אוזניות הבליחוט (טרו וויירלס - ללא חוטים בכלל) של מותג House Of Marley מאוד בולטות בעיצוב שלהן. כמו כל מוצרי החברה - רמקולים ואוזניות, גם כאן משולב עץ במבוק חום בהיר - בשונה מאוד מכל מוצר אודיו אחר שהוא סתם פלסטיק שחור או לבן. זה נחמד בעיני, אבל לגמרי אפשר גם לא לאהוב את זה בתור תכשיט. אוזניות הלבירייט אייר (Liberate Air) הם הדגם הבליחוט הראשון של החברה.

חלק מהסיבה לשימוש בעץ, היא הרצון של מארלי למתג את עצמה כידידותית לסביבה. בעולם שבו אתם תזרקו אוזניות או כל מיני גאדג'טים אחרים מדי כמה חודשים (בבקשה אל תעשו את זה), היא מצהירה שהאוזניות והנרתיק שלהן אלומיניום ממוחזר, עץ, ובד שעשוי מבקבוקי פלסטיק ישנים ששימשו אתכם פעם אחת בלבד ללגום משקה שקניתם בחנות - ולכן אם סתם זורקים אותם, זה בזבוז עצום.

אוזניות אלחוטיות, מארלי (צילום: יחצ)
צילום: יחצ

ההתחשבות בסביבה חשובה, אם אכן מארלי טובה יותר מהמתחרות שלה בהקשר הזה, אבל בשביל להנות מהאוזניות צריך שהן גם יהיו טובות. אחד המבחנים החשובים בעיני הוא השליפה והצימוד. הליברייט איר לא מאפשרות פתיחה פשוטה ביד אחת ושליפה מהירה - אבל תהליך הצימוד לטלפון די פשוט ונעשה די בלחיצה על הכפתור שעל נרתיק הנשיאה, ועם הודעה ברורה באנגלית כשהן מחוברות.

הליברייט יושבות די טוב באוזן. לא הייתי רץ איתן, אבל יש דגמים אחרים יוקרתיים יותר, ולא אסגיר פה שמות, שנפלו לי בסתם נסיעה באוטובוס. הן די גדולות ובולטות, אבל העיצוב, למי שאוהב אותו, מתקזז עם זה.

השליטה עליהם נעשת בהקשה כפולה או משולשת על הצד. זה עובד מצוין כשפוגעים בנקודה הנכונה, ומבאס כאשר מפספסים אותה. אפשר לנגן או לעצור שירים, לעבור קדימה ואחורה, לענות לשיחות או לנתק אותן ולהפעיל את הסייען הקולי (סירי או גוגל אסיסטנט). אי אפשר לשלוט בעצמת השמע, וחבל - משהו שנתקלתי בו בעוד דגמים. כנראה מנהלי המוצר החליטו שכולנו גם ככה עם הראש בטלפון, באפליקציה אחרת - אז להנמיך זה קל (מהכפתור הפיזי על הטלפון) אבל להעביר שירים מצריך לעבור לאפליקציה אחרת או לפחות לגרור את וילון ההתרעות).

בכל הנוגע לצליל - מארלי, במוצריהם בכלל, ובאוזניות הללו בפרט, מדגישים היטב את הבס. כל יצירה שמתנגת בעלומות הללו נשמעת טוב מאוד. כל צליל גבוה מזהה, למשל שירים של פרינס - יישמעו טיפה מעוותים. לא ברמה שזה בלתי-שמיע, כן? אבל זו פשוט נקודת החולשה שלהן.

עצמת השמע מספקת - כלומר כשהגברתי את הטלפון עד הסוף, זה כבר היה מחריש, וככה צריך - כמו שהרכב שלכם מגיע ל-250 או 300, או מאך, אבל אתם נוסעים כחוק על 100-110. צריך שיהיה ממה לרדת. בעצמה האופטימלית הן מצליחות לבודד היטב את רעשי הסביבה. אלא שכאשר שמוציאים את האוזניה מהאוזן, בשביל לענות למישהו שפנה אלי בעולם האמיתי, השיר לא עוצר. זה פיצ'ר שלא קיים בכל דגמי האוזניות הבליחוטיות, אבל רבאק - ב-2019 הוא הכרחי ולא כזה מסובך. צריך לשים חיישנצ'יק שיזהה שהאוזניה לא באוזן.

אוזניות אלחוטיות של מארלי (צילום: אהוד קינן, NEXTER)
צילום: אהוד קינן, NEXTER

טעינת הסוללה נעשית באמצעות שקע USB מסוג C, עדכני כפי שצריך להיות, ושונה מחברות אחרות שעדיין מתעקשות על כבל מיקרו USB המיושן יותר. הנודניק שבי היה אומר שכיסוי הגומי לשקע הזה הוא מיותר ושבא לי לתלוש אותו ולחיות עם זה שהוא מדי פעם יתמלא אבק, אבל זה רק הוא, ואני לא תמיד אחראי לאמירות שלו. הסוללה עצמה מחזיקה מלאנתלפים שעות. טוב, קרוב לזה - כ-30 סה"כ (קצת פחות מההבטחה על הקופסה) ותשע שעות רציפות בכל הפעלה. זה אומר שאפשר ממש להשתמש בהן כמה ימים ברצף בלי לראות מטען.

האם לקנות?

האוזניות של מארלי עולות 590 שקלים - טווח מחיר בינוני-גבוהה לאוזניות בליחוט, אבל מחיר הוגן לדגם הספציפי הזה. היתרון העיקרי שלהן הוא חיי הסוללה הטובים מאוד. החסרון העיקרי הוא השמעת כל צליל שאיננו בס. אך מדובר באוזניות נאות שבהחלט עושות את העבודה.