שר המשפטים גדעון סער אמר אמש (ראשון) ב"מהדורה המרכזית" כי יש לשקול גם הריסת בתי מחבלים ישראלים, וגירוש משפחות מחבלים מהגדה לעזה. נשאלת השאלה - עד כמה החוק מגביל את הממשלה בנושא? באשר להריסת בתים, לפי אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, יש תקנות המאפשרות את העניין - עם סייג אחד שיש לבחון.
"הריסת בתי משפחות מחבלים מבוצעת לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945", אומר ליבמן. "מדובר בתקנות מימי המנדט החלות הן בישראל והן בשטחים. לפיכך, מבחינת מקור הסמכות ניתן להרוס בתים גם בשטח ישראל, ללא צורך בחקיקה חדשה והראייה – הריסת בתי משפחות מחבלים במזרח ירושלים, עליה הוחל החוק הישראלי. כל שנדרש לכאורה הוא שינוי במדיניות הממשלה".
עם זאת, ליבמן אומר כי ההחלטה על הריסת בתי משפחות מחבלים ערבים ישראלים בלבד עלולה לחזק את טענת האפליה בהפעלת אמצעי זה. "כאשר עתרו בני משפחתו של מוחמד אבו ח'דיר (שנרצח ע"י מחבלים יהודים) כנגד אי הריסת בתיהם של רוצחיו, השיבה המדינה, בין היתר, כי מדובר בהחלטה עניינית, המבוססת על הערכת הצורך ליצור הרתעה מטרור בקרב 'קבוצות ייחוס' רלוונטיות, כאשר אין במערכת הענישה וההתרעה ה'רגילות', כדי לשמש הרתעה מספקת", הוא אומר. "הוסבר לבג"ץ כי לאור הערכה זו נמנעת מערכת הביטחון מהפעלת התקנה, לא רק נגד בתי יהודים, אלא גם נגד בתיהם של ערביי ישראל שאינם מתגוררים במזרח ירושלים, חרף פיגועים מצדם על רקע לאומני".
"ככל שתשתנה המדיניות וייהרסו בתי משפחותיהם של אזרחים ישראלים", ממשיך ליבמן, "תצטרך מערכת הביטחון להסביר מדוע רק בתיהם של ערבים נהרסים, או לחילופין, לפעול גם להריסת בתיהם של מחבלים יהודים".
לדברי ליבמן, "לגבי העברה של בני משפחות מחבלים מהגדה לעזה, בג"ץ אישר לפני כעשרים שנה, בתנאים מסוימים, 'תיחום מקום מגורים' של בני משפחה של מחבלים מיו"ש לעזה. אולם, לאחר השתלטות חמאס על עזה, תפיסה זו צריכה להיבחן מחדש".
מה ההבדל בין הריסת בתי מחבלים ישראלים לבין לא-ישראלים?
"ההבדל הוא בעיקר מבחינת המשפט הבינלאומי – הריסת בתי משפחות מחבלים בשטחים כפופה לדיני התפיסה הלוחמתית (דיני הכיבוש) ונטען כנגדה כי היא מהווה ענישה קולקטיבית המנוגדת לאמנת ג'נבה הרביעית. טענות אלה אמנם נדחו בעבר ע"י ביהמ"ש העליון, ואולם חלק משופטיו הביעו דעתם על כך שיש לבחון מחדש את שאלת חוקיות ההריסות מבחינת המשפט הבינלאומי.
הריסת בתים בתחומי הקו הירוק תחייב התמודדות עם טענה לפיה המעשה אינו מתיישב עם התחייבויות מדינת ישראל באמנות בנושא זכויות האדם, שאליהן הצטרפה".
מה החוק הבינלאומי אומר על העברה משטח לשטח של משפחות?
גירוש יחידים או גירוש המוני משטח כבוש אל מחוץ לו אסור לפי אמנת ג'נבה הרביעית, ורוב המומחים סבורים שגם לפי המשפט הבינלאומי המנהגי. בית המשפט העליון קבע בעבר שהאיסור אינו חל על גירוש יחידים המבוצע בשל סיכון ביטחוני הנובע מהם, ואולם אפילו פרשנות שנויה במחלוקת זו אינה מאפשרת גירוש משפחות של מחבלים. בג"ץ אמנם אישר לפני כעשרים שנה, בתנאים מסוימים, "תיחום מקום מגורים" של בני משפחה של מחבלים מיו"ש לעזה, ואולם הדבר התבסס על תפיסה שעזה והגדה הן יחידה טריטוריאלית אחת, גם לפי הסכמי אוסלו. לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות והשתלטות החמאס על עזה, ספק אם אפשר להתבסס על תפיסה זו.
האם להערכתך הצעדים הללו יכולים לעבור את מבחן בג"ץ?
"לגבי הריסות בתי משפחות מחבלים, קשה להעריך. בג"ץ יתקשה לקבוע כי הדבר חוקי בשטחים ואינו חוקי בישראל. עם זאת, הרחבת השימוש באמצעי גם כלפי ערבים ישראלים יחייב התמודדות עם טענה שמדובר באמצעי מפלה שמופעל נגד בני משפחותיהם של מחבלים ערבים בלבד, משני צדי הקו הירוק. ייתכן שהדבר יביא את בג"ץ לבחון מחדש בחינה כוללת של חוקיותו של האמצעי, גם מבחינת המשפט הבינלאומי".
באשר להעברה של בני משפחות מחבלים מהגדה לרצועה, בג״ץ יצטרך לבחון, האם לאור ההתנתקות והשתלטות חמאס על הרצועה עדיין ניתן לראות פעולה כזו כ״תיחום מקום מגורים״ בתוך יחידה טריטוריאלית אחת, או כגירוש מחוץ לשטח הכבוש, שהוא אסור. מעבר לכך, ראוי לציין כי בג״ץ קבע תנאים לגבי הוכחת מעורבותם האישית של בני המשפחות בפיגועים, שיקשו מבחינה מעשית על שימוש באמצעי זה".
אל"ם (מיל') ד"ר לירון ליבמן הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, לשעבר התובע הצבאי הראשי וראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל