רצח רבין הכה בתדהמה את המדינה על כל חלקיה, והותיר פצע מדמם בחברה הישראלית, שספק אם אי פעם יגליד. אצל הרוב, הדעות הפוליטיות בעד או נגד ראש הממשלה המנוח כלל לא שינו את התחושות הקשות - בשלוש יריות נחצה קו אדום שהיה בלתי אפשרי אז להאמין שיחצה. לאירוע קדמו חודשים של שיח שנאה מסית ואלים, שיח שבימינו היה נראה ככתובת בולטת על הקיר. מה למדנו מאז, והאם הרצח הפוליטי הבא הוא רק שאלה של זמן?

"התקופה שלפני רצח רבין הייתה תקופה שחורה משחור", סיפר פסח האוספטר, יו"ר הנוער העובד והלומד ורכז דרור ישראל. "זה היה ממש כאב פיזי ונפשי למשמע ההתבטאות הנוראיות נגד רבין. זה היה בלתי ניתן להתמודדות. אני זוכר את זה פשוט כהלם. אחרי הרצח עמדנו צעירים מהנוער העובד והלומד כל יום מחוץ לבית של רבין בשביל להביע תמיכה".

הוא נזכר איך לאה רבין ז"ל יצאה אליהם ואמרה: "טוב שבאתם, חבל שלא באתם קודם". "הייתה בזה מידה מסוימת של צדק", אמר, "שאנחנו באמת מגיעים אחרי הרצח. אבל מה שהיא לא לקחה בחשבון זה שהיינו פשוט בהלם מוחלט מול ההתפרצות הגעשית נגד ראש הממשלה. לא ידענו מה לעשות".

"הרצח הפוליטי הבא – רק שאלה של זמן"

השאלה היא אם 26 שנה אחרי – משהו אכן השתנה? "זו שאלה של זמן, וזמן קצר. אין יותר גבולות, אין קווים אדומים," אמר פרופסור גבי וימן, חוקר תקשורת באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת רייכמן. "בגילי המופלג אני יכול לעשות את ההשוואה - ההסתה בימי רבין נעשתה בעיקר בחדרי חדרים והייתה בקרב קבוצות קטנות, בעיקר הקבוצות הקיצוניות. והיום, כשמוסיפים את הטכנולוגיה, היא מאפשרת להגיע לקהלים גדולים ולהסתה חמורה יותר".

פרופסור גבי וימן, חוקר תקשורת, אוניברסיטת. חיפה וא (צילום: אוניברסיטת. חיפה ואוניברסיטת רייכמן)
פרופסור גבי וימן, חוקר תקשורת, אוניברסיטת. חיפה ואוניברסיטת רייכמן | צילום: אוניברסיטת. חיפה ואוניברסיטת רייכמן

הרשתות החברתיות מהוות נדבך משמעותי בהקצנת השיח בעשורים האחרונים, בארץ ובעולם. פרופ' וימן, שחוקר את הנושא, מסביר שלא רק דרך העברת התכנים משפיעה לרעה על השיח יותר מבעבר – אלא גם הצרכנים של אותו תוכן. "הפצת שנאה אנטישמית בטיקטוק מגיעה בעיקר לקהלים שאינם מוגנים ואינם יודעים לסנן לפחות חלק מהתכנים – ילדים ונוער".

"הבעיה השנייה היא האלגוריתם", הסביר. "עשינו מחקר על טיקטוק וחיפשנו תכני שנאה ומסרים וקטעי וידאו הקשורים להפצת שנאה נגד כל מיני אוכלוסיות. חשבנו שיהיה קשה למצוא, ולהפתעתנו תוך יומיים לא היינו צריכים יותר לחפש. ברגע שכותבים מושגים נגד מישהו, האלגוריתם מזהה אותך כשונא שלו ומתחיל להפציץ אותך בתכנים כאלו. כמו שגוגל מזהה שאתה מתעניין בנסיעה לתאילנד ומציע לך כל מיני דילים וטיסות, זה מה שקורה כשהאלגוריתם מזהה אותך כמתאים לתעמולת שנאה".

"זו תופעה מדאיגה מאוד", טוען פרופ' וימן. התוצאות של הסתה הרבה יותר הרסניות היום ממה שראינו בעבר. הנה, רק השבוע מישהו עם חץ וקשת ירה למוות ב-5 אנשים, ואני בטוח שזה מהשפעה מהרשת, מצריכת תכני שנאה".

יאיר שחל, שהפגין נגד רבין: "היה ויכוח חריף – אבל לא דמיינתי שדבר כזה יכול לקרות"

יאיר שחל, מזכ"ל בני עקיבא, היה בן 16 כשרבין נרצח. הוא היה אז תיכוניסט בירושלים, ובעצמו הפגין נגד רבין ומדיניות הממשלה. "זה היה ויכוח מאוד חריף באותה תקופה, אבל אף פעם לא דמיינתי שדבר כזה יכול לקרות," אומר בזעזוע. "ואז העולם משתנה מסביבך. אי אפשר יותר לומר שדבר כזה לא יכול לקרות. ובבת אחת אתה נזהר הרבה יותר".

"מאז הבנתי כמה זה חשוב לדעת לעומק בכל שלב - אם אתה מפגין, אתה מפגין מול אחיך, שגם הוא חושב שהוא עושה הכי טוב למען המדינה", שיתף שחל. "ברגע שזה ההקשר, אני חולק ממקום אחר. זה לא מישהו חיצוני ומנותק. הפגנה היא דבר חשוב, גם אם אני בעד מה שמפגינים וגם אם אני נגד. אי תגובה חינוכית לאמירות מסוכנות - זה מה שמסוכן".

מזכ"ל בני עקיבא יאיר שחל (צילום: בני עקיבא)
מזכ"ל בני עקיבא יאיר שחל | צילום: בני עקיבא

"אחרי הרצח היה המון מתח", הוא נזכר בכאב. "הרבה האשימו את התנועה שלנו - ובעצם את כל הדתיים והימנים - כי היה זיהוי שלנו עם הרוצח. אבל הצלחנו להתגבר על זה. היינו יוצאים למסעות ביחד, כמה תנועות נוער. פתאום הכרתי אנשים באופן אישי ואז הקשרים התחברו, כי כשמכירים ולומדים לדבר נוצר חיבור שפותח את הלב. וזה מוכיח שיש אפשרות אחרת, שאפשר לדבר".

"אפשר להירגע, אין כאן מחלוקת והסתה כאלה כמו בתקופת רצח רבין"

חלק מהמומחים דווקא אופטימיים באשר למצב, ומאמינים שלמרות השיח האלים ברשתות – לא מתקרבים לסיכון של רצח פוליטי נוסף. "אפשר להירגע. אין כרגע מחלוקת קשה כמו שהייתה בתקופת רצח רבין וקרעה את החברה, וגם אין הסתה כמו שהייתה אז," אמר ד''ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ומומחה לאתיקה. "גם הכעס והשנאה שיש עכשיו בימין כלפי ראש הממשלה בנט לא מתקרבים למה שהיה אז כלפי רבין".

ד''ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת (צילום: באדיבות המצולם)
ד''ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל | צילום: באדיבות המצולם

"יכול מאוד להיות שיום יבוא ויהיה גם את עניין הרשתות החברתיות שמאוד מנגישות את השיח האלים וגם יהיה תהליך מדיני משמעותי כמו שרבין הוביל  - ואז אולי זה יהיה מצב מסוכן", הוסיף. "אבל כמה כוכבים צריכים להסתדר בשביל שזה יגיע למצב כזה. ציוץ אחד לא מספיק בשביל שמישהו ילך מחר בבוקר לרצוח. העם הזה עבר כבר כמה וכמה אירועים מורכבים ובסוף עמד בכל האתגרים גם בלי רצח".

ד"ר ראשי מעלה נקודה נוספת – הכוח שיש לרשתות החברתיות מאפשר לבני האדם לשחרר קיטור, במקום לאגור אותו בתוכן עד כדי התפרצות. "מצד אחד, זה שורש הבעיה היא קל להיות גיבור מקלדת, אבל מצד שני זהו גם שורש הפתרון. יש אינטרס גדול לתת לאנשים לשחרר קיטור, מי שמתעצבן מאמירה של פוליטיקאי כלשהו – מצייץ ונרגע".

"בבג"ץ המפורסם של קול העם בן גוריון נתן הוראה לסגור את העיתון ובבג"ץ דחו את החלטתו", סיפר ד"ר ראשי. "יושב אז השופט אגרנט ומדבר על כך שהאמת מתבררת רק מתוך ויכוח. ההיסטוריה מלאה בכך שרק בזכות ויכוחים הגענו לאמת. אחרת עדיין היינו חושבים שהשמש מסתובבת סביבנו. וזה מאוד קריטי. אגרנט מדבר גם על כך שחלק מהמימוש עצמי של אדם זה להתבטא".

ד"ר ראשי: "האחריות היא קודם כל על מנהיגים פוליטיים"

יש כאלו שסבורים שישראל לא למדה את הלקח ב-26 השנים שחלפו. פסח האוספטר, יו"ר הנוער העובד והלומד ורכז דרור ישראל, טען: " האירוע של רצח רבין היה פשוט שיא של תהליכים שמתפתחים בחברה הישראלית, וזה רק ממשיך להחריף". הוא הוסיף כי "היום לקרוא לראש ממשלת ישראל 'בוגד' זה רגיל. לא היה פה חשבון נפש שהביא לשינוי. וזה לא רק ברשתות החברתיות - גם לשים בובה של ראש ממשלה עם חבל תלייה ולהגיד שזה מייצג אומנותי זה אמור להיות מזעזע, אבל זה כבר לגיטימי. ככה אנחנו חיים".

פסח האוספטר יור הנוער העובד והלומד ורכז דרור ישראל (צילום: אביגייל שאר ישוב)
פסח האוספטר יור הנוער העובד והלומד ורכז דרור ישראל (תנועת הבוגרים)צילום אביגייל שאר ישוב | צילום: אביגייל שאר ישוב

ד"ר ראשי הדגיש: "האחריות על מה שקורה כיום היא קודם כל של אנשים שמייצרים את השיח – מנהיגים פוליטיים ומנהיגי דעה, אבל היא גם של כל אחד מאיתנו. מי שמקבל סרטון עם תוכן אלים – חייב לעצור ולא ישר לשתף".

פרופ׳ אודי זומר מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב הוסיף: " העובדה שגורמים פרטיים, ענקי סייבר כמו פייסבוק, הם אלה שאמונים על חופש הביטוי היא שינוי לא פחות מדרמטי מהאופן שבו אנחנו רגילים לחשוב על עיקרון בסיסי כל כך בדמוקרטיה הישראלית ובדמוקרטיה באופן כללי".

הוא הסביר: "בדרך כלל החוקה היא זו שמגנה על חופש הביטוי ומגדירה את גבולותיו, ובישראל כמובן שמדובר גם בפסיקות של ביהמ״ש העליון, בחקיקה של הכנסת ובפעולות של מנגנוני אכיפת החוק והרשות המבצעת. המנגנונים המדינתיים האלה עדיין תקפים. אבל ברמה המעשית, חלק ניכר מהשליטה במה נכנס לדיון הציבורי ומה לא - עברה לגורמים פרטיים".

ומה בכל זאת ניתן עוד לעשות כדי לעצור את ההסתה?

השנה לראשונה נעשה צעד חסר תקדים בניסיון להילחם בשיח רעיל ברשתות - כשהוחלט לחסום את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "מדובר במהלך תקדימי", אמר פרופ' זומר. "אמנם ענקיות הסייבר לא עברו על החוק ולא על החוקה במהלך הזה - הן גורמים פרטיים, ולכן המגבלות של התיקון הראשון לחוקה לא חלו עליהן באותו אופן. אבל בדיוק בגלל זה, השליטה בסוגיות של חופש הביטוי עוברת טלטלה משמעותית בעידן החדש. משהו שלא רק שלא היה בתקופה של רצח רבין, אלא שגם רובנו לא יכולנו אפילו לדמיין שעקרון יסודי כל כך בדמוקרטיה יהיה בסוף לא בשליטה של מוסדות המדינה".

פרופ׳ אודי זומר, מדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב -  (צילום: דוברות, אוניברסיטת ת״א)
פרופ׳ אודי זומר, מדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב - דוברות, אוניברסיטת ת״א | צילום: דוברות, אוניברסיטת ת״א

"במובנים מסוימים - המדינה נותרה מאחור", הוסיף. "יש דיבור על רפורמות ועל רגולציה של ענקיות הסייבר, אבל כרגע יש פער בין הכוונה ובין היכולות המעשיות של המדינה לעשות את זה ובאמת לקחת שליטה מחדש בנושא של חופש הביטוי והגבולות שצריך, או לא צריך, להציב לו על מנת להגן על הדמוקרטיה".

ומה אפשר לעשות? הדעות חלוקות. ד"ר וימן מציע לשקף את האלגוריתם, ד"ר ראשי מבקש מהרשתות החברתיות לקחת אחריות ויאיר שחל אומר שצריך ללמד בכל המערכות הציבוריות, ובעיקר במערכת החינוך, לנשום לפני שפועלים.

"אני חושב שהפסימיות היא בסיס איתן לתקווה", סיכם פסח האוספטר. "יש לי המון תקווה דווקא בזכות תנועות הנוער במדינת ישראל, בכל החלקים בחברה הישראלית. אני רואה תהליכים יוצאים מגדר הרגיל בקרב הצעירים במדינה. תהליכי ריפוי אמיתיים. וזה לא קורה מהיום למחר, אבל אין כמו נוער מהדור הצעיר לשנות משהו כזה. ואני מאמין שהכוח הזה הוא מאוד עמוק ואני מקווה שזה התהליך שיתגבר על החולי שקיים אצלנו בחברה".