"הגרמנים צריכים לזכור את פשעי העבר" (צילום: AP, חדשות)
נשים וילדים מצדיעים להיטלר בגרמניה | צילום: AP, חדשות

רבות דובר עד כה על מעשי הזוועה שביצעו הנאצים בקהילות היהודיות בתקופת מלחמת העולם השנייה. במרכז התיעוד והעדויות עמדו לרוב קצינים רמי-דרג בצבא הנאצי, בהם אף כאלה המוכרים בשמותיהם ובמעשים הרצחניים שביצעו. חלקם נרדפו בשנים שלאחר נפילת גרמניה הנאצית ואף הועמדו לדין, אך היו גם מי שנטלו חלק פעיל ברציחות ולא נתנו על כך את הדין מעולם - בהם גם נשים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

שורת ראיות חדשות המובאות בספרה של חוקרת השואה האמריקנית וונדי לואר, חושפת פן אפל על חלקן של נשים בשירות הצבא הנאצי, בהן כאלו שהיו מעורבות בתכנון השמדת היהודים ואף כאלו שביצעו את הרציחות במו ידיהן.

"הספר 'מלאכיות הנקמה של היטלר' מכיל ראיות היסטוריות רבות התומכות בעובדה שלפחות כמה אלפי נשים שירתו בשורות הצבא הנאצי", מגלה ראש התכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית גלילי מערבי, דוקטור בועז כהן. "רובן אומנם הועסקו במקצועות הרפואה והחינוך, אבל על פי עדויות שונות מתברר כי חלקן היו מעורבות בתכנון ואף בהוצאה לפועל של רצח יהודים באירופה".

המפתיע הוא כי בעוד שקציני הצבא הגרמנים חויבו לבצע את הפשעים במסגרת תפקידם, אותן נשים עשו זאת מרצונן החופשי. "במסגרת עבודתן היו מי שניהלו את משרדי המחוזות שבהם התבצע הרג המוני של יהודים מדי יום", מסביר ד"ר כהן. "לפיכך, היו אותן נשות מנהלה מעורות ומעורבות באופן עקיף בזוועות שבוצעו בין כתלי הגטאות, לרבות בניסוח פקודות מוות ובחיבור רשימות החיסול על פי המכסות שהוכתבו מגבוה. מהבולטות שבהן היא ליזולט מיירר, מנהלת לשכתו של קצין אס.אס בכיר, שנהגה לחרוץ במסגרת עבודתה את גורלם של מאות ואלפי יהודים".

לצד הפקידות, היו נשים שלא הסתפקו רק בלשלח יהודים אל מותם. "יש עשרות עדויות על נשים נאציות שרצחו בעצמן מאות יהודים", מפרט ד"ר כהן. "אחת מהן היא יוהאנה אלווטר, צעירה בת 22 שמונתה לאחראית על אחד הגטאות באוקראינה והייתה ידועה בכינויה 'רוצחת הילדים'. על פי עדויות, היא נהגה בין השאר לחבק פעוטות יהודים למוות, ואף ירתה בעשרות אחרים לאחר שפיתתה אותם בממתקים. באחת העדויות תואר כיצד היא אחזה בילדים יהודים ששהו בבית חולים מקומי והשליכה אותם מחלון הבניין בזה אחר זה".

רצחו ילדים יהודים - כדי להפיג מתחים

רצח אקראי של יהודים בגטאות, לרבות רצח של ילדים יהודים, נחשב למעשה מקובל ושכיח בקרב הקצונה הנאצית, שהתייחסה לדבר כאל תחביב להפגת מתחים. מי שנהנו מחסותה של צמרת הצבא, נהגו לאמץ את הנוהג המחריד, ששימש בין השאר כאמצעי לקביעת סמל סטטוס.

"ארנה פטרי הייתה רעייתו של קצין אס.אס בכיר שמונה למושל הצבא הנאצי באוקראינה והיה ידוע בחיבתו לרצח ילדים יהודים", מתאר ד"ר כהן. "באחד מימיו של קיץ 1943, לאחר שמרבית היהודים במחוז שבו התגורר המושל כבר חוסלו, שבה פטרי מקניות כשלפתע הבחינה במספר ילדים רזים עוטי סחבות. לאחר שהניחה כי מדובר בילדים יהודים שהצליחו לברוח מרכבות הגירוש, אספה אותם פטרי לביתה שם בישלה להם ארוחה חמה. בסופה של ארוחת החסד שלפה אקדח וירתה בכולם למוות.

בשונה מנשים אחרות שהיו מעורבות ברצח יהודים, פטרי הייתה היחידה שנלכדה ונתנה את הדין על מעשיה. בית המשפט במזרח גרמניה הקומוניסטית שאחרי המלחמה החליט אמנם להרשיע אותה בזוועות המיוחסות לה, אך גזר עליה עונש מאסר בלבד.

כיצד הצליחו הנשים הנאציות האלה לחמוק מדפי ההיסטוריה העוסקים בתקופה ההיא, ורובן גם מעונש? ד"ר כהן הסביר כי "לצד יעילותן הרבה בתפקידיהן השונים, נתפס שירותן של נשים בצבא הכיבוש הנאצי כסתירה פנימית שעמדה בניגוד גמור לגישתו של היטלר. עם זאת, חרף היקף ההשמדה העצום בחרו הגרמנים להציג את הרג היהודים כפעולה מבצעית שנעשתה בתנאי לחימה. חשיפת תרומתן של אלו שגידלו את ילדי הדור הבא ברציחות הייתה מסיבה נזק עצום לתדמיתה של האומה הגרמנית. השאיפה הייתה לשמר את הסטריאוטיפ שאישה אינה מסוגלת לרצוח".

סיבה נוספת לעובדה שמרבית המבוקשים הנאצים בגין פשעי מלחמה הם גברים, נעוצה בכך שמרבית הנשים שלקחו חלק בהשמדת היהודים לא החזיקו במינוי רשמי או בתפקיד פיקודי כלשהו, ועל כן יש קושי להתחקות אחריהן. קושי נוסף הוא באיסוף הראיות נגדן, שכן התיעודים המסגירים את חלקן במעשי הזוועה הלכו והתמעטו לאורך השנים, למרות שמקצתם התגלו לאחרונה.