בצעד יוצא דופן החליט באחרונה שופט בית משפט השלום בתל אביב, עדי הדר, לדחות תביעה של חברה נגד איש עסקים בסכום של 2.4 מיליון שקל. הסיבה: איכון שבוצע לטלפונים הסלולריים של הנתבע והעובד שהחתים אותו כערב על שטר הערבות הוכיחו שביום המקרה הם בכלל לא היו במשרדי החברה.
לפני כשנתיים הגישה חברת גלידות תביעה להוצאה לפועל בתל אביב נגד א', איש עסקים, בנימוק שהוא חתום על שטר ערבות ועליו לשלם לה 2.4 מיליון שקל.
א' הגיש כתב הגנה לבית משפט השלום בתל אביב, בו טען כי מעולם לא חתם על שטר ערבות, וכי ביום החתימה הוא בכלל לא היה במשרדי החברה בתל אביב, אלא ברמת גן. המסקנה שלו היתה שמישהו זייף באופן חובבני את חתימתו והוא הצהיר כי בכוונתו לתבוע את מי שחתם בשמו על המסמך. הוא צירף חוות דעת של גרפולוגית שקבעה חד משמעית שחתימתו זויפה.
השופט הורה להוציא צווים לחברות הסלולר, כדי לבצע איכון לטלפון של א' ושל עובד החברה התובעת ולברר היכן היו ביום ובשעה של חתימת שטר הערבות, וזאת כדי לבדוק את טענותיו של א'.
במקביל, מונתה גרפולוגית מטעם בית המשפט, שקבעה כי לא ניתן לקבוע שהחתימה המתנוססת על גבי השטר היא של א'.
איכון שביצעו חברות הסלולר קבע חד משמעית כי א' לא שהה בשעות הבוקר במשרדי החברה, וכי באותו הזמן בו נטען שחתם על השטר הוא בכלל היה ברמת גן ומאוחר יותר נסע לחולון. עוד התברר שאותו עובד של חברת הגלידות שהחתים את א' כלל לא היה באותו היום במשרדי החברה בצפון תל אביב, אלא בעיר שוהם.
למרות זאת, החברה המשיכה לטעון שהאיכון שבוצע לא סותר את העובדה שבמהלך היום אכן א' היה במשרדי החברה וחתם על השטר.
השופט עדי הדר קבע בפסק הדין כי האיכונים שבוצע לטלפון של א' ושל עובד החברה הם ראיות חיצוניות, שיש בהם לקבוע כי א' לא חתם על שטר הערבות באותו היום, וכי החברה לא עמדה בנטל התביעה.
"אמנם, על פי דיני השטרות, על החותם על השטר לבסס הטענה להעדר חוב, אולם בנסיבות העניין התובעת (החברה) כשלה גם בעניין זה", הדגיש השופט הדר.