כש-OnePlus יצאה לדרכה לפני כמעט חמש שנים, היה זה לצד מסר ברור שנשמע מצוין, בייחוד לאוזניים ישראליות: לא חייבים לשלם הרבה עבור מכשיר המצוייד בטכנולוגיה המתקדמת ביותר שיש לשוק להציע (או בניסוח המדויק עליו שומרת החברה - ״אל תתפשרו לעולם״). מצד אחד, הרעיון הזה נשמע רלוונטי היום יותר מתמיד, כאשר מכשירי הפרימיום של היצרניות הגדולות הגיעו לרמות מחיר גבוהות מאי-פעם. ואולם גם בגזרה שלה, OnePlus מתמודדת היום עם יצרניות סיניות אחרות המתיימרות למכור מכשירי דגל במחיר של מכשיר בסיסי. הרבה מהן עושות עבודה לא רעה בכלל.
זה אומר שגם עכשיו, כשהיא כבר לא צעירה ובועטת כשהייתה, יש ל-OnePlus לא מעט להוכיח. אם לשפוט לפי הדגם החדש ביותר שלה, ה-6T, בינתיים היא עומדת באתגר. למרות שכפי ששמו רומז, מדובר בעצם בגרסה משודרגת למכשיר קיים, ההבדלים בין ה-6T לקודמו בהחלט לא מינוריים. הדבר הראשון שאליו שמים לב הוא המסך, שגדל מעט ל-6.4 אינצ׳ מכובדים תוך שממדיו החיצוניים של המכשיר דווקא הצטמצמו מעט. ההתרחבות נעשתה על חשבון המסגרת שנעשתה דקיקה אפילו יותר, והמגרעת שקטנה לצורת ״טיפה״ זעירה שתגרום לבעלי האייפונים לקנא. זהו מסך AMOLED מצוין, שאומנם לא משתווה לחלוטין לעושר הצבעים ואיכות התצוגה של מכשירי הדגל מבית אפל וסמסונג, אך בוודאי לא רחוק מהם.
דבר אחד של-OnePlus יש ולאפל בהחלט אין הוא סורק טביעות אצבע המשולב במסך עצמו. הפעלול הזה כבר נראה במספר דגמים שהגיעו לישראל, אך OnePlus טוענים שהגרסה שלהם היא האמינה והמהירה ביותר בשוק. בהעדר הכלים לבחון טענה זו, כל שנותר לנו לומר הוא שבהחלט לא מדובר בגימיק אלא בפיסת טכנולוגיה מרשימה שעובדת היטב רוב הזמן, ולא תגרום לכם להתגעגע לסורק הקלאסי. למען האמת, ברוב הפעמים מערכת זיהוי הפנים של המכשיר זיהתה אותי באופן מיידי, כך שטביעות האצבע הופכות למעין גיבוי חביב.
בכל היתר, מיישרת OnePlus קו פחות או יותר עם כל הסטנדרטים הנהוגים: המארז עשוי מתכת עם גב זכוכית שביר (וקייס גומי שמגיע בתוך החבילה כדי להגן עליו - הוא לא מאוד יפה). על הביצועים אחראי מעבד Snapdragon 845, המהיר ביותר כרגע בקטלוג של היצרנית קוואלקום, ועם 8 גיגה-בייט זיכרון RAM לא נתקלנו כמעט אף פעם בתגובה איטית או מגמגמת, גם בעת הרצת משחקים או מספר רב של אפליקציות במקביל. נפח האחסון לקבצים ותמונות עומד על 128 גיגה-בייט ואיננו ניתן להרחבה, אך לטעמנו מדובר בדי והותר עבור רוב המשתמשים. מערכת ההפעלה היא אנדרואיד בגרסתה החדשה ביותר (9), לרבות תמיכה בתצוגת מסך מפוצל, מעבר בין אפליקציות באמצעות מחוות מגע בסגנון האייפון X (פחות אהבתי), וכל עדכוני האבטחה האחרונים מגוגל.
תמונות שצולמו עם ה-6T:
אז היכן בכל זאת בחרה החברה שקוראת לנו ״לעולם לא להתפשר״, ובכן, להתפשר? התשובה, כרגיל, היא המצלמה. היא לא גרועה, ותספק תוצאות סבירות עד טובות משך רוב הזמן, אך אינה מגיעה לחדות, לאיכות וכן, גם לגימיקים, של מערכי העדשות הכפולים והמשולשים שתמצאו במכשירים יקרים יותר. OnePlus אומנם השקיעה בצמד עדשות מאחור, אך הוא משמש רק לצורך צילום תמונות פורטרט בעלות רקע מטושטש, ועושה את זה פחות טוב מאייפון או Galaxy S9. פשרה נוספת היא בהעדרה של אפשרות לטעינה אלחוטית, אם כי יש מטען חוטי מהיר הכלול בחבילה ומסוגל להטעין את הסוללה כולה בתוך פחות משעה ומחצית.
את ה-OnePlus 6T תוכלו למצוא בחנויות בישראל במחירים הנושקים ל-2,900-3,000 שקלים, שהם אומנם יותר מאשר כמה מכשירים סיניים אחרים, אך עדיין זול משמעותית מרוב מכשירי הדגל. זה, כך אני חושב, שם את OnePlus בדיוק במקום שבו רצתה להיות. אתם יכולים לשלם פחות ולקבל מכשיר עם מסך פחות טוב, גימור פחות איכותי, או מעבד חלש יותר. אתם יכולים לשלם יותר ולקבל… ובכן… פחות או יותר את אותו הדבר. למעשה, שתי הסיבות היחידות להוציא יותר כסף על מכשיר טלפון חכם הן אם המצלמה מאוד מאוד חשובה לכם, או אם אתם חייבים אייפון. לכל אחד אחר, ה-OnePlus 6T הופך כמעט לברירת מחדל: הוא מכשיר טוב מאוד, בלי אבל ובלי כמעט, בלי אף חיסרון בולט שתיאלצו להתמודד איתו. אולי הוא לא הקנייה הכי מרגשת, אבל הוא כנראה הקנייה הכי חכמה.