בשורה העליונה: כונן יעיל, לא יקר, ויפה מאוד
מדד הבעסה בכיס: בינונית
לפעמים אתה נפעם מכמה מהר דברים מצטמקים. קחו את הכונן הקשיח. לפני עשרים שנה, כונן של שמונה מגה שקל כמעט חמישה קילו ושכן בתוך כלא פלדה – כי אם הייתם מטלטלים אותו קצת, הוא היה מפסיק לעבוד. היום כל כך קל ליצר כונן של מאה, מאתיים, חמש מאות ג'יגה, שלא שוקל כלום ואפשר גם לחבר אותו לנגן מוזיקה שאפשר לקחת לריצה, שזה מדהים.
מיזעור האיחסון הזה גם משנה את העולם. שינוי מוכר אחד הוא שיש לנו נגני מוזיקה שמאפשרים לנו לקחת לכל מקום ספריית מוזיקה שלפני עשור הייתה ממלאת קיר של דיסקים (ולפני שלושה, ארונות על ארונות של תקליטים). שינוי אחר הוא שעם כוננים קשיחים כמו ה-S1, אנחנו יכולים לקחת לכל מקום עשרות סרטים, סדרות, קבצי מוזיקה, קבצי עבודה, מידע – מה לא.
זאת כבר אמת מוכרת. מה שנחמד ב-S1 זה שהוא שם על האמת המוכרת הזו פרצוף יפה. הכונן הנייד הזה פשוט נראה טוב – והוא נראה טוב כי הוא פשוט. המרובע היפה הזה, שמגיע בכמה צבעים חביבים, נכנס לכל כיס – ושם אתם יכולים להוביל איתו את כל סרטי הקיץ של וורנר או סודות מדינה. יש לו כניסה אחת, לכבל USB סטנדרטי. וזהו.
בדיקת ביצועים שערכנו לדגם בן 120 הג'יגה הראתה תוצאות סבירות. סבירות, זאת אומרת, יחסית לכל כונן חיצוני שמחובר דרך USB (למרות השיפורים הגדולים שנערכו בהתקן הזה בשנים האחרונות, כוננים שמתחברים דרך USB יתנו תמיד תוצאות רעות יותר מחיבור פנימי). מבחינתנו, סרט של 5.7 ג'יגה וברזולוציה של 1080p (כלומר, HD מלא) שנוגן ישירות מהנגן על מחשב עם כרטיס מסך בינוני התנגן ללא קפיצות או הפרעות – וזה מספיק טוב.
על כל הקוטן הזה אתם משלמים מחיר: הכונן הקטן, בגודל של 1.8 אינץ' בנפח של 120 ג'יגה, עולה 620 שקל. זה לא מחיר טוב לכונן; הדגמים האחרים שנמכרים בארץ הם גדולים יותר (2.5 אינץ') ובמחירים הגיוניים יותר: 160 ג'יגה ב-400 שקל; 250 ג'יגה ב-470 שקל; 320 ג'יגה ב-545 שקל; ו-500 ג'יגה ב-740 שקל. אם אתם מוותרים על הסופר-ניידות, לא קשה למצוא בארץ כונן חיצוני בנפח של 500 ג'יגה גם ב-350 שקל.
350 שקל.
ה-S1 נמכר בישראל בשני דגמים עיקריים: דגם בגודל של 1.8 אינץ' ובנפח של 120 ג'יגה (620 שקל) ודגמים מעט גדולים יותר – 2.5 אינץ' – שהם גם זולים יותר ובנפחים טובים: