היום לפני 500 שנה מרטין לותר ותנועת הרפורמציה שלו החלו בתהליך דרמטי, שלא רק מכתיב את אמונתם של כ-800-900 מיליון נוצרים מהזרמים הפרוטסטנטים - אלא שינה את העולם כולו. היסטוריונים רואים בנעיצת כתב אישום נגד הכנסייה, "95 התזות", על דלת כנסיה בעיר ויטנברג את אחד השינויים המכריעים ביותר על העולם שבו אנו חיים – לטוב ולרע. היום פורסמה הודעה משותפת של ההנהגה הקתולית והפרוטסטנטית: "אנו מבקשים סליחה על הכישלונות שלנו ועל הדרך שבה הנוצרים פצעו את גופו של האל ופגעו זה בזה לפני 500 שנה".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
עם זאת, לותר וחסידיו לא חשבו שהם משנים את העולם: הייתה להם בשורה וידע, והם גייסו טכנולוגיית תקשורת חדשה – הדפוס שסיפק את כתבי הקודש לכל אחד ולא בלטינית אלא בשפות המדוברות. לותר וממשיכי דרכו הפרוטסטנטים ביטלו את הצורך במוסדות הקתוליים ששלטו בפועל בכוח חסר גבולות ומערכת מושחתת מאוד, ונתנו למאמינים "קו ישיר" לישות האלוהית.
לותר היה כומר מלומד גרמני עקשן, והמהלך שהחל לפני 500 שנה חצה את העולם הנוצרי בשיא כוחו. לותר מצידו טען שאין לו ברירה אלא להצביע על עוולות הכנסייה הקתולית הישנה. כמו כן הוא סירב לחזור בו וטען שמצפונו שבוי בידי האל - שהוא סמכות גבוהה יותר מכל אפיפיור, בישוף או מלך.
בקריאת התיגר על הכנסייה, לותר העניק לכולם קול מול האלוהות, על פיו אף אחד לא יכול להכתיב לאף אחד אחר איך ובמה להאמין. הפנייה הרדיקלית הזו, שמתרכזת בעליונות המוחלטת של האמונה האישית, הובילה לכמעט 200 שנה של רדיפות ומלחמות דת – נוצרים בנוצרים.
הכנסיה לא אוחדה מעולם, אבל הרפורמציה של לותר נתנה לאנושות כמה מתנות ששינו אותה: הראשונה בהן היא חופש המידע - למרות שלותר לא ראה את עצמו כפעיל חברתי למען חופש הדיבור. הוא רצה שהנוצרים יאמינו ב"אמת", לא במה שהם רוצים, אך כאשר הוא הטיף לכך שכל סמכות אנושית היא זמנית ואמר כי המצפון כפוף רק לתנ"ך ולרוח הקודש הוא נתן לכל אחד את הזכות לחשוב בעצמו ולהביע את עצמו – בשם האמונה.
במעשיו לותר עורר ויכוח פתוח שמוליד רעיונות חדשים בתחום הדת השלטון ולבסוף – בכל נושא - עד היום. הפרוטסטנטים, על פי מורשתו של לותר, טענו עוד במאה ה-17 שעבדות היא רוע מוחלט ובלתי נסבל. אוניברסיטאות וחוקרים פרוטסטנטים הובילו גם את הדרך לחקר מדעי הטבע החדשים במאות ה-16 וה-17. מספר פרוטסטנטים רדיקליים טענו גם שחופש הדיבור וחופש הפולחן הם בעצם דברים חיוביים לחברה האזרחית.
ה"מתנה" השנייה שנבעה מכתבי לותר נוגעת לדמוקרטיה - לותר והפרוטסטנטים לא טענו בתחילה שיש להם זכות לבחור את שליטיהם, אבל הם הדגישו את החובה לאתגר אותם. מאוחר יותר התפתחה מהמחשבה הפרוטסטנטית התפיסה ש"כל אדם שווה" - כולנו עומדים באותה מידה לפני אלוהים ולכן קשה שלא להסיק כי כולנו צריכים להיות קול לפני שליטי העולם הזה.
בתחילה התפיסה לא חלה על נשים וגם לא עבור מיעוטים כמו יהודים, אבל לרעיון הזה נוצרו חיים משלו והוא תרם במידה רבה לצורת הממשל המערבית היום. לאורכה של ההיסטוריה פרוטסטנטים עמדו על כך שקולם יישמע וכאשר לא הייתה ברירה - הם אפילו הרימו נשק נגד שליטים שרדפו אותם.
ה"מתנה" השלישית היא ממשל מוגבל: הפרוטסטנטים לא חששו להתנגד ולפעמים גם הדיחו את שליטיהם, והדרישה הפוליטית המתמדת שלהם היא פשוט שהממשל לא יתערב בחייהם – דרישה דומה לזו של הימין הרפובליקני היום בארה"ב. לותר טען שהוא חי בממלכת האלוהים, וזה חשוב הרבה יותר מהמריבות הזעירות והחריפות של העולם הזה. הדרישה של האדם להתעסק בשלו - ובכך שגם השכר והעונש הוא חשבון ישיר בין האדם לאלוהיו – הובילה בסופו של דבר למערכת חברתית קפיטליסטית.
חיבוריו פורצי הדרך של לותר תרמו גם לקפיטליזם: הסוציולוג הגרמני מקס ובר טען כי "מוסר העבודה הפרוטסטנטי" הוביל לכלכלה המודרנית. ובר ציין שהקפיטליזם הוא מערכת של "פעילות חסרת מנוח" כמו הפרוטסטנטיות. לדבריו, האקטיביזם הפרוטסטנטי הוא חוסר יציבות מובנית וחיפוש מתמיד אחרי עולם טוב, אמיתי וטהור יותר.
לכמיהה הזו יש השפעות כלכליות וחברתיות ולעיתים – להתנהלות בלתי צפויה. על כן ההיסטוריון והתיאולוג, פרופסור אלק ריירי, המליץ בריאיון לרשת CNN: "לעולם אינך יכול לדעת היכן מצפונם חסר המנוחה ילך. פוליטיקאים שמדמיינים שיש להם פרוטסטנטים בכיס שלהם צריכים להיזהר".