עד השנים האחרונות ישראל הייתה תמיד בקונצנזוס, תמיד זרמו אליה תרומות של פילנתרופים יהודים - אבל הפוליטיקה מחלחלת פנימה - וגם כאן וגם שם ונוצר פער בין רוב הקהילה היהודית באמריקה לבין ישראל. בעוד ישראל הולכת ימינה, הקהילה היהודית ברובה הולכת שמאלה, ולפער הזה יש מחיר - צמצום התרומות לישראל ולמוסדות ישראליים. הדוד מאמריקה פותח את הכיס בפחות התלהבות או לא פותח בכלל. האמריקאים – סדרת הכתבות של יונית לוי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מחקר שנערך ב-20 השנים האחרונות מגלה את התמונה הבאה: 60 אחוז מהתרומות של יהודי ארצות הברית הולכות בכלל למטרות כלליות, אוניברסליות, לא יהודיות. 20 אחוז מהתרומות הולכות לקהילה היהודית באמריקה, ורק 20 אחוז מופנות באופן ספציפי לישראל.
רק החלק הקטן מסך הכספים של הפילנתרופים היהודים מיועד בכלל לארץ, אך בעוד שהתרומות למטרות הכלליות וליהדות ארצות הברית הלכו ועלו בעשור האחרון - דווקא התרומות הספציפיות לישראל נמצאות בירידה מתמדת.
"כבר לא תורמים לישראל כמו פעם"
גם המיליארדר חיים סבן, אחד התורמים הגדולים לישראל ולצה"ל, חש בשינוי. "הצלחתי לאסוף בשביל ה-FIDF שלוש מאות מיליון דולר, מהם, בזמנו, היו 55 מיליון דולר מאשתי ואני", הוא אומר. "הגעתי, באיזשהו מקום, למצב שלא היה לי כבר למי ללכת לבקש תמיכה. נגמרה לי הרשימה, הבאר התייבשה. האפר איסט סייד, אחד הסמלים של יהדות ארצות הברית המבוססת. השכונה כולה זרועה בתי ספר יהודיים ובתי כנסת".
לארי גוטליב, גם הוא תורם ותיק לישראל, מעביר את הכסף דרך ארגון פילנתרופי אבל יודע בדיוק לאן הדולרים יגיעו. "הייתי שמח לשמוע שהכסף לא הולך להתנחלויות", הוא מסביר. "מה שאני רואה הוא שיותר ויותר אנשים שאני מכיר כבר לא תורמים לישראל כמו פעם. זה בגלל העניינים הפוליטיים, זה בגלל ענייני הדת, נתניהו והשרים שמכהנים בממשלתו והרבנים. הם אמרו שאתה לא יהודי אם אתה משתייך לקהילה קונסרבטיבית או רפורמית. כשלחמתם במלחמות שלחנו כסף, שמחנו מאוד לתמוך בישראל, יהיו הנסיבות אשר יהיו, בלי שום הסתייגויות. עכשיו יש הסתייגויות".
בפלטבוש שבברוקלין פגשנו, אם תרצו, את תמונת הראי של לארי גוטליב - יחזקאל מוסקוביץ'. בסוף המאה הקודמת סבו, ארווינג מוסקוביץ', עמד מאחורי שורה של פרויקטים ביהודה ושומרון ומזרח ירושלים. "למשפחתי חשוב מאוד לקדם את הריבונות היהודית בארץ ישראל והיא תעשה זאת בכל דרך אפשרית, כדי לחזק את היישוב", הוא אומר.
הדרך של מוסקוביץ' הנכד לתרום לישראל היא באמצעות תמיכה בחברי קונגרס. הוא הקים עמותה שעושה לובי לריבונות יהודית והוא עוזר לחבר את המשפחה האמידה שלו לחברי קונגרס שליבם והצבעתם בצד הנכון של המפה, לדעתו. "נעבוד רק עם האנשים שיכולים להשפיע על אחרים בנושאים שחשובים לנו. מן הסתם יש חברי קונגרס שטוענים שהם מייצגים סט ערכים מסוים ואז הם ילכו לג'יי סטריט, שזה 'לא מוחלט' מבחינתי".
הדמוקרטים יקראו לקיצוץ הסיוע?
ג'יי סטריט, הלא המוחלט של מוסקוביץ', היא שדולה פרו-ישראלית מהצד השמאלי של המפה. הם תומכים כספית בפוליטיקאים דמוקרטים כדי לקדם את מה שהם מאמינים בו - חזון שתי המדינות, ישראלית ופלסטינית. ככל שישראל הולכת יותר ימינה, כך המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית מקצינה שמאלה. זה אומר שיש דמויות חדשות וצעירות במפלגה שמדברות בקו פרו-פלסטיני ואנטי-ישראלי ברור.
הוויכוח הסוער בארגון הוא אם צריך לתמוך בקיצוץ הסיוע לישראל כדי לדרבן אותה למשא ומתן. בינתיים העמדה הרשמית היא לא. גם אלה שלא מסכימים עם הבנייה בהתנחלויות לא חושבים שצריכים להתנות את כספי הסיוע בקידום פתרון שתי המדינות.
בן רודס, לשעבר יועצו של נשיא ארה"ב ברק אובמה וכיום איש תקשורת, הוא אחד האנשים שיקבעו את הקו של המפלגה הדמוקרטית מול ישראל. "יש אנשים שאומרים שעלינו לשקול להתנות את הסיוע בנסיבות מסוימות ואחרים אומרים שאולי עלינו לשקול הכרה מסוימת בפלסטינים", הוא מסביר. "בתור מפלגה, נצטרך להחליט במהלך השנה הבאה מה עמדתנו בעניין הזה".
מבחינת השמאל האמריקני, הבחירה של נתניהו ברורה - הוא בחר טראמפ. "הדמוקרטים אומרים: רגע, למה שנמשיך לחבק ולקבל בברכה ראש ממשלה ששבוי בקסמיו של אדם שמנוגד לכל הערכים שחשובים לנו", מציין רודס וג'רמי בן עמי, מייסד ונשיא ג'יי סטריט, מוסיף: "אני חושב שזו חרפה שנשיא ארה"ב, כמו גם ראש ממשלת ישראל, בחרו להפוך את ישראל לכלי משחק פוליטי, וניסו לשייך את התמיכה בישראל למפלגה אחת או אחרת".
היהודים באמריקה הם מיעוט הולך ומצטמצם. 6-7 מיליון יהודים חיים בארצות הברית, בערך 2 אחוז מסך כל המצביעים. אז למה הם חשובים כל כך? לא רק כי הם מעורבים מאוד בשיח הפוליטי והחברתי, אלא גם כי הם תורמים הרבה - בעיקר למפלגה הדמוקרטית, אבל גם לרפובליקנית. ההערכות הן שכמעט כמחצית מהתרומות הפוליטיות באמריקה מגיעות מהקהילה היהודית.
סבן, המגה תורם של המפלגה הדמוקרטית, מאמין שיצליח גם השנה, כמו בבחירות הקודמות, לכוון את המצע שיהיה פרו-ישראלי. כשהוא נשאל איך דואגים לזה, הוא משיב: "בלאגן. לא את הכל אני יכול לגלות אבל אני יכול לומר לך דברים בסיסיים: אתה צריך לדאוג שהאנשים שנבחרים בוועדה שכותבת את המצע הם אנשים שמבינים את החשיבות של היחסים בין ישראל לארצות הברית".
"לפתוח את הלב ואת הכיס"
הצטרפנו לאירוע גיוס כספים של ה-FDIF, ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית, בלונג איילנד. כל אחד ממאות המוזמנים שילם 360 דולר כדי לזכות בכרטיס כניסה לזכות לתרום לחיילים. מישל, שארגנה את הערב, מסבירה את המוטו: "הם מגינים עלינו, אנחנו מגינים עליהם. המינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לפתוח את הלב ואת הכיס". המטרה: גיוס בין חצי מיליון למיליון דולר.
הקהילה של לונג איילנד היא קהילה אמידה שכוללת גם ישראלים שהשתקעו בה. האם הביקורת הגוברת על ישראל הגיעה גם לשם? "יש את האנשים הקבועים שבאים. הצבא, מתייחסים אליו בצורה אחרת", מסבירים יוסי ולוסי עזרתי, תורמים שהגיעו לאירוע. "אבל לפעמים הפוליטיקה משחקת פה משחק רציני. הם מאמינים שצריכות להיות שתי מדינות, שגם להם מגיעות זכויות ושישראל נהייתה גוליית כבר, לא דוד יותר".
אז איך הסתיים ערב ההתרמה? לא פחות מ-700 אלף דולר, 5.2 מיליון שקלים, נאספו בקלות בשעתיים. היהודים מעבר לים הם עדיין בתפקיד הדוד מאמריקה, זה שמעתיר דמי כיס, אבל היד כבר לא נשלחת באוטומט אל הארנק. המרחק הגדל וחילוקי הדעות צמצמו את התרומות. בדור הבא התמונה עלולה להיות קשה יותר.