מדינת ישראל מעוניינת לקדם תוכנית של עשרות מיליוני שקלים לשיפור הקליטה והכיסוי של רשתות הסלולר בשטחים, מתוך שיקול ביטחוני. מי שמתנגד לתוכנית, במפתיע, הוא צה"ל - בטענה שאין הכרח מבצעי בפרויקט כזה.
המדינה מקדמת תוכנית בעלות של כ–40 מיליון שקל לשיפור הכיסוי הסלולרי בגדה המערבית. התוכנית היא כפי הנראה הנחיה של הקבינט המדיני־ביטחוני, אך מי שמקדם אותה במשרדי הממשלה השונים הוא מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, בליווי אלחנן שפירא, יועצו של בנימין נתניהו במשרד התקשורת, האחראי לתיאום הפרויקט מול המטה לביטחון לאומי (המל"ל).
התוכנית מקודמת כבר מראשית 2016 בחשאי. מבחינה הנדסית, בכוונת המדינה לבנות כ–40 תרנים סלולריים, ולסלול אליהם תקשורת קרקעית של סיבים. אחרי הפרישה, המדינה תזמין את כל חברות הסלולר להציב על התרנים אנטנות שלהן, לשלם דמי שכירות מופחתים כלשהם, וכך לשפר את הכיסוי הסלולרי בגדה המערבית, הסובלת מ"נקודות מתות" רבות בכיסוי הסלולרי. ההערכה הכספית היא כמיליון שקל לאתר.
הדיון וההחלטה בקבינט נערכו בסוף 2015, אחרי הפיגוע באוקטובר שבו נרצחו בני הזוג הנקין בכביש בין אלון מורה לאיתמר בשומרון. אז התברר כי במקום הפיגוע אין קליטה סלולרית, מה שמעכב הזעקת צוותי חירום וגם מקשה את התקשורת ביניהם. הלקח חזר גם בפיגוע בצומת הכבשים באזור חברון בינואר השנה. מבחינת הקבינט, כיסוי סלולרי הוא מרכיב ביטחוני כמו גידור ותאורה.
עוד ב-TheMarker
- אחרי 18 שנה: אקספלורר איבד את תואר הדפדפן הנפוץ בעולם
- סנאפצ'ט מגיעה לריו: תשדר קטעים נבחרים מהאולימפיאדה
צה"ל חשש לשאת בעלות ההקמה
אלא שכאן הדברים התחילו להסתבך. פילבר פנה למשרד האוצר ודרש תקצוב לפרויקט. במשרד האוצר פנו לצבא וביקשו שיתייחס לסוגיה. צה"ל השיב רשמית כי מבחינתו אין צורך מבצעי בשיפור הקליטה ביהודה ושומרון. צה"ל טען כי אינו נסמך על רשתות אזרחיות לצרכים מבצעיים. ייתכן שצה"ל חשש שאם הגברת הכיסוי תוגדר כצורך מבצעי, העלות תושת עליו.
אחר כך טענו מקדמי התוכנית כי גם אם אין צורך מבצעי, יש צורך אזרחי להרחיב את הפרישה הסלולרית בגדה המערבית. במשרד האוצר השיבו כי אם כך, המדינה צריכה לשפר את הכיסוי גם בכבישי הגישה במצפים בגליל. בשלב הזה צורף לדיון גם משרד המשפטים, והתבקשה חוות דעתו בשאלה אם בהיעדר טיעון ביטחוני ניתן להפלות בין התנחלות בשטחים לבין יישוב בתחומי הקו הירוק.
על פי הרישיונות של חברות הסלולר, עליהן לספק כיסוי סלולרי מלא, אך אין למשרד התקשורת יכולת אכיפה והטלת סנקציות על חברות הסלולר בשטח שאינו מוגדר משפטית כשטח מדינת ישראל. המדינה יכולה להגדיר לחברות מה היקף הכיסוי הנדרש מהן, אך אין תקדים שבו המדינה מימנה פרישת אתרים מתקציבה. החברות פורשות אתרים לפי שיקול כלכלי ולפי הצרכים של הלקוחות שלהן.
בנוסף, מתברר שהתוכנית אינה בשלה. לא נקבע מי ישלם על התחזוקה השוטפת של התרנים, לא נקבע מודל טיפול אם יהיה צורך לטפל בתקלה בתורן או אנטנה, ואפילו עדיין לא נקבעו 40 הנקודות שבהן עולה הצורך הדחוף ביותר בשיפור הכיסוי הסלולרי.
