>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בישראל הותירו אחריהם הורים שכולים, אחים, ילדים וילדות, אלמנות, וגם לא מעט בנות זוג - חברות שכולות שלא נישאו לבני זוגן החללים לפני האסון שפקד אותם. אלא שלאורך השנים היחס אל החברות השכולות היה שונה מזה שקיבלו אלה שנישאו לבני זוגן לפני האסון.
"כמעט לא נמצאו הבדלים בין החברות השכולות לאלמנות", מסביר ד"ר אופרי בר נדב, פסיכולוג קליני ומרצה באוניברסיטת חיפה, שחקר את הנושא. "כשבדקנו את השפעות האובדן על חוויות החיים שלהן, על התפקוד שלהן בעולם, על היכולת לנהל מערכות יחסים, על האופן בו הן מתייחסות וחוות את הקשר עם בן הזוג שלהן שמת, איך הן זוכרות אותו, איך הן מרגישות בעקבות האובדן שלו. בכל החוויות היו מעט מאוד, אם בכלל, הבדלים בין החברות השכולות לאלמנות".
לחוסר ההכרה באבל של החברות השכולות נדרשו עדי אלון שיינברג, מנהלת העמותה "הותיר אחריו חברה" וחברה שכולה בעצמה, ביחד עם חברותיה לארגון - שיצאו למאבק על הלגיטימציה החברתית. עם הזמן חלו אמנם שינויים, כמו הכנסת נוהל חברה בצה"ל, שדורש מקצינות הנפגעים לשאול את המשפחה האם לחלל היתה בת זוג ולהעביר את המידע לעמותה, שמספקת לחברה השכולה ליווי, תמיכה וטיפול ראוי. המצב השתפר, אבל השינוי עדיין לא הושלם.
בפרק החדש של "אחד ביום": סיפורן של החברות השכולות. האזינו
לחצו לתרומה, לסיוע ולשיקום חברות חללי צה"ל
