מתי הבנת שאת היפה והנכונה 2022?
"זה היה אחרי פסטיבל קאן, זכיתי שם בפרס על ההופעה הטובה ביותר ואז באתי לארץ והתקשרו אליי"
זה כאילו ראש הממשלה מתקשר?
"כן, משהו כזה. ראש הממשלה של פנאי פלוס, כנראה, והוא אומר לי: את היפה והנכונה שלנו, מקום ראשון. זה היה הקליימקס הכי מלכותי לכל התקופה המטורפת שאני מדלגת על שטיחים ומבסוטה על הסרט שאני חיה בו".
איפה שאתה לא מסתכל בזמן האחרון, אתה רואה את מיה לנדסמן. "להעיר את הדוב" פתח לה את הצ'אקרות בעולם הטלוויזיה, ומאז כל פעם שמישהו כותב טקסט איכותי, מישהו אחר כבר חושב על מיה לנדסמן. "המפקדת", "ילדות סכסכניות", "שעת אפס", "קופה ראשית" ועוד.
"אתה מבין עם מי אני משחקת? דב נבון, קרן מור, נועה קולר, יגאל עדיקא. אתה מבין? זה אנשים שאני מעריצה כל כך ועכשיו אני עושה איתם צחוקים".
את חיה את החלום
"ממש!"
נועה קולר, שאיתה עבדה בפרויקט המשמעותי הראשון שלה, כתבה לה בסדרה המופתית "חזרות" משפט אייקוני, בלתי נשכח. "קיבלתי נינה. מה, את רצית את התפקיד? נו, תקשיבי זה חארטה - עכשיו זה שמנות, מקודם זה היה מזרחיות, לפני זה שחורות. זה יחזור לכוסיות, זה גלגל".
את האמירה שהיא לא נינה של צ'כוב, מיה לנדסמן שמעה עוד בשנה ב' בניסן נתיב: "אני זוכרת שבאתי למורה שלי לפיתוח קול והתייעצתי איתה על משהו והיא אומרת לי 'אבל מאיוצ'קה, את לא נינה, נו'. אמרתי לה 'מה זאת אומרת' והיא ענתה 'את לא טייפקאסט נינה' ואמרתי לה 'אה, את פגשת אותה? את מכירה את נינה בסנט פטרסבורג? ואחרי שהיא ראתה את הביצוע היא אמרה 'נו מאיוצ'קה אני טעיתי, את נינה'. בסוף בסדרה אני מקבלת את התפקיד נינה ובאמת אחרי כמה חודשים גלעד קמחי המנהל האומנותי של הקאמרי מתקשר אליי ואומר לי 'את הוונדי שלי' אז ישר אני מתקשרת לנועה קולר: 'תשמעי, בזכותך'".
וונדי בפיטר פן זה תפקיד שדיסני קיבעו כילדונת רזה ובלונדינית. בתיאטרון ובקולנוע תמיד ליהקו לתפקיד שחקניות כמו חני נחמיאס ומיכל ינאי אבל עכשיו, במסגרת הטרלול הפרוגרסיבי, מספרים בקאמרי לילדים שלכם שלא רק מיכל ינאי יכולה להיות וונדי. זה מסר חשוב אבל הבמאי אומר שלא לזה הוא הוא התכוון ולא בגלל זה בחר בה: "לפני 3 שנים ראיתי את הסדרה להעיר את הדוב ומיה שיחקה שם מתבגרת טיינאייג'רית והיא שברה לי את הלב. על במה אפשר לרמות אבל על מסך - איך היא משחקת ילדה בת 15 וזה עובר ככה והיא כל כך משכנעת? התחלתי לעקוב אחריה".
אבל התהילה מגיעה מהטלוויזיה. "חלומות מתגשמים, בואו נחגוג", היא הצהירה מעל הבמה בפסטיבל קאן, שם קיבלה את הפרס על התפקיד שלה ב"שעת אפס". גם שם השחקנית בת ה-30 משכנעת כמתבגרת: הדמות של ליאן זרחי מתחילה במקרה הזכור של התלמידה ספיר סבח והמורה לאזרחות אדם ורטה. לנדסמן, שמאלנית עם קבלות וצלקות שתיכף נגיע אליהן, נכנסה לדמות עם דעות הפוכות לגמרי לשלה.
"אני מאוד מאוד התחברתי אליה - חזרתי לאנרגיה שהייתי בתיכון לגמרי", היא נזכרת. "וכשאני הייתי בתיכון אני הייתי מאוד מבולבלת פוליטית. אני מבחינתי רציתי ללכת לקרבי, לא הבנתי כבר במי אני מורדת". וכך, כשכל החברים שלה ממגמת תיאטרון בבית הספר לאומנויות עירוני א' הלכו ללהקות צבאיות ולתיאטרון צה"ל, מיה לנדסמן הלכה להיות מ"כית של חיילי מקא"ם וחיילים עם בעיות נפשיות: "יש משהו בלהיות בשביל מישהו אחר, לקום בבוקר ולגרום לחייל מבית קשה או שהחיים גרמו לו להיות אובדני או אלים - ולעזור לו בתוך המסגרת הזאת למצוא את עצמו או להשמיע את הקול שלו".
"זה היה כל כך טבעי לעשות את זה", היא אומרת על התוכנית "המפקדת", "זה היה ברור לנו שאני ספיר הסמלת". הסצנה שהכי זוכרים לה משם היא סצנת הסקס עם המ"פ השווה, גם בגלל שלא חסרים כותבים שהיו נותנים את הרומן הזה למ"כיות אחרות בצוות.
את חושבת שזה מכוון?
"ברור לי שחדשות שישי רוצים להוציא עכשיו כתבת דימוי גוף".
אז זה היה הדיבור שלי איתם, אמרתי להם: 'אני לא רוצה כל הכתבה על דימוי גוף'.
"אבל מעניין גם לחשוב, מתי כבר לא ישאלו על זה. זאת השאלה. השינוי מתעכב גם בגלל רעיונות כאלה ואחרים שמנכיחים את הדבר הזה. לא שאני מתביישת במה שאני, להיפך - זה שאני מובילה תפקידים ואני עושה סצנות שהן חושפניות בטלוויזיה ושאני מלוהקת לנסיכה זה רק מדרבן עוד מלהקים ומלהקות לתת במה לכל הבנות מכל הסוגים, לכל הבנים מכל הסוגים, מכל המינים, ואין ציור אחד".
במקביל להצלחה המקצועית באה גם אהבה גדולה. כבר שלוש שנים היא עם אור רימר, החבר הרציני הראשון שלה.
מתי הבנת שאתה יוצא עם נערת השער של היפים והנכונים?
"נראה לי מהרגע הראשון", עונה אור. "היא מגנט, מיה. היא מגנט בלי שום קשר לפרסום".
אבל היא כבר הייתה מוכרת
"היא גם מוכרת, אתה יודע, בשכונה, ברחוב, במסיבה, בבר".
בסגרים הראשונים של הקורונה הוא לימד אותה לתופף וביחד הם מופיעים תחת השם פאוור סטריינג'רס עם שירים של חצי דקה שהפלייליסט לא מכיר.
"אני אומרת משהו בשיחה ואז הוא מתחיל לשיר את זה. ואז הוא עושה עם הגיטרה, ואז פתאום אנחנו כזה: אוקיי, שיר מספר 5".
זה מה שעשיתם בסגרים?
"הלכנו לים ותפסה אותנו המשטרה, ואז ברחנו, ישבנו מתחת לסלעים כמו איזה שפני סלע, ואז קראו: 'את עם החולצה הסגולה, אתה עם החולצה הטורקיז, תעצרו'.
על החיבור למוזיקה היא מספרת: "היה את הילד הדרוזי שהיה בקומה ופתאום קם בבוקר והתחיל לדבר אנגלית בריטית - אני ככה עם התופים, אני מרגישה שאני ילד דרוזי שקם באמצע החיים מקומה ולמד אנגלית".
מיה ואור עברו ביחד גם את משבר הסרטון: באמצע העונה הראשונה של "המפקדת", במקביל לסבב הלחימה של שומר החומות, מישהו העלה סרטון שלה מתקופת הצילומים עם מדים, אומרת: "על ה**ן שלי מדינת ישראל". וזה עוד אחרי סיפור עם תמונת הפרופיל שלה בהזדהות עם תושבי שיח' ג'ראח. ובנוהל הרגיל, התחיל הלינץ' ברשת: כל מה שהיא בנתה בכישרון גדול היה פתאום בסכנה.
"אני לא הבנתי כמה אני מפורסמת, לא הבנתי. רינת הסוכנת שלי מתקשרת אליי: 'עוד עשר דקות, תמונת הפרופיל שלך...' - שכבר שם כמה חודשים, כן? - 'הולכת עכשיו להתפרסם בכל הערוצים'. ורגע אחרי שהיא מתקשרת יש אזעקה בתל אביב ואני בדיוק הזמנתי המבורגר בכלל. אז אני באה לאכול המבורגר, פעם ראשונה לא מצליחה לאכול המבורגר, כן? ויש אזעקה, אני חושבת שהאזעקה כרגע היא בגללי, 'זה אני עכשיו שלחתי'. מהרגע שפרסמו את זה, אני פותחת את הטלפון - כמויות ה: 'בת זונה', 'שמנה', 'אני אפנצ'ר אותך', 'אני אחתוך אותך'...
חשבת שגמרת לעצמך את הקריירה?
"אני הייתי ברגעים כל כך חשוכים שאמרתי, 'טוב, איך יראו בי משהו חוץ מדגל פלסטין?' ואז אני זוכרת שהתקשרתי לרינת. אמרתי לה: 'נו, מה?' אז היא אומרת: תראי, הזמינו אותך למאצ'ינג ל'שעת אפס'. הייתי כל כך מאושרת. כל כך התרגשתי, ובאתי לאודישן, ובאתי לקחת את התפקיד, ממש. כל כך התרגשתי מזה.
אבל את יותר זהירה גם?
"אני יותר זהירה, אבל אני לא אפסיק להגיד את מה שאני חושבת. אנחנו מוכרחים שיהיה לנו את חופש הביטוי הזה, למען האומנות ולמען הדמוקרטיה".
מיה לנדסמן ממשיכה לחגוג את עצמה כמו הפארטי גירל שתמיד הייתה. היא אוהבת את מה שהיא רואה במראה ואוהבת לדגמן וממש לא אוהלי הסוואה. זה הזמן שלה.
מה לאחל לך?
"וואי, הלוואי חו"ל. קודם כול, אבלה אספניול, סי? אני מדברת ספרדית, אבא שלי נולד בארגנטינה, מרסלו. אני רציתי לעשות דוקו שאני נוסעת לספרד לחפש את אלמודובר, דופקת לו בדלת ו... 'קח אותי'".
תחקיר: יעל יפה