השבוע שוב שלפו בארכיונים את תיק החבצלת של אבו מאזן, ושוב החזירו אותו למדף כשהתברר שגם הפעם עוד מוקדם מדי. הנשיא הפלסטיני בן ה-83 שמעשן את עצמו אל קצו שרד גם את האשפוז הזה, אבל מדלקת אוזניים לדלקת ריאות, מזיהום לסיבוך, ברור שאחרי כמעט 14 שנים אלה שלהי שלטונו של מחמוד עבאס. זמן לבצע הערכת יחסים בינו לבינינו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אני מסתכל על זה מזווית נטו של ביטחון", הסביר אלוף (במיל) עמוס גלעד, ראש מכון ייעוץ ואסטרטגיה, מהמרכז הבינתחומי. "אבו מאזן, בניגוד לקודמו יאסר ערפאת, התנגד לטרור, לא משום אהבת ציון, אלא משום ראייתו הכוללת, איך לקדם את האינטרס הפלסטיני, ונוצר תיאום ביטחוני מקיף מאוד, לא רק בין גורמי המודיעין לבין גורמי הביטחון שלהם, אלא גם גורמי המנהל האזרחי וצהל, והתוצאה היא חיסכון בחיי אדם".
הפלסטינים אומרים שישראל לא יכלה לקוות לנשיא פלסטיני משתף פעולה יותר טוב ממנו. הוא אמנם משלם למחבלים שכלואים בישראל. ובמצבי לחץ, כמו בשנה האחרונה ובמיוחד מאז הצהרת טראמפ, יוצאות ממנו שוב התבטאויות שחוצות את גבול האנטישמיות ומהדהדות את הדוקטורט שכתב לפני ארבעה עשורים במוסקבה על קשר כביכול בין מנהיגי הציונות לנאצים. אבל בשטח, את הסחורה הוא סיפק.
"הדרך של המאבק המזוין, הוא באמת חתום על זניחתה", טענה שמרית מאיר, פרשנית לענייני ערבים. "תראה מה נהיה מהפתח, ארגון לוחם לכל דבר ועניין, שנטש כמעט לחלוטין את הדרך הזאת. זה דבר מאוד-מאוד משמעותי. הוא גם מייצג, אני חושבת, תופעה על הרצף הפלסטיני, 'האבו-מאזניזם'. זה אומר בראש ובראשונה לא ויתרנו על פלסטין, רואים את זה באופן בוטה יותר ויותר ככל שהוא מתבגר, ואנחנו לא רצים להקים את המדינה הפלסטינית".
"אבו מאזן לא היה פוטנציאל מהרגע הראשון"
כבר 14 שנים שעבאס מנהל סכסוך, בדיוק כמו בצד השני אצלנו. נלחם מדינית, לא ביטחונית. אינתיפאדה שלישית אמתית לא הייתה, אבל גם לא הישג לאומי, גם כשנשיאים אמריקאים או ראשי ממשלה ישראלים עוד הסכימו ללכת כברת דרך מכובדת לקראתו.
"אבו מאזן לא היה פוטנציאל מהרגע הראשון, לצערנו", סיפר ח"כ אבי דיכטר, חבר ועדת חוץ וביטחון וראש השב"כ לשעבר. "הבנו את זה רק מאוחר יותר.ב-94', כשבעצם קמה הרשות הפלסטינית, ועד היום אתה יכול לסכם את הסכמי אוסלו כהסכמים שנכשלו. היו לו הזדמנויות למכביר, הוא החמיץ את כולן. לא דילג על אף החמצה.
בשלהי שלטונו מוצא את עצמו אבו מאזן מבודד יותר ויותר. ישראל מהדקת את יחסיה עם חלק ממדינות ערב, שבתורן מתרחקות מהאיש במוקטעה. שלא לדבר על שינוי הטון הדרמטי שבא מוושינגטון. עכשיו כל הצדדים כבר מסתכלים קדימה ליום שאחריו.למה ישראל צריכה לקוות ביום שאחרי אבו מאזן? בעיקר שהמערכת תישמר, שמוסדות הרשות יתפקדו, שהתיאום הביטחוני יימשך, שהאלימות תהיה במינימום.
"יהיו קני תסיסה - יהיו קני התנגדות"
"מה שברור לי, שביום שאחרי יהיו קני תסיסה, יהיו קני התנגדות", אמר האלוף (במיל') איתן דנגוט, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים. "יש הרבה מאוד גורמים בתוך המאבקים הפנימיים בתוך הרשות וגם גורמים של חמאס ואחרים שינסו ליצור את אותו זעזוע ובעבוע שצפויה להיות ברשות הפלסטינית. אינני רואה יורש לבדו. אני רואה פה יותר ניהול של שניים-שלושה אישים בולטים".
קובץ החבצלת של מחמוד עבאס אמנם חוזר למדף עם עוד פרק אשפוז, אבל הוא לא יספיק לצבור שם אבק. ההיסטוריה לא תזכור את אבו מאזן כמנהיג דגול שהניע מהלכים, היא לא נוטה לשיר שירי הלל לפרגמטיזם. אבל את המשמרת שלו הוא העביר במינימום דרמות, וביותר ממובן אחד ימי מחמוד עבאס היו נוחים לישראל. שאלת היורש מתחדדת, בשני הצדדים מתכוננים לכל תרחיש.