אין עוררין על סבלה המתמשך של משפחת שליט. חמש שנים וארבעה חודשים של עינוי עברו על נועם, אביבה ובני משפחתם מאז יוני 2006, עת שבנם, סמ"ר גלעד שליט, נחטף ממוצב צה"ל בידי מחבלים פלסטינים והועבר לרצועת עזה. מאז הם לא שמעו מבנם החייל, למעט מכתב אחד וקלטת וידאו אחת.
אין בישראל אף לא בית יהודי אחד שלא מזדהה עם סבלה של משפחת שליט. זה לא רק משום שרוב הישראלים משרתים בצה"ל ומצפים שגם ילדינו ישרת לצה"ל. זה לא רק משום שזה עלול לקרות לכל אחד מאיתנו. כיהודים, העיקרון של ערבות הדדית, לפיו כולנו משפחה אחת גדולה וגורל כולנו אחד הוא, טבוע בתודעה הקולקטיבית שלנו. על כן, ברמה עמוקה מאוד, כולנו שותפים לסבל של משפחת שליט. ועם זאת, לחופש יש מחיר. שמירה על חירות העם היהודי גובה ממשפחות מסוימות מחיר גבוה יותר מאשר מהמשפחות האחרות.
לפעמים משלמים את המחיר הזה מרצון, כמו במקרה של משפחת נתניהו. פרופ' בנציון וגב' צילה נתניהו חינכו את שלושת בניהם לשרת כלוחמים במאבק למען חירות העם היהודי. שלושת הבנים שלהם שירתו בסיירת מטכ"ל. בנם הבכור, יונתן, זכה לשמש מפקד הסיירת ולפקד על לוחמי יחידות עילית במבצע לשחרור בני הערובה היהודים שהוחזקו בידי אש"ף באנטבה. שם, ב-4 ביולי 1976, יונתן ומשפחתו שילמו את המחיר היקר ביותר למען חירות העם היהודי. יונתן נהרג במבצע. על הוריו ועל אחיו נגזר להתאבל ולהתגעגע אליו במשך שארית ימיהם. ובכל זאת, המחיר ששילמה משפחת נתניהו היה פועל יוצא של החלטתם להילחם בחזית הקדמי של המלחמה למען שימור חירות העם היהודי.
לא התנדבו לשלם את המחיר
לפעמים משלמים את המחיר הזה באופן פחות רצוני ומודע. מאז שנת 1994, כאשר ישראל אפשרה לאש"ף ולגדודי הטרור שלו להעביר את מרכז פעילותם מתוניסיה ליהודה, שומרון ועזה, כמעט 2000 משפחות ישראליות נאלצו לשלם את המחיר היקר ביותר עבור חירות העם היהודי. החירות שלנו מרגיזה את שכנינו הפלסטינים עד כדי כך שהם החליטו שכל הישראלים צריכים למות.
למשל, רות פלד בת ה-56 ונכדתה בת 14 החודשים סיני קינן לא התנדבו לשלם את המחיר היקר ביותר למען חירות העם היהודי כשהן נרצחו בידי מחבל מתאבד פלסטיני, בעת שישבו בגלידריה בפתח-תקווה במאי 2002. גם גל אייזנמן בת החמש וסבתה נועה אלון בת ה-60 לא תכננו להקריב את חייהן למען המטרה הנעלה כאשר הן, לצד חמישה אנשים נוספים, פוצצו לרסיסים בידי מחבלים פלסטיניים ביוני 2002, בעת שהמתינו לאוטובוס בירושלים. האמהות והבנות שלהן, חן קינן ופנינה אייזנמן, לא התנדבו לצפות מראה הזוועה של האמהות והבנות שלהן עולות באש מול עיניהן. הן לא התנדבו להפוך בו בזמן לאמהות שכולות וליתומות.
החיים של קורבנות הטרור הערבי נגדעו ומשפחותיהם איבדו את יקיריהן רק משום שהם היו יהודים שחיים בישראל. במקרה של משפחות קינן, פלד, אלון ואייזנמן, כמו גם באלפי מקרים נוספים, הרוצחים נהנו באופן ישיר או עקיף מעסקות לשחרור מחבלים תמורת חטופים, כמו העסקה עם החמאס לשחרור גלעד שליט, אותה סגר השבוע אחיו של יונתן נתניהו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. העסקה חתומה בדם של קורבנות העבר והעתיד של אותם המחבלים שהוא הסכים לשחרר. שום תירוץ של נתניהו, של המעודדים שלו בתקשורת אחוזת הטירוף ושל ראשי השב"כ, המוסד וצה"ל התבוסתניים וכפי הנראה הלא מקצועיים, לא יכול לסתור את העובדות. מבחינה סטטיסטית שחרורם של 1027 מחבלים תמורת שליט יוביל בהכרח לרצח של ישראלים רבים. כך קרה בכל פעם כששילמו כופר דמים שכזה. זה יקרה גם הפעם.
אזרחים ייהרגו, חיילים ייחטפו
ישראלים שכעת יושבים בסוכות שלהם וחוגגים את חירות העם היהודי, שעכשיו נוהגים במכוניות שלהם, שעומדים בתור בבנק, שיושבים בכיתת הגן שלהם ומציירים ספרי תורה לקראת חג שמחת תורה, ייהרגו במספרים בלתי ידועים, משום שנתניהו כרת את העסקה הזאת. סבלן הבלתי פוסק של משפחותיהן, שעליהן תיגזר התמודדות עם אובדן, יהיה בלתי נתפס. זו עובדה שעליה לא ניתן לערער.
לא ניתן לערער גם על העובדה שרבים מבין קציני וחיילי צה"ל ייחטפו ויוחזקו כבני ערובה. חיילים שכעת משתתפים באימונים, או שוטפים רצפות בבסיס שלהם, או יושבים עם חבריהם בפאב ברגילה לרגל החג, ימצאו את עצמם יום אחד בצינוק בעזה, בסיני או בלבנון, שם יהיו נתונים במשך שנים לעינוים נפשיים ופיזיים שלא ניתן לתאר. המשפחות שלהם יתמודדו עם ייסורים בלתי אנושיים. הדבר היחיד שאנחנו לא יודעים על הקורבנות העתידיים האלה הוא השמות שלהם. אבל אנחנו יודעים מה גורלם, בוודאות זהה של ידיעתנו כי בסוף היום מגיע הלילה.
נתניהו הוכיח שוב שחטיפת חיילי צה"ל היא הימור בטוח מבחינת שכנינו הפלסטינים. הם יכולים לרצוח קורבנות חדשים, כמו שרצחו את סיני, גל, נועה ורות. הם יכולים לרצוח אלפים. והם יכולים לעשות זאת בידיעה שכל מה שנדרש כדי שהרוצחים יזכו לחסינות הוא לחטוף חייל צה"ל בודד. מבחינתם של אלה המאמינים כי כל היהודים צריכים למות, זה מצב שבו הם לא יכולים להפסיד.
בנאומו הפומבי בעניין עסקת שליט, בערב יום חמישי, ובדומה לתומכיו החדשים בתקשורת, נתניהו דיבר על המסורת היהודית של פדיון שבויים. אך מסורת התלמוד איננה חדה וחלקה. חז"ל התבטאו באופן ברור ביותר - הכופר שמוצע בעסקה לא יכול להיות כרוך ברצח של יהודים אחרים. העסקה הזו, כמו גם קודמותיה, מנוגדת למסורת היהודית. אפילו בשעתנו הקשה ביותר של חוסר אונים, בגטאות ותחת עול הגלות, מנהיגינו לא הסכימו לשלם על חיים בחיים אחרים. היהדות תמיד אסרה הקרבת בני אדם.
למה דווקא עכשיו?
השאלה האמיתית שעולה כעת, אחרי חמש שנים וארבעה חודשים שבהם גלעד שליט מוחזק כבן ערובה ושנתיים וחצי לכהונתו הנוכחית של בנימין נתניהו כראש הממשלה, היא מדוע העסקה הזו נכרתה כעת? מה השתנה? מבחינת נתניהו, התשובה היא מעט מאוד. לאחר כניסתו לתפקיד, נתניהו למעשה קיבל את המתווה של ההסכם האומלל שעליו הוא חתם כעת בדם יהודי.
במקור, היה היגיון פוליטי מאחורי העמדה הזו, המעוותת מבחינה מוסרית ואסטרטגית. עד ינואר האחרון, נתניהו היה צריך להתחשב בשר הביטחון אהוד ברק ובמפלגת העבודה. תמיכה בעסקה זו היא חלק מהמחיר האומלל שאותו נתניהו היה צריך לשלם כדי להשאיר את העבודה ואת ברק בקואליציה שלו. אך ההיגיון הפוליטי הפך בטל ומבוטל כשברק פרש ממפלגת העבודה בינואר. מאז אין לברק ולעמיתיו שפרשו איתו מנופי לחץ פוליטי על נתניהו. הרי אין להם לאן ללכת. חייהם הפוליטיים תלויים לגמרי בהישארותם בממשלת נתניהו. נתניהו לא צריך לשלם מחיר כלשהו על נאמנותם. על כן, אין כל היגיון פוליטי בהחלטה של נתניהו לסגור את העסקה עם החמאס.
מה שבאמת השתנה מאז שמתווה העסקה הועלה לראשונה לפני שנתיים הוא מצבו של החמאס. מאז העם בסוריה החל להתקומם נגד המשטר של פטרונו ומגנו של החמאס, הנשיא בשאר אסד, מנהיגי החמאס שיושבים במפקדת התנועה בדמשק מאז 1998 מחפשים פתח מילוט. אחיהם מארגון האחים המוסלמים מובילים את האופוזיציה הסורית שזוכה לגיבוי מהמערב. מנהיגי החמאס לא רוצים להיות מזוהים עם מי שמדכא את האחים המוסלמים. בשעה שהמשטר הצבאי במצרים טובח בנוצרים באופן גלוי, והאחים המוסלמים הופכים במהרה לכוח הפוליטי הדומיננטי במדינה, מצרים הפכה למקלט מתאים הרבה יותר עבור החמאס. אבל בחודשים האחרונים מנהיגי החמאס שבדמשק נאלצו להתמודד עם דילמה. אם הם נשארים בסוריה, הם מאבדים אמינות. אם הם עוזבים, הם חושפים את עצמם בפני ישראל.
לפי דיווח של ערוץ 2 מיום שלישי שעבר, בנוסף לשחרור אלף מרצחים נתניהו הבטיח כי בתמורה לשחרורו של שליט יתאפשר מעבר בטוח של מנהיגי החמאס שרוצים לעקור למצרים. משמעות הדבר היא שהעסקה הזו אפילו גרועה יותר מבחינת ישראל ממה שנראה במבט ראשון. לא זאת בלבד שישראל סוללת את הדרך להתעוררות מחודשת של מלחמת הטרור הפלסטינית נגד אזרחיה, בכך שהיא משחררת את המחבלים הפלסטיניים המנוסים ביותר, ועוד בתקופה שבה מלחמת הטרור הזאת מסלימה בהדרגה. ישראל גם מחמיצה הזדמנות או לערוף את הראש של החמאס באמצעות חיסול מנהיגיו במהלך עקירתם, או להחליש את התנועה בכך שהיא תאלץ את מנהיגיו להיות שותפים לגורלו של אסד בסוריה.
לאן נעלם נתניהו של פעם?
במקרה הטוב נתניהו יוצא מהעסקה הזו כמנהיג חלש שנכנע למניפולציות של התקשורת הקיצונית והתבוסתנית בישראל. התקשורת תיזכר לדיראון עולם על כך שבמשך חמש שנים היא הובילה קמפיין שנועד לאלץ את הנהגת ישראל להיכנע לחמאס. במקרה הגרוע, העסקה חושפת את נתניהו כפוליטיקאי לא מוסרי, חסר אחריות מבחינה אסטרטגית, מטופש ואופורטוניסטי.
ישראל זקוקה למנהיג בעל אומץ הלב של סופר מסוים. בשנת 1995 סופר זה כתב: "שחרורם של מחבלים שהורשעו לפני שאלה ריצו את מלוא מאסרם נראית כדרך קלה ומפתה למנוע מצבים שבהם אנשים חפים מפשע עלולים לאבד את חייהם, אך התועלת של הדרך הזאת היא רק רגעית, במקרה הטוב. שחרור אסירים רק מחזק את המחבלים משום שהוא גורם להם להרגיש שאפילו אם ילכדו אותם, העונש שלהם יהיה קצר. יתר על כן, שחרור כזה גורם למחבלים להאמין שיש סיכוי גבוה לכך שדרישות מסוג זה תתקבלנה ובכך מעודד את אותה הסחטנות של המחבלים שאותה הוא אמור לנטרל".
את השורות האלה כתב מי שהיה אז יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, בספרו "מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי". ישראל זקוקה למנהיג כמו נתניהו ההוא. אך לאור כניעתו המשפילה של נתניהו לטרור, נתניהו ההוא כנראה חלף מן העולם.
המאמר התפרסם לראשונה בעיתון "ג'רוזלם פוסט"