הרשות האמריקנית לביטחון לאומי, ה-NSA, עקבה אחרי קרוב ל-200 מיליון מסרונים סלולריים ביום ברחבי העולם במטרה לאסוף מידע על מיקומים, אנשי קשר ופרטי כרטיסי אשראי של אזרחים, כך חושפים מסמכים מסווגים שהתפרסמו הלילה בעיתון הגארדיאן הבריטי.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
המידע נחשף כחלק משיתוף פעולה בין העיתון לבין ערוץ 4 הבריטי המבוסס על מסמכים שחשף המדליף אדוארד סנואודן. עוד חושפים המסמכים כי רשות הביון הבריטית ביצעה שימוש במאגרי המידע של ה-NSA לצורך איתור מידע על אזרחים בריטים.
על פי המסמכים שחשף המדליף שנמלט לרוסיה, תכנית הריגול של ה-NSA שכונתה בסוכנות 'Dishfire' אספה כל פיסת מידע שיכלה להשיג, ולא התמקדה במטרות מודיעיניות, כך על פי מסמכים של הסוכנות הבריטית.
194 מיליון מסרונים יורטו מדי יום
ה-NSA עשה שימוש נרחב במאגרי מידע של מסרונים על מנת להשיג מידע על אזרחים, וזאת הייתה מטרת המעקב. מידע זה כלל בין היתר את תכניות נסיעה, חשבונות בנק, אנשי קשר ופרטים נוספים של בעלי הטלפונים הסלולריים.
במצגת של ה-NSA משנת 2011 שנחשפה הלילה הוצג כי מסרונים הם "מכרה זהב לכריית מידע". עוד נכתב, כי 194 מיליון הודעות טקסט יורטו בממוצע בכל יום בחודש אפריל באותה השנה. בנוסף לאחסון ההודעות במאגרי המידע של ה-NSA, הופעלה תוכנה נוספת שביצעה ניתוח אוטומטי של ההודעות.
סנואודן, עובד לשעבר בחברת קבלן שהועסקה על ידי ה-NSA, חשף בשנה שעברה באמצעות אלפי מסמכים מסווגים, כי מאז ה-11 בספטמבר, עוקב הממשל האמריקני אחרי שיחות טלפון ותכתובות מייל של מיליונים אזרחים בארה"ב ובמדינות אחרות, וגם אחרי שורה של מנהיגים, חלקם ממדינות ידידותיות.
"אנשים לא מבינים את המטרה שלי"
"כל מה שרציתי היה שהציבור יוכל להחליט על הדרך שבה הוא נשלט", אמר בחודש שעבר בראיון לוושינגטון פוסט. אז הסביר שהגיע למסקנה שהמכונה המשומנת למעקב המוני אחר אזרחים מסוכנת, וכי אין עליה כל פיקוח או דיון ציבורי. הוא החליט להפיל את החומות שהוקמו, לעקוף את האבטחה, לחלץ את הסודות ולהעביר אותם לעיתונאים שיפרסמו את הסיפור ויעוררו את הדיון הציבורי שכה רצה בו.
"אנשים שמאשימים אותי בחוסר נאמנות לא מבינים את המטרה שלי", הגיש סנואודן. "אני לא מנסה להפיל את ה-NSA, פעלתי כדי לשפר את הארגון. אני בעצם עדיין עובד עבורם עכשיו, הם פשוט היחידים שלא מבינים את זה".
חושף הפרשה שוחח על המידע שהגיע לידיו במהלך עבודתו עם עמיתיו, שהופתעו גם הם מהיקף התופעה. "הם לא האמינו שארה"ב אוספת יותר מידע על אמריקנים מאשר על תושבים רוסים", הוא מסביר. לדבריו, רבים מחבריו לעבודה היו מוטרדים, כמעט כמוהו, מהמידע הרגיש.