"הכלב מפריע לשיפוץ": התירוצים של הישראלים שנוטשים כלבים

"אין לי זמן לטפל בו", "תשאיר אותו אצלך", "נמאס לי מהכלב המטומטם הזה", "מסרתי אותו לפני כמה שנים", "נולד לנו ילד", "חשבנו שהוא יהיה כלב קטן", "עוברים דירה", "עוברים לחו"ל", "יש לי אלרגיה", "עושים שיפוץ והכלב מפריע". ניתוק. אלה הם רק חלק מהתירוצים שהמתנדבים בעמותות למען הכלבים שומעים מדי יום, כשהם מוצאים כלבים משוטטים, ועליהם שבבים, באזורים שונים בארץ – ומנסים ליידע על כך את הבעלים.

אם בעבר רוב נטישות הכלבים היו מתרחשות בעונת הקיץ, והיו דיווחים רבים על כלבים שננטשים באזורי נופש או בצימרים, כשהבעלים היו מגיעים עם בעלי החיים שלהם ומשאירים אותם שם, או במושבים שליד שדה התעופה, כשבדרך לטיסה היו קושרים את הכלב לתמרור וממשיכים הלאה – היום הפכה נטישת הכלבים למכת מדינה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

אולי זאת תקופת הקורונה שלוותה בבום גדול של אימוץ כלבים וכעת הגיעה לסיומה, אולי זה יוקר המחיה שהולך ומאמיר: בעמותות השונות מסכימים – בעיית נטישת הכלבים הגיעה לשיא שלא היה כמותו. הכלביות מלאות בכלבים נטושים, וכלבים חדשים ממשיכים להגיע מדי יום, למרות מצוקת המקום.

"משהו היום השתנה", מאשרת יעל ארקין, מנכ"לית עמותת תנו לחיות לחיות. "היום הנטישות לא מתרחשות רק בקיץ וזה לא קורה רק כי נגמרה הקורונה – אלא כל השנה. כל הזמן מחזירים לנו כלבים. משהו קרה ואני לא יודעת לשים עליו את האצבע, אבל ככה זה בכל העולם, אין אימוצים ואנשים מחזירים את הכלבים שלהם".

"על פי חוק, כל כלב מחויב בשבב, לכן אי אפשר לזרוק את הכלב סתם כך ברחוב. כשהכלב מגיע אלינו פצוע, אחרי שעבר טראומה או דריסה, אנחנו נדרשים לטפל בו ולשלם על הניתוח. במקרה כזה אני תובעת את הבעלים"

יעל ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות

קנסות ותביעות לכל מי שנוטש כלב

משפחה שמאמצת בעל חיים מעמותת תנו לחיות לחיות מחויבת, על פי חוזה, להחזירו לעמותה במקרה שאינה יכולה יותר לטפל בבעל החיים. גם אם המשפחה מצאה מאמצים חדשים לבעל החיים, העמותה צריכה לאשר את האימוץ, כך שלא כל אחד יקבל אותו. אף שבעמותה מאיימים בתביעות ובקנסות נגד הבעלים שנוטשים ומוסרים, שלא דרך העמותה – הכלבים עדיין נזרקים לרחוב.

"הכלביות מפוצצות, יש תור המתנה למי שרוצה להחזיר כלב. אני לא יכולה להכניס יותר כלבים, כי אז מתחילות מריבות בין הכלבים ופורצות מחלות – זה צריך להיעשות בצורה אחראית"

יעל ארקין, תנו לחיות לחיות

לפני שבועיים הביאה ארקין כלבה נוספת הביתה, הרביעית במספר. הכלבה הייתה ברשות בעליה במשך עשור, אך כעת החליטו הבעלים שהספיק להם. "האישה אמרה שבעלה בבית החולים, ונקרע לי הלב איך אחרי עשר שנים נשים את הכלבה בכלוב", אומרת ארקין. כשארקין מביאה כלב הביתה "רק לאומנה" הילדים שלה צוחקים, הם יודעים שבסוף היא תאמץ אותו, וזה כבר הפך אצלם לבדיחה קבועה בבית. "הכלבים רגילים לטיפול ולחום, ובכלבייה הם נשברים", היא מספרת על המניעים מאחורי הבחירה לאמץ עוד ועוד כלבים.

התירוצים של האנשים שבחרו להחזיר את הכלבים לעמותה רבים ומגוונים: מיוקר המחיה ועד פרידה מדירה או מבני זוג. וזה עוד המקרה הטוב. במקרה הרע הכלבים נזרקים לרחוב או מסיימים בשקית שחורה.

"בשבוע שעבר הגיעו אלינו זוג נשים שאימצו לפני שנה כלב עיוור. אני לא אשכח את האימוץ שלו, זה היה יום חג. כולם פה היו נרגשים. הן שלחו לנו תמונות מהבית החדש שלו. עכשיו הן נפרדו ואף אחת מהן לא רוצה אותו, אז הוא חזר אלינו", מספרת ארקין בכאב על אחת ההחזרות. "הכלב אומלל פה, הוא לא מבין מה רוצים ממנו".

השנה, כשערכו את דוח סיכום השנה שלהם, נדהמו בעמותה לגלות ששיעור החזרות הכלבים שלהם, ששנים עמד על 8%, עומד עכשיו על 33%. "הכלביות מפוצצות, יש תור המתנה למי שרוצה להחזיר כלב", מוסיפה המנכ"לית. "אני לא יכולה להכניס יותר כלבים, כי אז מתחילות מריבות בין הכלבים ופורצות מחלות – זה צריך להיעשות בצורה אחראית".

שנת 2022 הייתה שנה לא קלה, שסיפקה לעמותות בעלי החיים הרבה עבודה. הטלפון במוקד החילוץ וההצלה של עמותת "תנו לחיות לחיות" קיבל השנה 3,750 שיחות על בעלי חיים במצוקה, ובעמותה טיפלו ב-1,132 כלבים וחתולים פצועים. במקביל הם עיקרו, סירסו, טיפלו וחיסנו במרפאות העמותה 1,208 כלבים ו-13,682 חתולים. אך מספר האימוצים בשנת 2022 לעומת 2021 ירד בחצי – ל-347 כלבים ו-181 חתולים בלבד. וכשאין אימוצים, אין גם מקום לכלבים שננטשו. לשערי העמותה הגיעו בשנה שעברה 52 כלבים שאומצו מהעמותה ולבסוף הוחזרו אליה, ועוד 21 כלבים ממקומות אחרים שננטשו.

חשוב להדגיש, נטישת כלבים אסורה על פי חוק צער בעלי חיים. עם זאת, טוענת ארקין, אין אכיפה: "על פי החוק, כל כלב מחויב בשבב, לכן אי אפשר לזרוק את הכלב סתם כך ברחוב, כי בסופו של דבר יתקשרו אל הבעלים. כשהכלב מגיע אלינו פצוע, אחרי שעבר טראומה, או במקרה הגרוע ביותר, דריסה, אנחנו נדרשים לטפל בו ולשלם על הניתוח. במקרה כזה אני תובעת את הבעלים, שישלמו לפחות את ההוצאות של הכלב".

 "לא רוצים את הכלב המבוגר"

בקבוצת הפייסבוק "הסורקים – מחזירים את הכלבים הביתה", שלה 98 אלף עוקבים ובעזרתה מגיעים מתנדבים עם סורק שבבים פרטי לנקודות שבהן מדווחים על כלבים עזובים – הרוחות סוערות. אבי מתל אביב, שמתנדב במיזם, מציין שמבחינתו מספיק שהבעלים עונים באדישות שהכלב "בורח כל הזמן" או "מטייל לבד וחוזר מתי שבא לו", כדי להבין ש"הם לא רוצים לטפל בכלב ורמת האכפתיות שלהם לא ממש גבוהה. יש גם אלה שאומרים במפורש, 'אם מישהו רוצה, שייקח אותו', 'אין לי זמן לטפל בו' או 'תשאיר אותו אצלך'. גם 'נמאס לי מהכלב המטומטם הזה' כבר שמעתי, לצערי".

"אותה נוטשת הגיעה ליום האימוץ עם שלושה ילדים. היא לא טרחה להיכנס למתחם ולשוחח אפילו עם מנהלת העמותה, היא פשוט ניגשה ומסרה פינצ'רית כבת 10, העבירה אותה אל מעבר לגדר. כואב שילדיה היו עדים למחזה"

סיגל, מתנדבת במיזם הסורקים

סיגל, סורקת נוספת, הייתה עדה להרבה נטישות, אך מבחינתה האכזרית ביותר הייתה ביום האימוץ האחרון שנכחה בו בכפר סבא. "יום האימוץ כשלעצמו לא פשוט לכלבים, הם בסטרס נורא. מסביב עשרות כלבים נובחים ואנשים שמגיעים לראותם", נזכרת סיגל. "אותה נוטשת הגיעה ליום האימוץ עם שלושה ילדים. היא לא טרחה להיכנס למתחם ולשוחח אפילו עם מנהלת העמותה, היא פשוט ניגשה ומסרה פינצ'רית כבת 10, העבירה אותה אל מעבר לגדר; טענה שהיא מעירה את התינוק ושאין לה עניין בה. הכלבה מיד נכנסה ללחץ, רעדה בכל הגוף, זה היה נורא. כואב שילדיה היו עדים למחזה".

סיגל ניסתה לעזור גם לברונו, כלב שננטש ליד בסיס צה"ל במרכז הארץ. הבעלים שלו הניחה אותו לצד הכביש יחד עם המלונה שלו. מבירור שעשו בעמותה גילו כי כבר חודש הוא נמצא בנקודה הזו, מחכה בגשם שבעליו תחזור לאסוף אותו. "כשמצאנו אותו הוא בכה ופחד מאנשים ולא רצה להיכנס למלונה שלו", ציינה סיגל בפוסט שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה וקראה לאנשים לעזור לו. כשיצרו קשר עם הבעלים, היא אמרה להם שהיא לא מעוניינת בו. לבסוף ברונו חזר לעמותת "חברים לחיים", שממנה אומץ. שם טיפלו בו ומקווים למצוא לו בית בהמשך.

"מישהו התקשר ואמר, 'אני רוצה להביא לכם את הכלב שלי, הוא בן 15. אה, אני רוצה גור במקומו. כבוגרת עמותה, זה אחד הסיפורים הידועים. כאילו זה מכשיר ישן שמשדרגים אותו"

ליאת, מתנדבת במיזם הסורקים

ליאת, סורקת נוספת, מספרת על זוג הורים שהחזיר כלב לעמותת חיות נוספת בטענה שהבן התגייס והם לא רוצים את ההולך על ארבע בבית שלהם. "הם ביקשו מהעמותה שבמקרה שהבן שלהם יחפש את הכלב, שלא יגידו שהכלב נמצא במקלט שלהם". ליאת מוסיפה כי הייתה גם משפחה ששיפצה את הסלון שלה והחזירה את הכלב כי טענה שהכלב כבר לא מתאים להם. סורקת אחרת מספרת על תירוץ דומה: "עברנו לבית עם פרקט". "הרצפה הייתה חשובה להם יותר מכלב שהיה איתם מעל שבע שנים", היא אומרת נדהמת.

המתנדבים בקבוצה ציינו עוד סיבות רבות לנטישה שבהן נתקלו: "הילד פיתח אלרגיה", "אנחנו עוברים דירה ואין לנו מקום", "בעיות כלכליות", "חשבנו שהוא יהיה כלב קטן", "נולד תינוק", "לא רוצים את הכלב המבוגר", "הכלב לא מתאים לילדים", "הוא תוקפני", "הכלב חולה ואנחנו לא יכולים לשלם על טיפול רפואי", "אין מי שיוריד אותו", "יש לו ריח לא נעים", "אנחנו מתגרשים". אחת הסיבות הנפוצות לנטישת כלבים, מספרים המתנדבים, היא בן משפחה מבוגר שנפטר.

"אני רוצה להביא לכם את הכלב שלי. הוא בן 15, אה, ואני רוצה כלב גור במקומו", נזכרת ענת במקרה אחר שבו נתקלה. "כבוגרת עמותה, זה אחד הסיפורים הידועים. כאילו זה מכשיר ישן שמשדרגים אותו".

לא עומדים בהוצאות

הסיבות הן רבות, אולם אי אפשר להתעלם מיוקר המחיה ועליית המחירים במשק, שלא פסחה גם על סל המוצרים לבעלי החיים. שקית אוכל לכלב לחודש תעלה כ-250–350 שקל לפחות (אם יש צורך באוכל מיוחד, המחיר גבוה אף יותר) ועל כך יש להוסיף גם עלויות וטרינר וחיסונים ותרופות, אם צריך. ואולם אם החליטו בני המשפחה להיפרד מהכלב שלהם, הדרך הנכונה לעשות זאת היא מסירה לעמותה.

"לפחות פעם בשבוע אנחנו נתקלים בכלבים שמשאירים אותם קשורים לעץ עם שק אוכל, צעצועים ומכתב קורע לב שלא יכולים לטפל בכלב יותר, עם השם שלו ובקשת סליחה. אבל הכלב לא קורא, הוא פשוט לא מבין למה המשפחה שלו זרקה אותו"

נועם "אייס" אלון, מנהל קבוצת "הסורקים"

"לצערנו, חודשיים של נטישות בשנה, בתקופת הקיץ, הפכו למכה שמכאיבה בכל השנה בעיקר מאז הקורונה", מציין נועם "אייס" אלון, שמנהל את קבוצת "הסורקים" בפייסבוק. לדבריו, "אנשים שאימצו כלבים רק בשביל ה'זכות' לצאת לטייל איתם, רוצים עכשיו 'להחזיר' את הכלבים, כי הם ביצעו את התפקיד שלהם, ומספר הנטישות רק עולה. לפחות פעם בשבוע אנחנו נתקלים בכלבים שמשאירים אותם קשורים לעץ או לתמרור עם שק אוכל צעצועים ומכתב קורע לב שלא יכולים לטפל בכלב יותר, עם השם שלו ובקשת סליחה. אבל הכלב לא מבין את הכתוב, הוא פשוט לא מבין למה המשפחה שלו זרקה אותו לרחוב. נטישות של כל סוגי הכלבים, גזעיים ומעורבים כאחד, קורות כל הזמן וקורעות את הלב. והעמותות רובן ככולן כורעות תחת הנטל הכלכלי בלי שום עזרה משמעותית מהמדינה".

"ברגע שמוצאים כלב שאין לו שבב", מסביר נועם על התהליך שקורה כשנמצא כלב משוטט, "אנחנו ממשיכים לחפש את הבעלים בכל הרשתות. בדרך כלל מנסים למצוא בעבורו אומנה לכמה ימים. לעיתים רחוקות, וברשויות מאוד ספציפיות, אנחנו נעזרים במוקד 106. בדרך כלל מאתרים את הבעלים די מהר. כשלכלב יש שבב, ולבעלים יש תירוץ כמו 'מסרתי אותו ואני לא זוכר למי', אנחנו שואלים את השאלה הבלתי נמנעת, 'אתה רוצה לוותר עליו?' אם כן, אנחנו מבקשים מכתב ויתור ומחפשים לו מקום באחת העמותות".

32 אלף כלבים משוטטים

כשהכלבים מוחזרים לעמותות או נאספים מאזורים שבהם ננטשו ובתקופה שבה אין אימוצים, העמותות במצוקה. אך זה רק חלק מהבעיה. הבעיה האמיתית, כפי שמגדירים אותה בעלי עמותות וכלביות לטיפול בכלבים בדרום הארץ ובצפונה, היא בעיית הכלבים המשוטטים. "המערב פרוע", הם מכנים את התופעה. בשנת 2017 ערכו בעמותת תנו לחיות לחיות סקר על כמות הכלבים המשוטטים. נספרו 32 אלף כלבים משוטטים, 60% מהם בדרום הארץ.

"המצב אצלנו בנגב קשה מאוד.  בפזורה הבדואית זו תופעה שהמדינה משנה לשנה מעלימה ממנה עין – והיא מקצינה בכל שנה. הכלבים מתרבים בקצב בלתי נשלט"

אדר כהן, מנהלת עמותת ערד לחי

ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות, מסבירה כי הבעיה נעוצה בחוק שלא מתיר לעמותות לעקר ולהחזיר את הכלבים למקומם. "היום יש כמות גדולה יותר של כלבים מאז שערכנו את הסקר", היא מציינת, "צריך לזכור שבתקופת הקורונה הרשויות כמעט לא עבדו ולא לכדו כלבים והייתה התרבות גדולה יותר, כי בעצם הגורים נשארו בשטח והם גדלו והפכו להיות הורים וכך הלאה". משנת 2017 פועלת העמותה לקדם את נושא ה"עקר, חסן, החזר" – זה עלה כהצעת חוק בפעם הראשונה בממשלת בנט-לפיד על ידי שר החקלאות דאז, עודד פורר, ונתקע שם.

באזורים שבהם אין רשות וטרינרית, כמו בכפרים ערביים בצפון ובפזורה הבדואית בדרום, אין בכלל טיפול בכלבים. אלה מגיעים בסופו של דבר לרשויות, והן נאלצות להתמודד עם מסת כלבים גדולה מאוד. "המצב אצלנו בנגב קשה מאוד, כל העמותות בארץ יודעות את זה, זה מצב שהוא מאוד ייחודי", מציינת אדר כהן, מנהלת עמותת ערד לחי. "בפזורה הבדואית זו תופעה שהמדינה משנה לשנה מעלימה ממנה עין – והיא מקצינה בכל שנה. הכלבים מתרבים בקצב בלתי נשלט. כל כלבה שמסתובבת ממליטה שלוש פעמים בשנה, משהו כמו 12 גורים, ואנחנו מוצפים".

"יש כמויות מטורפות של כלבים שמתים ממחלות, מדריסות, מהתעללויות", מספרת כהן. "כבר שנים שמי שיושבים בראש משרד החקלאות, לא אכפת להם מרווחת בעלי החיים, ושום דבר לא משתנה". היא מדגישה את הבעייתיות בריבוי כלבים משוטטים: "הכלבים מפריעים, כי הם יצאו מכלל שליטה. עשרות אלפי כלבים משוטטים מפירים את המאזן האקולוגי הטבעי כשהם טורפים כל מיני חיות קטנות, כי אין להם מה לאכול. הם חיים במזבלות של הבדואים, כי שם הם מוצאים אוכל, טורפים כבשים מעדרים, ובמקרים נדירים הם גם תקפו ילדים".

"כמו שיש 'עקר – החזר' לחתולים בחוק, כך צריך לעשות גם לכלבים – מתוך הבנה שהם לא מתאימים לבית וקשה לאמץ היום, אז לפחות שיהיו מעוקרים ושיהיו פחות כלבים. כל עוד המדינה לא מחוקקת חוקים כדי לטפל במבצע עיקורים – הבעיה הולכת וגדלה"

אדר כהן, ערד לחי

"לכלבים אין מחסה מתנאי מזג אוויר קיצוניים", מוסיפה כהן. "חשוב לציין שבמדבר, בלילות גשומים, הטמפרטורות מגיעות גם מתחת לאפס מעלות, ובקיץ זה חום אימים ולא מוצאים מים לשתות. הם חיים חיים קשים, סובלים ממחלות כמו פרוו (parvo) וכלבלבת, שהורגת אותם בהרבה ייסורים. הם נדרסים בכבישים, הם נפצעים ויכולים לשכב גוססים אפילו ימים ולמות בסבל. כלבות שממליטות הופכות למכונות המלטה, נאלצות להיניק את הגורים כשלהן עצמן אין מה לאכול והחיים שלהן מאוד קשים", מוסיפה כהן ואומרת שהמדינה חייבת למצוא פתרון. "כמו שיש 'עקר – החזר' לחתולים בחוק, כך צריך לעשות גם לכלבים – מתוך הבנה שהם לא מתאימים לבית וקשה לאמץ היום, אז לפחות שיהיו מעוקרים ושיהיו פחות כלבים. כל עוד המדינה לא מחוקקת חוקים כדי לטפל במבצע עיקורים – הבעיה הולכת וגדלה. וכולם סובלים, גם הכלבים, גם בני האדם וגם אנחנו, העמותות".

תופעה קשה בבסיסי צה"ל

גם במחנות הצבא התופעה גדלה ובלתי נשלטת: "הסניטציה בבסיסים לא הכי טובה, פחים מלאים באוכל וזבל נשארים פתוחים וכלבים וחתולים אומללים מגיעים כדי לאכול. הנקבות ממליטות שם וכל הזמן פונים אלינו", מציינת יעל ארקין. "בצפון הארץ משתמשים בכלבים המשוטטים ככלבי שמירה, קושרים אותם שעות בגשם, הם קשורים לרכבים בתנאים מזעזעים. שוטרים מתקשרים אלי בפשיטות שהם עורכים בכפרים האלו ואומרים שמצאו עשרות כלבים במצב רע".

בשנת 2016 ערכו עמותת תנו לחיות לחיות והווטרינר הצה"לי מבצע "עקר – החזר" בבסיסי צה"ל בבקעה. "משרד החקלאות לא התנגד למבצע הזה מאחר שהחוק הישראלי לא חל שם, אז יכולנו בדרך עקיפה לצמצם באופן ניכר את מספר הכלבים המשוטטים באזור", נזכרת ארקין. "עשינו את המבצע בחמישה בסיסים והצלחנו לצמצם בחצי את מספר הכלבים בבסיסים. אך זה לא נגמר בזה, צריך כל הזמן לתחזק את זה. מספיק שהשארנו בשטח זכר ונקבה – זה עוד המלטות. אז צריך לחזור על זה. זה מאוד הקל עלינו לתקופה, כי אחרת אנחנו מקבלים אותם".

במאמץ נוסף למצוא פתרון לבעיית הכלבים המשוטטים ולהעביר את החוק פנתה ארקין לשר החקלאות החדש אבי דיכטר במכתב וביקשה ממנו לקדם טיפול הומני בבעיית הכלבים המשוטטים בישראל, בין היתר באמצעות מבצע עיקור, חיסון והשבה לשטחים פתוחים של כלבים משוטטים שאינם תוקפניים ואינם מתאימים לאימוץ. 

תגובת משרד החקלאות

"הטיפול בבעלי חיים במרחב הציבורי הוא באחריות הרשויות המקומיות. עם זאת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר רואה חשיבות מיוחדת בקידום רווחת בעלי החיים, ולכן הוא פועל בשיטתיות על מנת לעודד את הרשויות לממש את אחריותן ולפעול לקידום בעלות אחראית.

"לנוכח זאת, מאז 2018, חלה עלייה מתמשכת בטיפול הרשויות המקומיות בצמצום התרבות הכלבים המשוטטים בזכות תמיכת המשרד. בין היתר, המשרד מפרסם מדי שנה נוהל תמיכה בפעולות של הרשויות המקומיות לאיסוף הכלבים המשוטטים, ביצוע עיקור וסירוס, שיקום ואילוף התנהגותי והעברה לאימוץ.

"בנוסף, התמיכה מעודדת פעולות הסברתיות וחינוכיות, לרבות קיום אירועי אימוץ אזוריים. למעשה, בזכות הצלחת התמיכה וההיענות של הרשויות, בשנת 2022 צמח היקף התמיכה ב-50% והגיע ליותר מ-6 מיליון שקל ביחס לשנת 2021. לפי דיווחי הרשויות, הן השקיעו בממוצע כ-44.5 שעות בשבוע באיסוף כלבים משוטטים. במחצית הראשונה של שנת 2022 כבר דווח כי נמצאו בתים מאמצים לכ-3,216 כלבים משוטטים, מה שנראה כמו מגמה חיובית של עלייה במספר הכלבים המשוטטים שמועברים לבתים מאמצים.

"לרוב, נטישות בעלי חיים נעשות 'בסתר', כך שיש קושי של ממש להבחין בין נטישה בפועל של בעל חיים על ידי בעליו לבין בעל חיים משוטט שחי במרחב הציבורי או בעל חיים בבעלות שאבד או ברח (ובפרט אם אין לו שבב אלקטרוני). עם זאת, משרד החקלאות עושה מאמץ על מנת למצות את הדין גם במקרים אלה. בין היתר, הוגשו כתבי אישום נגד בעלים אשר הוכח כי נטשו את כלביהם. כך למשל, במקרה של תושב אילת אשר נטש את כלבתו בתחנת דלק בעודו מתועד בווידאו, המשרד הגיש כתב אישום נגד האיש. במקרה נוסף, הוגש כתב אישום נגד תושב בית שמש שהתעצל להגיע לכלבייה בפתח תקווה ונטש את כלבתו ליד אחד היישובים הסמוכים. 

"החוק בישראל אינו מכיר בכלב ללא בעלים. עמדתם המקצועית של השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות גורסת כי כלב שעוקר וחזר לשטח, מחוסן לטווח זמן קצר, ולאחר מכן קשה עד בלתי אפשרי ללכוד אותו כדי לחסנו שוב כדי לשמור על רמת נוגדנים בדם, בוודאי במדינה כמו ישראל, שבה מחלת הכלבת נפוצה, ומכאן החיסון אקוטי. בנוסף, כלבים משוטטים ללא טיפול וללא מקורות מזון מהווים סכנה לציבור, ולא אחת היו תקיפות שאף עלו בנפש, של כלבים משוטטים. בנוסף, כלבים משוטטים אף פוגעים בערכי הטבע (יחמורים וצבאים) וכמובן שוטטות כלבים גורמת לצער בעלי חיים לכלבים המשוטטים עצמם (רעב, צמא ותחלואה עקב מחוללי מחלות כלבים, פציעות, התעללות). על כן השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות מתנגדים למהלך של 'עקר והחזר', אשר השלכותיו הרות אסון במדינה כמו ישראל. נציין גם כי הצעות דומות נדחו כמעט בכל מדינה מערבית המעודדת החזקה אחראית של כלבים ומניעת נטישתם. 

"משרד החקלאות תומך בחמש השנים האחרונות ברשויות המקומיות שאוספות כלבים משוטטים ומוסרות אותם לאימוץ לבתים אחראיים, לאחר עיקורם וסירוסם במטרה לצמצם את התרבותם, לעודד החזקה אחראית של כלבים ולמנוע את נטישתם. עוד תומך המשרד בעידוד הציבור המחזיק כלבים שאינם מעוקרים או מסורסים, לעקר ולסרס את כלביהם, המהווים מקור נוסף לריבוי גורים נטושים. מטרת התמיכות הכספיות היא לסייע לרשויות המקומיות המתמודדות עם בעיית הכלבים המשוטטים ולתת בידן ארגז כלים כולל לטיפול בכלבים אלו וצמצום התרבותם, למען ביטחון הציבור ובריאותו, מניעת הפצת מחלות בעלי חיים, לרבות מחלת הכלבת, מניעת נזקי ומטרדי סביבה, פגיעה בחיות בר וכמובן, מניעת צער בעלי חיים לכלבים עצמם.

"בג"ץ קיבל את עמדת המשרד, ולפני כשנתיים דחה את עתירת עמותת תנו לחיות לחיות כנגד משרד החקלאות, וקיבל את עמדת המדינה כי הנזקים שנגרמים לאדם ולבעלי חיים אחרים כתוצאה משוטטות כלבים, גם אם הם מעוקרים או מסורסים, היא גדולה. כבוד הנשיאה, השופטת אסתר חיות, הדגישה בדיון כי אין מקום להחזרה לשטח של כלבים משוטטים שנאספו, עוקרו או סורסו, על מנת שיוסיפו לשוטט".

• תנו לחיות לחיות