כשמסתכלים על הנוף הזה, שלא ממש מתקשר לנו עם קניה, עולה בראש השאלה: למה אבא של ברק אובמה החליט לעזוב אותה ולעבור לאמריקה. התשובה נמצאת אולי אצל הילדים האלה, שמציעים צידה לדרך: ארנב בשני שקלים. טוב לחברה, טוב גם אם מתעורר פתאום רעב, ולא מתחשק לך לעצור בדוכנים שבצד הכביש.
אל המסע אל הכפר שבו נולד אביו של הנשיא האמריקני יצאנו עם חברי הלהקה הקנייתית "קנגה קנגה". השיר שהם כתבו לכבודו פרסם אותם בכל העולם, ורגע לפני שהם באים להופעה בישראל, צריך לקבל את ברכתה של הסבתא של אובמה. איך כל הסיפור הזה של אובמה השפיע על קניה באופן כללי? "זו הייתה אופוריה. כולם היו מאושרים, כולם לבשו חולצות של אובמה, זה היה ענק. היית יכול לחשוב שאובמה נבחר לנשיא קניה".
הדרך לכפר של הסבתא מתפתלת במשך שמונה שעות. ככל שמתקדמים מערבה, התחבורה מתמעטת, וכמות ההולכים בצדי הדרך מתרבה. לאן הם הולכים? האיש הזה הולך למכור את המוצרים מהכפר שלו במרכז העיר. כמה זמן ייקח לו? חמש שעות... כמה הוא ירוויח היום? בערך שני דולרים.
אנשים שביקרו באזור הזה לפני שאובמה הפך לנשיא סיפרו על מקום נידח במיוחד. אבל איזק, מנהל ההופעות של הלהקה, מכין אותנו מראש שמשהו השתנה בכפר. "פחות משבוע אחרי שהוא נעשה הנשיא היה בכפר חשמל, הבית גודר, בנו בשבילה בית קבע. דברים השתנו ממש בן לילה", הוא אומר.
בית הספר על שם סנאטור אובמה
בכניסה מקבל את פנינו בית הספר על שם הסנאטור אובמה. כך נראית ההפסקה הגדולה. בכפר האמיתי אין חשמל. האור בלילה הוא רק מהאש. כאן אני רואה קולטים סולריים, אני רואה צלחת לוויין, אז אתה יכול לראות שיש פה קידמה. רק מצב הכיתות מזכיר לנו שבכל זאת, אנחנו בקניה.
צמוד לביתה של הסבתא הקימו עכשיו בסיס אבטחה של המשטרה המקומית. האמת? לא מאיים במיוחד. חלקת האדמה של החקלאית שרה אובמה מגודרת בתיל. רק לפני שנתיים הכול נראה כך. אבל עכשיו יש שער גדול, ויש גם תיירים אמריקאים.
אחת הסיבות לעלייה במספר התיירים שהגיעו לקניה בשנה האחרונה נעוצה במקום הזה. מכנים את זה "אובמה טורס". עכשיו מקימים כאן מרכז תיירים, עוד מעט ימכרו טי-שירטים, ויש אפילו תשתית למלון.
רוב האנשים באים לספארי, וכמובן משלבים גם ביקור בקוגלו.
שלחנו נציג שיבדוק אם סבתא אובמה מוכנה לקבל את פנינו. הסבתא אמרה שהיא עסוקה. אז הלהקה הלכה לעשות חימום קצר לפני ההופעה הגורלית. תושבי הכפר התאספו מיד.
חדורי התלהבות חזרנו לביתה של שרה אובמה. היא יצאה לקראתנו ומיד הבהירה שאסור עכשיו לצלם אותה בווידאו. תשכחו מהסבתא הכפרית החביבה. לשרה אובמה אין זמן, אין חשק, ולא ממש מעניין אותה להצטלם עם הלהקה שרואה בבן שלה את סמל השינוי. לא עזרו ניסיונות השכנוע. כמו לנכד שלה, גם לה אין יותר מדי סבלנות לאורחים מישראל.
הבית של סבתא הפך למרכז התיירות בקניה
בעבר הבית הזה לא היה מוקף בגדר. יכולת פשוט לגשת ולדפוק על הדלת. היא הייתה מקבלת את פניך ומגישה לך תה. אבל עכשיו, אלוהים... הכפר קוגלו, שאפילו הקנייתים לא הכירו אותו, יושב עכשיו במרכז מפת התיירות של קניה. אבל השכנים של הסבתא החורגת של נשיא ארצות הברית עדיין חיים ככה: בבתי בוץ, בלי חשמל, בלי מים, בלי תשתיות.
בדרך חזרה לניירובי השתרר שקט. ככה זה שכרטיס הביקור של הלהקה, אובמה, לא הצליח להפעיל את קסמו אפילו על הסבתא. גורדי השחקים של ניירובי נראים נפלא אם מביטים למעלה. הבעיה מתחילה כשמורידים את המבט בחזרה אל הרחוב.
קנגה קנגה נולדה בשכונה הכי קשה של העיר הזאת, קיברה - מבוך אינסופי של בתי פח שכמעט בלתי אפשרי לתפוס את הגודל שלה. זו אחת משכונות העוני הכי גדולות באפריקה. גרים כאן בערך מיליון בני אדם. הם גרים בעוני מוחלט, וזה לא משום שהם רוצים. החיים פשוט הביאו אותם לשם.
בסמטאות הצרות האלה מנסים לחיות. נשים מוכרות כאן את גופן תמורת דולר או תמורת ארוחה, חמישה מתוך שמונה בני אדם הם נשאי איידס. המקום היחיד שאפשר לברוח אליו - זאת המוזיקה.
דווקא מהשכונה הזאת יוצאת פתאום מוזיקה שמחה, מוזיקה מלאת חיים.
בחודש הבא הם שוב ייצאו מכאן, הפעם להופעה בפסטיבל האביב בהיכל התרבות בראשון לציון. הם ינגנו את המוזיקה שסבא של אובמה היה שומע בכפר, כשעוד היה כפר נידח, בלי חשמל ובלי תיירים. אובמה הוא אולי סיפור נפלא, אבל כמוהו יש בודדים. השאר כאן מתנחמים במוזיקה.
