אין ספק שעסקה לשחרור שבויים היא אחת הסוגיות המורכבות ביותר בחברה שלנו. בעבר הצהירה ישראל כי לעולם לא תשחרר שבויים בתמורה לטרור ואכן, מדי פעם יצאה מדינת ישראל למבצעים לשחרור שבויים, חלקם מוצלחים כמו באנטבה וחלקם הרבה פחות כמו במקרה של נחשון וקסמן. למרות כל זאת, בסופו של דבר עם השנים שחררה ישראל לא מעט מחבלים בתמורה לחיילים ואזרחים.
ברגעים אלו ממש מודיע ראש ממשלת ישראל על שחרורו הצפוי של גלעד שליט, עבורו תשחרר המדינה ככל הנראה 1,000 מחבלים, מתוכם כמה עשרות עם דם רב על הידיים. כבר עכשיו הדעות חלוקות בדבר כדאיות העסקה, ואולי כדי להבין האם המחיר הגבוה משתלם צריך להביט לאחור, לעבר עסקאות אחרות לשחרור שבויים שמדינת ישראל הוציאה לפועל.
1978: שבוי אחד תמורת 76 מחבלים
מבצע ליטני, שבעה חיילי מילואים חוצים בטעות מחסום, עוברים את קו כוחותינו ונתקלים בחוליית מחבלים. ארבע חיילים נהרגים, שניים מצליחים להימלט ואחד, אברהם עמרם, נופל בשבי. 340 ימים ישב עמרם בשבי ארגונו של אחמד ג'יבריל עד שמדינת ישראל הגיעה לעסקה עם הארגון. 76 מחבלים שוחררו בתמורה לשחרורו של השבוי הישראלי והארץ סערה – לרוב הציבור זה היה נראה כמחיר מופקע עבור שחרורו של חייל אחד. אברהם עמרם סבל בשנים הראשונות מהכפשות של כאלה שטענו כי נפל בשבי בגלל שיצא לטייל. בראיון שנתן בעבר טען אברהם שלדעתו הוא זה ששינה את המדיניות הקובעת שלא עושים עסקאות עם טרוריסטים.
1983: שישה חיילי נחל עבור 4,700 מחבלים ועצורים
שישה חיילי נח"ל שמוצבים בעמדה בחמדון שבלבנון, מותקפים על ידי מחבלים ונופלים בשבי מבלי שהם מתנגדים כלל. מדינת ישראל מנהלת משא ומתן עקיף עם אש"ף בכדי לשחרר את השבויים ובסיום ההסכם משלמת את אחד המחירים הכבדים ביותר עד היום: מעל ל-4,700 מחבלים ועצורים ממתקנים בלבנון. גם במקרה זה הארץ סערה והחיילים שהוחזרו הוכפשו בכלי התקשורת השונים.
1985: עסקת ג'יבריל
עסקת ג'יבריל נחשבת עד היום לאחת מהעסקאות הכי שנויות במחלוקת, פחות בגלל המספר ויותר בגלל האסירים הכבדים ששוחררו. בתמורה לשלושה חיילים שחררה מדינת ישראל 1,150 שבויים, חלק מהם רוצחים עם דם רב על הידיים כמו למשל קוזו אוקומוטו, שבצע את הטבל בשדה התעופה בן גוריון. טרם העסקה משפחות החטופים הפעילו לחץ כבד על הממשלה, ופעם הראשונה התקיימו הפגנות של המשפחות למען שחרור הילדים. לח המשפחות היווה גורם משפיע ביותר בביצוע העסקה.
1998: גופה של חייל ישראלי עבור 60 עצירים ו-40 גופות
לאחר אסון השייטת ב-1997, נותרה גופתו של רב סמל איתמר איליה על אדמת לבנון. מדינת ישראל הגיעה לעסקה להחזרת הגופה, וזו הייתה הפעם הראשונה ששוחררו מחבלים חיים בתמורה לגופה. סך הכול שחררה ישראל 60 עצירים ועוד 40 גופות, כולל זו של האדי נסראללה, בנו של מזכ"ל חיזבאללה שנהרג בהתקלות עם כוחות צה"ל.
2006 : רגב וגולדוואסר
בסיומה של מלחמת לבנון השנייה החזיר חיזבאללה לישראל את גופות החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, כאשר עד לרגע האחרון למעשה לא היה ברור מה מצבם. לבסוף הם הוחזרו לארץ מתים, ובתמורה לשחרורם מדינת ישראל שחררה את אחד מהרוצחים הנתעבים ביותר שידענו, סמיר קונטר. יחד איתו שחררה ישראל עוד 190 גופות של מחבלים. שחרור קונטר הכניס את המדינה לוויכוחים סוערים מאוד האם באמת המחיר היה שווה את זה, בעיקר משום שמדובר בגופות ולא בחיילים חיים.
מאות מחבלים חוזרים לעסוק בטרור
על פי דו"ח של עמותת משל"ט לכנסת ישראל, מתוך 1,150 משוחררי עסקת ג'יבריל שליש מהמשוחררים חזרו לעסוק בטרור שנה מיום שחרורם. הדו"ח מביא גם כדוגמה את משוחררי הסכם אוסלו, ומציין כי 50 אחוז מהמשוחררים למען השלום חזרו לטרור והיו אחראים לגל הפיגועים של שנות ה-90 וה-2000. אחד כזה הוא נאסר אבו-חמייד, שתועד במצלמות כאחד ממבצעי הלינץ ברמאללה כשהוא מתעלל בחיילים רב"ט ואדים נורזיץ ורס"ל יוסי אברהמי. בנוסף ב-25 פברואר 2002 יזם פיגוע בנווה יעקב בו נרצחה שוטרת ו-10 אזרחים נפצעו. משוחרר נוסף שחזר לפגע הוא כרים ראתב יונס עוויס, אשר בנובמבר 2001 ירה בעפולה לעבר ישראלים ורצח את מיכל מור ונעם גוזובסקי.
על פי ארגון אלמגור: "בין השנים 1993-1999 שוחררו 6,912 מחבלים, 854 (14%) נעצרו על פעילות רצחנית. סה"כ 80 אחוז מהמחבלים ששוחררו עד היום חזרו בצורה זו או אחרת, אם בפיקוד, הדרכה או ביצוע פיגוע ממש, למעגל הטרור".