"מוכיחה שאני מסוגלת להגשים את החלומות". השבוע האחרון של פולינה מליק היה כנראה אחד המאושרים בחייה. שחקנית הכדורעף הישראלית בת ה-23, שלפני שנתיים התייבשה על הספסל של קבוצה גרמנית וכבר חשבה שהחלום שלה לשחק באירופה יסתיים בקול ענות חלושה, הפכה לכוכבת של קבוצת רסינה האיטלקית - שעלתה לליגה הראשונה, שנחשבת לאחת מ-3 הליגות החזקות באירופה.
"לא היה ממש דיבור בקבוצה שנעלה ליגה", מספרת מליק בראיון מיוחד ל-N12, ממש כמה שעות לאחר שנחתה בישראל. "אבל תוך כדי העונה נכנסה האמונה שנעלה. הייתה לי עונה מאוד קשה, כשהקושי המרכזי הוא להיות רחוקה מהמשפחה ומהחבר. אבל הכל היה שווה את זה בשביל המשחק האחרון על העלייה. אני כמעט לא זוכרת כלום מהמשחק הזה חוץ מהכדור האחרון. אני זוכרת שעליתי אליו ואמרתי 'אמאל'ה' – אני רואה את המגרש ריק, הנחתתי וידעתי שהעליתי את הקבוצה ליגה".
"קיבלתי 'כאפה' לאגו"
לרגע השיא הזה בקריירה הגיעה מליק אחרי שנתיים לא פשוטות בקריירה: "אחרי שסיימתי את הצבא החלטתי עם הסוכן שלי שאני רוצה לצאת לשחק באירופה, למרות שבעצמי לא כל כך האמנתי בחלום הזה. הליגות באירופה תמיד נראו לי נוצצות ויוקרתיות. מצאתי קבוצה בגרמניה, אבל לא שיחקתי בה הרבה. התמודדתי עם הרבה דברים חדשים שלא הכרתי. בארץ הייתי שחקנית מובילה ופתאום בגרמניה אני שחקנית ספסל שבקושי רואה מגרש. קיבלתי 'כאפה' לאגו. זו הייתה שנה מאוד קשה מבחינה מנטאלית".
"אחרי העונה הזאת התחלתי לחפש קבוצה חדשה, אבל אף אחד לא רצה אותי כי לא היה לי אפילו וידאו איך להראות את הביצועים שלי. הסוכן שלי הגיע עם הצעה מפינלנד, מקום שלא חשבתי מעולם שאגיע אליו. ההתמודדות הקשה הייתה עם מזג האוויר, פתאום תנאים של 20- מעלות, התמודדות חדשה לגמרי. שם שיחקתי בכל המשחקים וסיימנו את העונה במקום השני. אחרי העונה הזאת הגיעה ההצעה מהליגה השנייה באיטליה. למרות שזו הייתה ליגה שניה רציתי לקחת את האתגר - וזה השתלם. יש לי חוזה ואני אמשיך שם גם בליגה הראשונה".
תתארי את ההבדל בהשקעה באירופה לעומת הארץ.
"בכל מדינה בה שיחקתי עד היום הקבוצה משלמת לשחקניות גם מגורים, רכב ומחייה. יש רמת אימונים גבוהה, מאמן כושר, פיזיותרפיסט. מערכת שלמה. צוות של מעל 20 אנשים שעוטף את הבנות ונותן להן להתרכז במשחק עצמו. הקהל תמיד מגיע בהמוניו ומתייחס לשחקניות בכבוד. בישראל זה ממש לא ככה. יש קהל של 15 איש, אין מתקני אימון מיוחדים והאימונים מתקיימים באולם בו נמצאות כמה קבוצות נוספות. צריך להשקיע יותר בענף ולבנות בסיס שיאתר ילדות מגיל צעיר. שהספורט יהיה יותר נגיש. האיגוד התחיל פרויקט טוב עם מאמן איטלקי לפני כמה שנים שבנה שחקניות מגיל צעיר ועכשיו הן הדבר הבא ואפילו עלו לאליפות אירופה עד גיל 21, חלקן אפילו מתאמנות כבר בנבחרת הבוגרת. אני חושבת שיש עתיד לענף, אבל צריך לפתח את הבסיס של הפירמידה. קשה לגדול בארץ בלי מודל לחיקוי, אז צריך להעשיר את העולם שלהן".
מה המטרות לעתיד?
"קודם כל אני רוצה לא רק לשחק בליגה הראשונה באיטליה, אלא להיות בין הטובות. אני רוצה להראות מי זאת פולינה ולהשאיר חותם. אני מקווה להמשיך לשחק כמה שיותר באירופה, למרות שזה קשה כי כל המשפחה והחבר בארץ. אני רואה אותם אולי פעמיים בשנה. אני מאמינה שבשלב מסוים אחזור לשחק בארץ".