אין מים לבזבז: יותר מ-12 מיליון בני אדם בסוריה ובעירק מאבדים את גישתם למים, למזון ולחשמל – כך מזהירים ארגוני הסיוע בדוח בין-לאומי. ראשי הארגונים קוראים לפעולה דחופה כדי לבלום את משבר המים החמור שצפוי להחמיר בעקבות שינויי האקלים.
הדוח מציג תמונה מבהילה כי הזינוק בטמפרטורות, כמות הגשמים הנמוכה והבצורת המתמשכת מונעים ממיליונים במזרח התיכון גישה למי שתייה. עוד עולה כי ישנו מחסור חמור במי השקייה שמשמשים לחקלאות. סוריה שעוד לא התאוששה ממלחמת האזרחים העקובה מדם מתמודדת כעת עם הבצורת החמורה ביותר שידעה זה 70 שנה.
הדוח שנערך על ידי קבוצה של ארגונים בין-לאומיים – וביניהם מועצת הפליטים הנורבגית, מועצת הפליטים הדנית וארגון CARE שנלחם בעוני – מזהיר כי הטמפרטורות הגבוהות שנגרמות כתוצאה משינויי אקלים תדירים, מגבירות את הסיכונים ואת חומרת הבצורת באזור. יתרה מזאת, אותם ארגונים מדווחים כי השינויים באקלים שיבשו את אספקת החשמל לאחר שסכרים שסיפקו את החשמל מזרימת המים הושבתו.
את המחיר לבסוף משלמים המשתמשים בתשתיות חיוניות, כמו בתי חולים באזור. "הקריסה המוחלטת של אספקת מים ומזון למיליוני סורים ועירקים קרובה מתמיד", הזהיר קרסטן הנסן, מנהל אזורי במועצת הפליטים הנורבגית. "כשמאות אלפי עירקים עדיין עקורים ורבים נסו על נפשם מסוריה משבר המים המתעצם יהפוך בקרוב לאסון חסר תקדים שיוביל עוד ועוד אנשים לעקירה מביתם".
נירוונה שאוקי, המנהלת האזורית של ארגון CARE במזרח התיכון ובצפון אפריקה, אמרה כי המצב הפך חמור עוד יותר בימי קורונה: "הרשויות, הממשלות והתורמים נדרשים לפעול במהירות כדי להציל חיים במשבר שמתרחש על רקע עימותים צבאיים, משבר הקורונה והמגפה הכלכלית. בטווח הרחוק, מעבר לאספקת חירום של מזון ומים, חייבים להשקיע בפתרונות ארוכי-טווח למשבר המים".
מאז סתיו 2020, רמות גשמים נמוכות ובלתי סבירות ברחבי אגן הים התיכון המזרחי הגבירו את תנאי הבצורת, כך על פי דוח של האו"ם שפורסם ביוני האחרון. עוד נכתב כי משבר המים נבע מירידה הדרגתית של זרמי המים לנהר הפרת, שעובר מטורקיה לסוריה ולעירק. כתוצאה מכך, 5 מיליוני סורים מרגישים את המשבר בכל יום שעובר.
כשהחלה ירידת מפלס המים קהילות באזורים שונים בסוריה, כמו חאלב ודיר א-זור סבלו מעלייה בהתפרצות של מחלות. "אדמותינו לא יצרו יבולים, אין לנו מקורות מים לשתייה", שיתף עבדאללה, מנהיג שבט "אל-סבט" בסוריה. "מקומם לחשוב שהתנאים הקיימים יאלצו אותנו לעזוב את האזורים הכפריים ושמאדמותינו יישארו רק חורבות".
האגם הנעלם באירן
רשת CNN מבליטה בשבועות האחרונים את התמונות שמגיעות מאירן, בהן רואים את אגם אורמיה הולך ומתייבש. מעבורות שבעבר העבירו תיירים בין האיים הקטנים באגם האירני – נותרו בימים אלו חלודות בלי יכולת לזוז. הימה נהפכה מישור מלח כאשר רק לפני שני עשורים הייתה בעבר האגם הגדול ביותר במזרח התיכון והיוותה מרכז תיירותי משגשג של בתי מלון ומסעדות.
מתברר כי בעיות כאלה מוכרות במדינות במזרח התיכון. התחזיות לעתיד? עגומות. "האזור חווה בצורת מתמשכת וידע טמפרטורות גבוהות במיוחד, עד שהן בקושי מתאימות לחיי אדם", מסביר צ'ארלס איסלנד, מנהל משרד המים במכון המשאבים העולמי (WRI). "יש כאן ניהול כושל של משאבי המים, שכולל שימוש יתר. כשחלה ירידה בכמות הגשמים, אירן, עירק וירדן שואבות כמויות אדירות של מים מהקרקע להשקיה במטרה לשפר את תזונת התושבים שלהן. ככל שהמדינות הללו משתמשות ביותר מי תהום ומפלס מי התהום יורד, הן שואבות יותר מים מהכמות שהגשמים יכולים למלא".
באירן פועלת רשת עצומה של סכרים שמקיימת מגזר חקלאי, הנעזר בכ-90% ממי המדינה. "ירידת המשקעים לצד הביקוש הגובר גורם להתייבשות של נהרות, אגמים ושטחי ביצות", אמר איסלנד. לדבריו, ההשלכות ברורות וחמורות: המים הופכים נדירים יותר ואזורים שלמים עלולים להפוך בלתי אפשריים לחיי אדם. פרט לכך, עולה החשש מאלימות כשזה נוגע לשיתוף וניהול משאבי מים מוגבלים כמו נהרות ואגמים.
הקרב על הסכר
העיתון דויטשה ולה הגרמני מדווח על מתיחות דומה שתופסת תאוצה. עונת הגשמים בכורדיסטן האוטונומית שבעירק נמשכת בדרך כלל פחות משלושה חודשים בשנה. עם זאת, התושבים המקומיים מזהירים כי המצב מעולם לא היה גרוע כמו השנה. מחמוד, ראש כפר מקומי, השקיע קרוב ל-2,000 דולר במשאבה חדשה שתזרים מים לכפר מנהר דיאלא במטרה להשקות את השדות. אולם הצינור מונח חסר תועלת על חצץ יבש מכיוון שבנהר כבר לא נשארו מים לשאוב.
מחמוד לא תולה את האשמה בשינויי האקלים, אלא דווקא מפנה אצבע מאשימה כלפי אירן: "הם בנו סכר חדש כדי לחתוך את המים ולשמור אותם רק לעצמם". חשוב לציין כי עירק תלויה מאוד במשאבי מים שמקורם מחוץ לגבולותיה. נהר הדיאלא, למשל, מתחיל ברכס הרי הזגרוס שבמזרח אירן ועובר לאורך הגבול שבין שתי המדינות לפני שהוא נשפך לנהר פרת – שמגיע עד לבגדד.
28 קילומטרים במעלה הזרם מכורדיסטן, בתוך שטח אירן, נבנה סכר דריאן. גובהו 169 מטרים והוא למעשה חוסם את זרם הנהר. מדובר בסכר הגדול ביותר שבנתה אירן כחלק מפרויקט מים רחב-היקף של המדינה, שכולל 14 סכרים ו-150 קילומטרים של מנהרות-תת קרקעיות שנועדו להסיט נתיבי מים לאזורים כפריים בדרום אירן.
למרות הפרויקט המרשים, גם באירן משבר המים מעורר מחאה לאחר שהבצורת עקרה חקלאים רבים מבתיהם. בסוף יולי, כך לפי דיווחים מקומיים, השלטונות האירנים ירו על מפגינים שיצאו למחות נגד המחסור במים באזור הדרום-מערבי של ח'וזסטן – מחוז שבו נמדדו טמפרטורות הגבוהות מ-50 מעלות צלזיוס בעונת הקיץ.
מה צופה העתיד? למדענים אין חדשות טובות, ואלה טוענים כי הטמפרטורות רק צפויות לעלות והבצורת תחמיר אף היא. "אם אירן, לצורך העניין, לא תנהל נכון יותר את משאבי המים שלה – המדינה תתכנס למשבר חריף עד שנת 2036 ותתמודד מול הגירה המונית", אמר בנאפשה קיינוש, עמית במכון הבין-לאומי ללימודי אירן ויועץ לשעבר בבנק העולמי. קיינוש הוסיף כי מבחינת הרשויות האירניות, "האינטרסים של עירק לא רלוונטיים".