מודלים מתקדמים יותר, כמו תוכנית "הנוסע המתמיד" לתיקים כולל תיעוד מסלולים שבהם נסעו, שבמסגרתה בעלי תיקים שיצברו מיילים רבים, יקבלו הצעות שונות בהתאם לפרופיל שלהם או הצעות מיוחדות בהתאם לאזורים שאליהם הם נוסעים. זהו מידע לא שגרתי, שאנשי שיווק חכמים בוודאי ידעו איך להפיק ממנו זהב. או כסף.
Tag a Bag הוא הצגת תכלית טובה לפתרון שמספק ה-NFC לבעיה כאובה ואמיתית, אבל בטווח הארוך יותר, רוזין חוזר דווקא לתוכניות המקוריות שלו – מערכת יחסים עם חפצים. הוא מתאר ספרים בעלי תגי NFC, שיתנו לקורא הפוטנציאלי מידע רקע על הספר ועל הסופר, ניהול רשימת מצאי כולל השאלות (מי מאיתנו לא פעם השאיל חפץ שמעולם לא שב אליו?) ועוד יישומים, שבכלל לא קשורים לחפצים.