תמונה אחת של מהגר עבודה, שפניו מעוותות מדמעות וייסורים, הפכה לסמל לאומללותם של עובדי השכר היומי בהודו. בתמונה נראה העובד כשהוא יושב על שפת הכביש בדלהי ומשוחח עם אשתו על בנו התינוק החולה שאינו יכול לבקר בשל הגבלות הקורונה. התמונה הופצה ברשת והעלתה לסדר היום הציבורי את מצבם של חסרי הפרוטה שלא מסוגלים להגיע הביתה למשפחות בגלל הסגר שהוטל באזורים רבים במדינה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

סוכנות PTI שפרסמה את סיפורו של "מהגר העבודה המיוסר" ציינה ששמו הוא רמפוקאר פאנדיט וכי הוא עובד בניין בבירה ההודית. ברגע בו תועד, התבשר פאנדיט שבנו, בן 11 חודשים, חולה במצב קשה. מודאג וללא תחבורה ציבורית שתאפשר לו להגיע לבגוסאראי בביהאר, מרחק 1,200 ק"מ, הוא החל ללכת. בגשר ניזמודין הוא נעצר מותש ורעב, ולא יכול היה להמשיך בדרכו.

אטול ידב, צלם עיתונות הודי, היה בדרכו חזרה מהעבודה ב-11 במאי, כשראה את פנדיט בן ה-38 מתייפח על שפת הכביש. פנדיט סירב לביסקוויטים ומים שהוצעו לו ואמר שאוכל "חונק" אותו מכיוון שאינו יכול לאכול בזמן שבנו סובל. "הוא היה כל כך רגשי שהייתי צריך להפסיק לצלם. הוא ישב לצד הכביש כבר שלושה ימים", סיפר ידב. פאנדיט אמר לצלם בדמעות: "אנחנו העובדים לא שייכים לשום מדינה, כל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה ולראות את הבן שלי".

קורונה בהודו
הבריחה מניו דלהי בתקופת הקורונה | צילום: רויטרס

פאנדיט אותר מאוחר יותר באותו ערב והגיע לתחנת משטרה סמוכה. הוא עדיין חיכה שהרשויות יסייעו לו, אך קבוצה של אנשים שקראו את הציוץ שפרסם בטוויטר הצלם בצירוף תמונתו של פנדיט הגיעה לאזור ומצאה אותו בתחנה.

בשלב זה הוא כבר היה מותש מצער. אשתו, בימאל דווי, התקשרה ובישרה לו שבנם נפטר. אחת הנשים שהגיעו בעקבות פרסום התמונה בטוויטר שילמה לו עבור כרטיס נסיעה הביתה ברכבת. "הוא בכה והודה לזרים שעזרו לו", אמר ידב.

התצלום של ידב ממחיש את הייסורים של מיליוני מהגרי עבודה בהודו שנואשים לחזור הביתה לבני משפחותיהם. אחרי שחיכו לשווא שהממשלה תספק להם הסעות, רבים מהם עקורים ונמצאים במצוקה.

בין אם במשאית, באופניים, בריקשה או ברגל - הם יצאו לדרך הביתה, חלקם מבצעים מסעות של כמעט אלף ק"מ כדי להגיע למקום מגוריהם. הרעב, הצמא והחום הצורב של הקיץ ההודי מאטים אותם ולפעמים אף גורמים להם להישבר. חלקם מתים מתשישות או ממכת השמש, וחלקם מקפחים את חייהם באסונות אחרים כמו 16 מהגרי העבודה שנהרגו בשבוע שעבר לאחר שנרדמו על מסילת רכבת.