רק לפני שבוע שב והצהיר ראש הממשלה שאבו דיס, אותו כפר שנחתך על ידי גדר ההפרדה, מיועד להיות בירת פלסטין - אלא שספק אם יש פלסטיני אחד בשטחים שמוכן לחתום על האמירה הזאת. "אין אומה אסלאמית וערבית ללא פלסטין", מצהיר אחד התושבים. "אין פלסטין ללא ירושלים ואין ירושלים ללא מסגד אל-אקצא".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אין כניסה לישראלים - כך מתחילה הדרך שסופה במה שנשיא ארצות הברית, ראש ממשלת ישראל ואפילו מוחמד בן סלמאן הסעודי מייעדים להיות בירת פלסטין. "ירושלים שייכת למוסלמית ולנוצרים - גם ירושלים המערבית", אומר תושב אחר. "הרי למי ירושלים המערבית הייתה שייכת במקור? לא חיו בה פלסטינים לפני 1948? היהודים יחזרו כל אחד למקום שממנו בא. הביאו אותם לכאן, לפלסטין".
בין כל המבנים באבו דיס, אחד צד את עינינו ומהדהד את הזיכרון: בניין הפרלמנט הפלסטיני שהחל להבנות באבו דיס בימים שבהם גם הפלסטינים דיברו עליה כעל בירה זמנית. בלב הכפר היה אמור להיות האולם המרכזי של הפרלמנט, אלא שאז פרצה האינתיפאדה השנייה והמקום ננטש.
בשנת 1996 החל מבנה המועצה הפלסטינית המחוקקת הפלסטינית להיבנות, אלא שאז חששו בצד הפלסטיני שאם הפרלמנט יקום באבו דיס - הכפר ימותג כבירת המדינה הפלסטינית. מאז הפרלמנט עבר לרמאללה, אבל קללת הבירה עוד עוקבת אחרי אבו דיס. "העבודה בפרלמנט הופסקה לאחר הקמת הגדר, שכן ניתק הרצף הטריטוריאלי בינינו לבין ירושלים", מדגיש ראש עיריית אבו דיס.
גם מחנה הפליטים שועפאט וכפר עקב, שכונות העוני הירושלמיות שמחוץ לגדר, הן אופציות לבירה לפי "תוכנית המאה". בכירי המחנה מוחים: "אל אקצא, הכותל המערבי והעיר העתיקה שייכים לפלסטינים. ליהודים לא שייך כלום, יש לכם את אירופה. היסטורית, שום דבר לא שייך לכם. טראמפ יכול לתת לנתניהו את ניו יורק, יכול לתת לו את פסל החירות במדינה".
השייח' עבדאללה עלקם מוסיף: "לזה הגענו אחרי 25 שנה של משא ומתן, אחרי שעברנו אינתיפאדה אחרי אינתיפאדה. הקרבנו אלפי שהידים, פצועים ואסירים. בסופו של דבר, הגענו רק לאוטונומיה חלשה ובלתי עצמאית? אין שום סיכוי שהעם יסכים לדבר הזה".
הכעס של שייח' עבדאללה וחבריו מופנה גם כלפי הרשות הפלסטינית. אחרי רבע מאה של שיחות עם ישראל, הם אומרים, לא השגתם שום דבר.