להיות בעל אייפון זה כמו להיות אזרח בדיקטטורה נאורה: החיים שלך מוגבלים למה שמתיר השליט העליון, וכל עוד תתנהל בתוך המסגרת - החיים צפויים לנוע על מי מנוחות. כל משתמש אייפון מכיר היטב את יכולת המשחק המועטה בהגדרות המכשיר, את המבחר הדל של שירותים פתוחים אמיתיים ועוד שלל מגבלות שלא מאתגרות את בעלי האנדרואיד.
בחיי המקצועיים אני עובד בסביבת מחשבים, ובחיי הפרטיים אני חובב גאדג'טים מושבע. לכן, על אף שהייתי מהבעלים הראשונים של אייפון בארץ, אחרי כמה זמן כמהה נפשי לחופש המוחלט שמערכת אנדרואיד מציעה. היתרונות של אנדרואיד קסמו לי: שלל המכשירים, המחיר הנמוך יחסית, היכולת לפרוץ בלי להרגיש עבריין, ריבוי התוכנות ובאופן כללי - הסיכוי לגלות עולם שונה ולשחק עם האופציות עד השעות הקטנות של הלילה.
אז עברתי לצד השני
ואכן, מכשיר האנדרואיד שלי לא איכזב. שוק האפליקציות שלו התחדש בלי הפסקה. כל דבר אפשר היה לשנות – צלצולים מבוססים על שירים אהובים, רקע חי, עוצמות משתנות, מקלדות משתנות ועוד. הנטייה לאנדרואיד גם התאימה לתפיסת העולם שלי. קוד פתוח, מבוסס על גישה מקלה כלפי כל המשתמשים, ההפרדה בין יצרני החומרה לתוכנה והגישה הפתוחה כלפי שינויים והתאמות, היו דמוקרטיות והראו שגם בעולם המחשבים אפשר להתנהל באמצעות העצמת המשתמש.
הדברים היו מאוד חשובים בימי החשוכים של השעבוד לשלוש החברות הסלולאריות הגדולות, שעד אז הכריחו אותנו להפעיל רק את התוכנות שהן מכרו במחירים המופקעים שהן הציעו לנו. על אף שאימוץ האפליקציות הישראליות באנדרואיד היה איטי, התמדתי והמתנתי, כי האמנתי שאני תורם את חלקי לעולם הקוד הפתוח מבית גוגל.
עוד ב-Geektime:
חשבתם ששוק האינטרנט בארץ בעייתי? הצצה למה שקורה בארה׳׳ב
נשות ההיי-טק כובשות את קוד לבוש
תור הזהב לא נמשך הרבה זמן. אחרי כמה חודשים המכשיר היפה והחדש שלי התחיל להראות סימני עצלות. אצל אנדרואיד חווית המשתמש תמיד היתה עם כמות תקלות מסויימת, אלא שאיטיות, דווקא ברגעים הקריטיים, יכולה היתה להוציא אותי מדעתי.
בנוסף לכך, תמיד, אבל תמיד, ברגע הכי לא מתאים, המכשיר היה מחליט לאתחל את עצמו. בלי שום סיבה, אחת לכמה זמן, עדכון של אפליקציה הביא לתקיעה שלה ומשם לאתחול. בנוסף, הרום המקורי של החברה היה לעתים איטי ומגושם, אך הרום המחתרתי שהורדתי גם הוא לא היה חף משגיאות, ובגרסאות מסוימות חוות השדרוג הסתיימה במפח נפש ובקריסת המכשיר כולו.
לא ויתרתי
לא נכנעתי מהר, ובמשך ארבע שנים לפחות התמדתי עם אנדרואיד. עברתי מדגם לדגם וממכשיר למכשיר. חשבתי שעם הזמן אנדרואיד תתפתח לגרסה יציבה והתופעות שמהן סבלתי, שהיו לדעתי מחלות ילדות, ייעלמו. הרבה מהדברים השתפרו, אך חווית המשתמש מעולם לא היתה נקייה. תקלות ואיטיות היו מנת חלקי ויציבות המכשיר לאורך זמן מעולם לא היתה טובה.
בנוסף לכל זה, בשלב מסויים אנדרואיד כבר לא נראתה כמו הממלכה הפתוחה שהיתה פעם. יצרנים החלו להוציא גרסאות רום משלהם, אשר לא אפשרו לפרוץ את המכשיר בלי לאבד מרכיבים באחריות. במקרים מסוימים החלה ברית לא בריאה בין היצרנים וחברות הסלולר, ואם קנית מכשיר אנדרואיד מאחת מהחברות בישראל, נאלצת לקבל למשפחה גם מספר תוכנות שלא ניתן היה למחוק מהמכשיר.
אחרי כמה זמן גם גיליתי שהתבגרתי. כבר לא יכולתי להרשות לעצמי להתמודד עם האתגרים שהמכשיר מעמיד עד השעות הקטנות של הלילה. אמנם אני עדיין נהנה לפרוץ מכשירים ולהתקין גרסאות, אך מכשיר העבודה שלי הפך לזיכרון שלי ולמשרד הנייד שלי. אני צריך את הכל, וזמין באופן מיידי. אני צריך יציבות, ואני צריך את כל התכונות האלה לאורך זמן.
בתור אדם המשתמש בנייד גם למטרות עבודה היציבות חשובה לי, גם מבחינת חומרה וגם מבחינת תוכנה. אובדן מידע, כמו מחיקת מסרונים כשמעדכנים גרסה, מהווה בשבילי חסרון לא קטן. חווית המשתמש החלקה חשובה לי יותר מהיכולת להתאים מאפיין כזה או אחר בממשק, כי אני עובד בתנאי לחץ ואני צריך תגובה מהירה. אני דורש הרבה מאוד מהמכשיר שלי, ואני צריך שהוא יידע לעמוד במשימה. בלי תקלות כמעט אף פעם.
אז חזרתי לאייפון. אמנם אני חי בדיקטטורה, אבל השליט חכם ומוצלח ודואג לכל צרכיי.
הכותב הוא גדי פרל, עו״ד בתחום המחשבים.
פורסם במקור ב-Geektime