המפץ הפוליטי שחולל גדעון סער בימין המשיך לקרום עור וגידים השבוע, עם הצטרפותה של יפעת שאשא ביטון כסגניתו במפלגתו החדשה. ההבטחה הראשונה של השניים, ששמו להם למטרה לסיים את שלטון נתניהו, הייתה צפויה - קידום חוק שיגביל את כהונתו של ראש הממשלה לשמונה שנים לכל היותר. אלא שלא רק באופוזיציה המתהוות תומכים בהצעה: בין המצדדים ברעיון אפשר למצוא גם ח"כ מהליכוד הידוע דווקא בנאמנותו הרבה לנתניהו - ניר ברקת. "ראש ממשלה לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות", הוא מבהיר בריאיון ל-N12.
נדרש לא מעט אומץ פוליטי כדי להגיד את הדברים האלה ממש על סף היציאה למערכת בחירות, כשהמפלגה שאתה חבר בה מתכוונת להריץ את העומד בראשה ללא פחות מאשר קדנציה שישית כראש ממשלה. אומנם נתניהו עצמו השמיע דברים דומים במהלך כהונתו הראשונה, לפני יותר מ-20 שנה, אך מאז חזר בו, וגם ברקת מבין שספק אם הוא ייראה אמירה כזאת בעין יפה כעת. ייתכן שזו הסיבה שהוא ממהר להבהיר כי למרות עמדתו העקרונית, אין מניעה שנתניהו ימשיך לקדנציה נוספת. "אני חושב שצריכה להיות הגבלה, אבל לא להפעיל אותה רטרואקטיבית", הוא מסביר.
היחסים בין ברקת לנתניהו מורכבים. מצד אחד, רבים רואים בברקת מעין "תואם ביבי" – איש עשיר שמבין בכלכלה, אמריקנולוג דובר אנגלית רהוטה, בעל מוטיבציה אדירה להיות ראש ממשלה. מצד שני, נתניהו כבר הספיק לאכזב את ברקת, בכך שהפר את ההבטחה למנותו לשר האוצר בממשלתו.
מה דעתך על ההשוואה בינך לבין נתניהו?
"העובדה שאני בא עם רקע יזמי, כאיש עסקים עם חשיבה מחוץ לקופסה - חד משמעית בנושא הזה אנחנו מאוד דומים. גם בכל הנושא הבין-לאומי - ראש הממשלה רכש ידע מאוד משמעותי בארה"ב וגם אני. רוב עסקיי בארה"ב, אני מכיר את האמריקנים מצוין, מבין את צורת החשיבה ואת התרבות שלהם, יודע לעבוד איתם ולעשות איתם עסקים. זה נכס אמיתי שללא ספק הופך אותי למאוד דומה לנתניהו ומבדל אותי מאחרים".
נתניהו לא נחשב גורם ממלכתי ומאחד במיוחד.
"בזה אני חושב שאני כנראה שונה ממנו".
הבטחה למנות את ברקת לשר אוצר ניתנה שלושה שבועות לפני הבחירות האחרונות, והייתה חלק משמעותי בקמפיין הליכוד. לבסוף זכה ישראל כ"ץ בתפקיד. ברקת, למרות מיקומו בעשירייה הראשונה של רשימת הליכוד, קיבל מנתניהו הצעות לתפקידי שר זוטר בלבד, והעדיף לוותר. הוא בלע את העלבון בשקט ונותר חבר כנסת מן המניין, אך הוא רומז שייתכן שלאחר הבחירות הבאות הדברים ייראו אחרת.
למה לא קיבלת את ההצעה לכהן כשר במשרד אחר?
"אני חושב שהממשלה רוויית שרים, בוודאות היה אפשר להסתדר עם פחות, וחבל שזה לא קרה".
כיצד תפעל אחרי הבחירות הבאות?
"אני אדרוש תפקיד שר בכיר בממשלה הבאה וכמובן שאשמח לקבל את האוצר".
תמשיך לתמוך בנתניהו גם אם הוא שוב לא ימנה אותך לתפקיד שר בכיר?
"כשנגיע לגשר נחצה אותו".
למרות אכזבתו, ברקת המשיך להביע נאמנות לנתניהו ורגע השיא, ואולי השפל, תלוי את מי שואלים, היה התייצבותו מאחורי ראש הממשלה בנאום המשתלח נגד מערכת המשפט שנשא בכניסה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני הדיון הראשון במשפטו בחודש מאי. התמונה שבה ברקת ובכירי ליכוד נוספים עומדים מאחורי נתניהו כשהם עוטים מסכות הפכה לאיקונית וגררה ביקורת רבה.
"באתי לשם כחבר", מסביר ברקת. "אני מכיר את ראש הממשלה שנים ועבדתי איתו יותר מעשור כראש עיריית ירושלים. אני לא בהכרח מסכים עם כל הדברים שהוא אמר שם, אבל הגעתי כדי לעמוד לימינו באחד הימים הקשים ביותר".
כחבר בוועדת הכספים של הכנסת, ברקת הפך לאחד מגדולי המבקרים של משרד האוצר והשר ישראל כ"ץ שעומד בראשו. "כשלא מוניתי לתפקיד שר האוצר, במשרד האוצר פתחו שמפניה", הוא אומר. "כי הם יודעים שאני מבין בתחום וחושב שצריך לעשות רפורמה עמוקה מאוד באגף התקציבים".
מה צריך להשתנות במשרד?
"מגיעים לשם אנשים ישר מהאוניברסיטה, ללא ניסיון עסקי. הם לא מבינים מה זו יזמות, מה זה לקחת הלוואה, להוציא דוח מע"מ, לפטר אנשים אם חלילה צריך. כל התהליכים הללו רחוקים מהם והם אפילו לא מבינים את הבעיות. הם יושבים שם גבוה, מנותקים מהעשייה הפרקטית בשטח. הם לא מקשיבים, חושבים שהם יודעים הכול, מקבלים החלטות שגויות והמגזר העסקי מרגיש כמו פרה חולבת במקום שותף בכיר".
הטענה האחרונה משמעותית במיוחד עבור ברקת, שרואה עצמו כנציגו של המגזר העסקי בפוליטיקה, ולא במקרה: ברקת הוא הפוליטיקאי העשיר בישראל, עם הון שמוערך בחצי מיליארד שקלים. בשנת 1988, בגיל 29, הקים יחד עם אחיו אלי ושני שותפים נוספים את קבוצת ההייטק BRM, שהייתה מהראשונות בעולם לפתח תוכנת אנטי וירוס. ב-1993 השקיעה הקבוצה 400 אלף דולרים בחברת "צ'ק פוינט", תמורת 50% ממניותיה. "צ'ק פוינט" הפכה לאחת מחברות אבטחת המידע המובילות בעולם, והשקעת BRM הניבה רווחים של מאות מיליוני דולרים, ומשם הגיע רוב ההון של ברקת.
לברקת חשוב להבהיר כי עשה את הונו במו ידיו, ביזע ודמעות. "לא נולדתי עם כפית של כסף בפה, אכלתי חצץ ברמות שאתה לא מבין בכלל", הוא מספר. "כשהתחתנתי הייתי סטודנט צעיר ובקושי היה לנו כסף לקנות דירת חדר וחצי בפסגת זאב. לא היה לי כסף לשלם ועד בית, אז הייתי עושה ספונג'ה בחדר המדרגות. פתחנו במדרחוב בירושלים חנות לבובות קרמיקה לתיירים, ושבועיים לאחר מכן פרצה מלחמת המפרץ. הבנקים לא היו מוכנים לתת לי כסף והיו לי חובות גדולים בשווי הבית הקטן שלנו".
"גם ב-BRM לא היה לנו כסף, עבדנו שנתיים בלי משכורת", ממשיך ברקת. "היינו ארבעה שותפים ועבדנו לילות כימים, באטרף, כמו משוגעים, עד שפרצנו דרך. זו הייתה תקופה מאוד קשה לזוג צעיר שמתחיל את חייו. לא ידענו מה יהיה עתידנו, היו לנו חובות גדולים בבנק, והיינו צריכים להאמין בעצמנו. אז הייתי שם, ואני מכיר ומבין איזו מצוקה ענקית יש היום לעסקים בגלל הקורונה".
ואת אותה המצוקה, מאשים ברקת, משרד האוצר מסרב לפתור. "העובדה שבנט וסער מקבלים מנדטים בסקרים זה לא בזכותם, אלא בעיקר בגלל הכישלון החד-משמעי של הממשלה בכלכלה. משרד האוצר לא השכיל להבין את גודל האתגר והחליט לשבת על הכסף של המדינה ולחסוך. כשהמגזר העסקי עובר משבר צריך להשקיע בו ולא לראות את זה כהוצאה. המדיניות שלהם מאוד קצרת רואי. הממשלה סייעה מעט מדי ומאוחר מדי. גם כשהחיסונים בפתח, עדיין הפגיעה הכלכלית מחייבת אותנו להגדיל את הסיוע, כי פשיטות הרגל עוד לפנינו".
ברקת מצביע על תכניות שהציג לממשלה, אך לא יושמו – אחת מהן עוסקת בהסבת מקצוע של עובדים מפוטרים: "נושא הסבת העובדים הוא מחדל אמיתי. כמות ההכשרות שנעשתה השנה היא פחות מחצי מהשנה שעברה, בעוד שהיא צריכה להיות פי 10. יחד עם המגזר העסקי, הצגתי מודל שמעביר את האחריות להכשרה ישירות לעסקים. במקום לאמץ את המודל שהצעתי, משרד האוצר עשה צעד בדיוק הפוך ובנה מנהלת שנייה בתוך המשרד לטפל בהכשרות. כתוצאה מכך לא קורה לא זה ולא זה. הציבור עוד לא מרגיש את זה, אבל ביציאה מהקורונה יהיו לנו כ-100 אלף עובדים שלא יהיה להם לאן לחזור מהחל"ת".
בנוגע לטיפול בקורונה, ברקת הציע לממשלה אסטרטגיית עבודה שתמנע לדבריו את הצורך בסגרים, אך גם היא לא יושמה: "אני טוען ששיטת העבודה בהתמודדות עם הקורונה היא להפעיל את השלטון המקומי ולהגן על האנשים עם הסיכון הגבוה במדינה, כל רשות על האוכלוסייה שלה. זה מודל של פרופ' אמנון שעשוע מהאוניברסיטה העברית וממובילאיי, שאומר שמכיוון שהסיכון של 15% מהאוכלוסייה לתמותה גבוה פי 500 מזה של יתר האוכלוסייה". ברגע שנוריד אצל האוכלוסייה בסיכון את הסיכון להידבקות פי ארבעה, יהיו לנו דרגות חופש גדולות מאוד לפתוח את הכלכלה, ואז לא יהיה צורך במדיניות של סגרים – לא כלליים ולא חלקיים או מקומיים. את המודל הזה הצגתי לנתניהו, למל"ל ולמשרד הבריאות, אבל לצערי הרב הוא עדיין לא מתבצע".
ברקת לא נמצא בסוד העניינים של המגעים שייתכן שמתנהלים בין הליכוד לכחול לבן למניעת הבחירות, אך לוקח בחשבון שכבר בשבוע הבא תסיים הכנסת ה-23 את כהונתה. במקרה כזה, ברקת דורש קיום פריימריז נוספים בליכוד: "זו זכות בסיסית של המתפקדים שמשלמים דמי חבר לקבוע את סדר הרשימה או מי יהיה יו"ר התנועה. אנחנו התנועה היחידה שמקיימת פריימריז, שמחוברת לעם ולשטח ונותנת מנדט לאנשים להרכיב את הרשימה ולבחור את העומד בראשה. זה היופי של הדמוקרטיה ואסור לוותר על זה. ברמה האישית – אני מאמין שבפריימריז הבאים אני אסיים במקום הרבה יותר גבוה".
מי שניסו לסכל את התקדמותו של ברקת במעלה הרשימה הן חברותיו של ברקת למפלגה, חברות הכנסת אוסנת מארק ושרן השכל, שהחלו לקדם הצעת חוק המגבילה ל-100 אלף שקלים בשנה תרומה של נבחר הציבור ובני משפחתו לצורך פעילות פוליטית. ההצעה, שכבר זכתה לכינוי "חוק ברקת", עשויה הייתה לפגוע באופן קשה מאוד בברקת, שמתכוון להוציא בפריימריז כספים רבים מהונו הפרטי. הכנסת הנוכחית, שככל הנראה תתפזר בשבוע הבא, לא תספיק לאשר את הצעת החוק, אך עצם היוזמה מעוררת את כעסו.
"הציבור לא מטומטם ואי אפשר לקנות אותו בכסף", אומר ברקת. "כשאתה לא חייב לאף אחד כסף, לא צריך לגייס תרומות, ולא תלוי באף אחד כלכלית – זה יתרון ענק ולא חיסרון. שר בממשלת ישראל מקבל כשישה מיליון שקלים בשנה מכספי הציבור כדי לנהל את הלשכה שלו, שיושבת בתווך בין הפוליטי למקצועי. אני עובד בשקל לשנה, לא רוצה שום דבר מהמדינה, נוסע ברכב הפרטי שלי, ואם אני צריך קצת עזרה אני לא מבקש את זה מהמדינה אלא לוקח את זה מכספי האישי בהיקפים הרבה יותר נמוכים. חוץ מאשר לציבור ולקדוש ברוך הוא אני לא חייב כלום לאף אחד".
אך הפריימריז הקרובים הם רק עוד שלב בדרך למימוש המטרה הסופית של ברקת, והיא כס ראשות הממשלה. ברקת אופטימי שהוא יהיה זה שיחליף את נתניהו. "אני רץ למרחקים ארוכים ולא ממהר", הוא מסביר. "אני לא אתמודד נגד נתניהו, אבל ביום שהוא יפרוש, אני אציג את מועמדותי לראשות התנועה - ואני מאמין שאיבחר".