בתום ימי המנדט של לפיד, כשהתקשר בנימין נתניהו למנסור עבאס וניסה לשכנע אותו לא לחבור לממשלת בנט-לפיד, היה לו נימוק אחד בלבד - "אני אוכל לתת לך יותר". לא כי נתניהו מחויב יותר לצמצום הפערים מול החברה הערבית, אלא בשל מרחב התמרון הפוליטי שלו: נתניהו ניסה לשכנע את עבאס שרק לממשלת ימין תהיה לגיטימציה לבצע מהלכים מסוימים, בין אם מדובר בהכרה ביישובים בנגב או בהעברת תקציבים.
המשא ומתן בין הצדדים לא הבשיל, אך הנבואה של נתניהו מהדהדת מדי יום בראשם של בכירי רע"ם. הם רוצים הישגים גדולים ומהירים, ואילו שלל ההבטחות שניתנו להן עדיין בצנרת, ומתקדמות בקצב הממשלתי הרגיל - לאט מאוד. ברע"ם חוששים שריח הבחירות שבאוויר יעכב עוד יותר את המהלכים שקידמו בתחומי הבינוי, החינוך והתשתיות וירתיע את שקד שממילא גוררת רגליים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
זה המקום להזכיר - ממשלת בנט אומנם פריטטית אך אינה סימטרית בשום צורה מבחינת המחיר הפוליטי שמשלמים חבריה. לפיכך כשבנט מחשב סיכונים לפתיחת המושב, וצריך להבין מאיפה תיפתח הרעה, הוא נדרש לפנות מבט לכיוונים שונים. כמו בחציית כביש - שמאלה, ימינה, ושוב שמאלה - כשהכוונה היא לקצה של הגוש, לרע"ם.
בעוד שרי מרצ והעבודה מקבלים מחיאות כפיים מהמחנה שלהם כל הזמן ותומכיהם אף מוכנים להקריב חלק לא מבוטל מעקרונותיהם, ובלבד שהממשלה תמשיך להתקיים - אין זה כך בימינה וברע"ם. כל יום שעובר הופך את השהייה לקשה ומורכבת יותר. הקמפיין שמנהל הליכוד עובד, והממשלה אכן תהיה פחות חזקה ויותר סחיטה בלי האצבע של סילמן.
למעשה אורבך, שקד וקארה מנהלים מרוץ נגד הזמן: בליכוד פתחו חלון העברות, אך הוא ייסגר אם רע"ם תהיה זו שתפיל את הממשלה. זו הסיבה שהשלושה, ללא בנט, נפגשים לעיתים קרובות כדי להיות עם אצבע על הדופק, להחליף מודיעין ולוודא שהם מקדימים פרישה לכל מכה שרע"ם עלולה להנחית עליהם. הטרור הרצחני ששוב מרים ראש רק מגביר את הלחץ - אף שהשלושה הסבירו אמש למקורבים כי ידיה של הממשלה אינן קשורות, והם עוקבים אחרי המהלכים שלה מקרוב.
הדילמה של אנשי ימינה אכזרית במיוחד - אם רע"ם תפרק את הממשלה, בנט לפחות יהיה ראש ממשלת המעבר. אם הם יהיו אלו שיעשו זאת, לא רק שיפילו בכך את ממשלתו, אלא גם ימליכו את לפיד וימנעו מבנט להישאר בתפקיד בתקופת הבחירות, ואולי אף מעבר לכך אם לא תושג הכרעה.
הם לא מפקחים רק על רע"ם אלא גם אחד על השני. השלושה אומנם מתואמים, אבל גם ביניהם עוד עלול להתפתח מרוץ לליכוד. כל אחד מהם מציב דרישות אחרות, וכשיתחדש המושב הם עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם דילמות קשות. הלחץ על אורבך הולך וגובר, ובסביבתו משוכנעים שלא יעמוד בו ללא הישגים דרמטיים.
אורבך, יש לשים לב, לא מציב רק דרישות מדידות, מחשש שאולי ייענו, ומרבה לדבר באופן כללי על אווירה לאומית ודתית כללית כפי שעשתה סילמן כשנימקה את פרישתה. אורבך גם אינו אותו אורבך שהיה לפני שנה. אז הצהיר שגם אם יבחר לא להצטרף לקואליציה יפרוש מהפוליטיקה ולא יפנה עורף לבנט. היום, הוא רואה את עצמו כמי שכבר בנה את מעמדו ושילם את חובו למנהיג המפלגה שבזכותו הוא בכנסת. אם יחליט לעזוב הפעם את הקואליציה, זה יהיה לליכוד: פרישה לא נמצאת על הפרק מבחינתו.
המצב אצל שקד וקארה מורכב יותר: הם כבר בוגרי האקדמיה לנתניהו, ויודעים שדקה אחרי המהלך הם עלולים למצוא את עצמם קירחים מכאן ומכאן. הם צריכים כוח פוליטי עצמאי, כדי שלא יהיו תלויים בחסדיו של נתניהו: הם בהחלט ישקלו פרישה אם הקואליציה תתחיל להתפרק, אבל הם היו מעדיפים לעשות זאת ככוח פוליטי שיש לו זכות קיום עצמאית ואינו תלוי באופן מוחלט בליכוד.
רע"ם כאמור במצב הקשה ביותר. אם השמאל נהנה מחיבוק גדול, והימין ניצב מול בייס חצוי, רע"ם סופגת ביקורת גם מבית וגם מבחוץ. תומכי המהלך קיוו לראות את המיליארדים זורמים למחרת בבוקר וגילו שלא כך זה עובד. בשביל לשנות את כיוונה של נושאת המטוסים הזו ייקח עוד שנים. השבוע עבאס גם מצא את עצמו מול מתקפה חסרת מעצורים של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועה. ברע"ם פירשו את דברים כלא פחות מהתרת דם וקריאה ישירה לרצח.
בממשלה ניסו לתגבר את האבטחה על עבאס עוד יותר אך גילו שהיא אך לפני כמה ימים שוב תוגברה לאחר שעבאס גינה את הפיגועים האחרונים. עבאס הבהיר למקורביו שאין לו שום כוונה להישבר: הוא מאמין במיזם הזה ואם הוא נדון להיכשל עבאס מעדיף שתהיה זו ימינה שתפרק את הממשלה, כדי שמפלגתו לא תיתפס בעתיד כמשענת קנה רצוץ. הוא רץ מרתון, אבל יכול להיות שיגלה כשחבריו למפלגה יותר בקטע של ספרינטים.
כאב הראש המרכזי מגיע מכיוונו של מאזן גנאים, שלא מסתיר את שאיפתו להתמנות לראש עיריית סכנין וכרגע נראה כאגוז הקשה ביותר לפיצוח. נראה שגנאים סבור שפרישה שלו מהקואליציה על רקע סוגיה לאומית או עקרונית תתן לו נקודות במרוץ לראשות העירייה.
בדיוק כמו בנט, גם עבאס תלוי בשלושה חברי מפלגתו, שלא בהכרח קורצו מאותו החומר, ובעיקר - שהאינטרסים הפוליטיים שלהם לא בהכרח זהים לאלה של מנהיג מפלגתם. ועדיין בקואליציה מקווים שבסוף דווקא מרוץ החימוש הפוליטי הזה, שבו יש גם לא מעט סיכונים, יגרום לכך שאף צד לא יעשה את הצעד הראשון.
לקריאה נוספת:
מתיחות ברע"ם על רקע המהומות באל-אקצא: מועצת השורא תחייב את המפלגה לפרוש מהקואליציה?
סילמן בריאיון טלוויזיוני ראשון אחרי העריקה: "הפורש הבא – רק עניין של זמן"
גורמים ברע"ם: הקואליציה בסוף דרכה - אבל לא נפרק אותה ראשונים
ליברמן: "סמוטריץ' וסינוואר עובדים ביחד כדי לפורר את הקואליציה"
תוכנית ההישרדות של הקואליציה - והזעזועים בימינה: "להביא הישגים ימניים"