"מהו חבר? לב אחד משותף לשני אנשים". את הטקסט הזה כתבו חבריה של לינדזי מורהאוס על שלט שהכינו בכתב יד. את השלט תלו ברחוב בניו יורק כשעליו תמונתה של לינדזי עם תיאור המראה שלה והטבעת שענדה על הזרת. "בבקשה עזרו לנו למצוא את החברה שלנו", כתבו. "אנחנו אוהבים אותך לינדזי". אבל הם לא ראו אותה יותר לעולם.

הרגעים שעוד היו בהם תקווה ב-11/9 (צילום: September 11 Archive)
מודעה מהחיפושים אחרי לינדזי | צילום: September 11 Archive

לינדזי עברה לגור במנהטן 5 חודשים בלבד לפני ששני מטוסים התנגשו בשני בנייני "מרכז הסחר העולמי", מגדלי התאומים, ושינו את ההיסטוריה. היא עבדה בקומה ה-89 של אחד הבניינים. המזל הזה לא הותיר לה סיכויים רבים לשרוד את מתקפת הטרור שהתרחשה לפני 20 שנה בדיוק.

רחובות מנהטן היו אפופים אבק בשבועות שאחרי קריסת שני גורדי השחקים. כשאמריקה הייתה בהלם, משותקת ומסוגרת, אלה שבעיקר הסתובבו ברחובות, פרט לאנשי ההצלה, היו בני המשפחות של אלפי הנעדרים. מלאים בתקווה הם שוטטו בין ההריסות ובין בתי החולים, משוכנעים שלהם זה לא קרה.

כוחות החילוץ עמלו שבועות בניסיון לאתר ניצולים וגופות בין טונות של חומרי בניין מרוסקים – וזה לקח נצח. מלבד אבק, התמלאו הרחובות בדפים ובפוסטרים, מאולתרים יותר ופחות, עם תמונות וכיתובים. פנים של נשים וגברים שלא חזרו הביתה.

הטלפון לא יצלצל

טונייל מקדיי נהגה לכתוב שירים. היא עמדה להוציא אלבום ראשון של מוזיקת גוספל עם מקהלה. ב-11.9.2001 היא עבדה בקומה ה-97 של אחד המגדלים. "אנחנו דואגים לה מאוד!!!!! אולי מישהו ראה אותה", כתבו בני משפחתה בכרזה שפרסמו ועליה תמונתה. "אם יש לכם מידע כלשהו, אנא התקשרו למשפחת מקדיי".

הרגעים שעוד היו בהם תקווה ב-11/9 (צילום: September 11 Archive)
החיפושים אחר טונייל: "דואגים לה מאוד!!!" | צילום: September 11 Archive

בכרזה נכתב כי היא עבדה בחברה בשם "מארש" שעסקה בטכנולוגיה וציינו את גובהה, משקלה וצבעי שיערה, עורה ועיניה. עוד הוסיפו בני המשפחה תיאור של הטבעות ושאר התכשיטים שענדה. הם ידעו שהסיכויים שהטלפון יצלצל נמוכים מאוד.

אם טונייל הייתה בחיים, היא הייתה היום בת 45. בחודש יוני האחרון, קרוביה ציינו את יום הולדתה וכתבו בעמוד הפייסבוק שפתחו לזכרה: "יום הולדת-גן עדן שמח".

הקראת השמות תיעצר לציון הפיגועים (צילום: רויטרס)
התפוח הגדול התמלא באבק ובאנשים שמחפשים את קרוביהם | צילום: רויטרס

שתי אחיות – שני גורלות

ג'ובאנה (ג'ני) גמבל ואחותה אנטוניה שהו שתיהן במגדלי התאומים בזמן הלא נכון. ג'ני הייתה בת 27, סגנית נשיא בחברה שישבה בקומה ה-105. אנטוניה הייתה בקומה החמישית.

הרגעים שעוד היו בהם תקווה ב-11/9 (צילום: September 11 Archive)
מודעת הנעדרים של ג'יובאנה | צילום: September 11 Archive

אחרי קריסת הבניינים אנטוניה יצרה קשר וחזרה הביתה בחיים. בני המשפחה קיוו שגורלה של ג'ני יהיה דומה. "אנחנו צריכים את עזרתכם", כתבו בכרזה עם שמה ותמונתה שהפיצו כשג'ני לא יצרה קשר. הם הוסיפו את תיאורה: גובה 1.67 מטר, שיער חום ועיניים חומות. עוד ציינו כי היא שהתה בקומה 102 בבניין השני, אך לאחר מכן הפרטים תוקנו בכתב יד לקומה 105 בבניין הראשון.

למרבה הצער, לסיפור של ג'ני לא היה סוף טוב.

מרפרפת בין העמודים

שי, בעלה של ליאת לוינהר, עבד בקומה 103 במגדל הצפוני, ולא חזר הביתה. "הסתובבתי ברחובות, עומדת בתורים ארוכים במרכזים מיוחדים שהוקמו", סיפרה לוינהר בריאיון ליונה לייבזון ששודר במהדורה המרכזית.  "היו שם רשימות על רשימות של שמות של פצועים שנמצאים בבתי החולים. הגעתי לרשימה ולא קראתי אותה. הייתי מרפרפת בין העמודים. אם השם שלו היה שם הייתי מפספסת. ידעתי שהוא לא שם אבל הייתי צריכה לעשות משהו".

ליאת לוינהר ובעלה שי שנהרג באסון התאומים
ליאת לוינהר, בעלה שי שנהרג באסון התאומים ובתם התינוקת ספיר

בשלב מסוים החליטה ללכת לזירת האסון. "הגעתי לשם 12 יום אחרי הפיגוע", היא נזכרת. "לקחו אותי להריסות והראו לי איפה עמד המגדל שבו הוא עבד. עמדתי שם ולא הרגשתי את בעלי, ובאותו רגע ידעתי שבאופן סופי וחתום זה נגמר".

אסון התאומים (צילום: 	Craig Allen, gettyimages)
הרגעים ששינו את ההיסטוריה - והותירו נעדרים רבים | צילום: Craig Allen, gettyimages

שיחת טלפון מפתיעה

אבל היו גם מעט מקרים חריגים שהסתיימו בסוף טוב. "ספרו לכולם שאני חי ובמצב טוב", אמר אלברט ווהן חודשים ארוכים לאחר הפיגוע, בשיחת טלפון מהמרכז הפסיכיאטרי שבו שהה. משפחתו של אלברט הייתה בטוחה שהוא נספה באסון. לפני הפיגוע הוא זוהה בתחנת רכבת מתחת למגדלי התאומים, שם הוא נהג לישון לעיתים. משפחתו גילתה שהוא עדיין בחיים רק לאחר שהרשויות פרסמו את הרשימה הסופית שכללה את שמות כל אלה שנותרו נעדרים.

גם ג'ורג' סימס אותר בבית חולים במנהטן חודשים ארוכים לאחר ה-11/9. בעקבות הפיגוע הוא סבל משכחה ולא זכר את האסון או אפילו חלק מבני משפחתו. במשך כל אותם חודשים, קרוביו של ג'ורג' היו משוכנעים שהוא נספה. "זה נס שהוא חי", אמרה אימו אנה בכתבה בניו יורק טיימס לאחר שאותר. "לא חשבתי שאראה שוב את בני בחיים".

הרגעים שעוד היו בהם תקווה ב-11/9 (צילום: reuters)
מאות עדיין לא אותרו, 20 שנה אחרי מתקפת הטרור | צילום: reuters

עדיין מחפשים

 

2,606 בני אדם נהרגו בפיגועים בניו יורק. גם היום, 20 שנה אחרי, יותר מ-1,100 קורבנות לא אותרו. לבני משפחותיהם כבר ברור שיקיריהם לא יחזרו, אך הם עדיין מקווים לסגור מעגל ולאתר את שרידי הגופות. למרות הזמן הרב שחלף, הרשויות בניו יורק עדיין עושות מאמצים כבירים לזהות קורבנות נוספים.

לאחרונה הופיעו שני בלשים בדירתה של בתה של דורותי מורגן, ניקיה מורגן. אמה עבדה בחברת ביטוח בקומה ה-94 של הבניין הצפוני. הבלשים בישרו לה שבמכון הפתולוגי של ניו יורק סוף סוף זיהו את גופתה. "לא ידעתי שהם עדיין מנסים, אחרי כל השנים שחלפו", צוטטה ניקיה בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס. בהודעה על זיהוי גופתה, שפורסמה רק השבוע, נמסר כי זוהה קורבן נוסף לפיגוע. מדובר בגבר שמשפחתו ביקשה שלא לפרסם את זהותו.

הרגעים שעוד היו בהם תקווה ב-11/9 (צילום: ap)
"עדיין מנסים, אחרי כל השנים שחלפו" | צילום: ap

הזיהוי של שניים התאפשר בזכות טכנולוגיה מתקדמת לזיהוי DNA. "לא משנה כמה זמן חלף, אנחנו לא נשכח ואנחנו מחוייבים להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לוודא שכל ההרוגים יתאחדו עם משפחותיהם", הבטיחה ברברה סימפסון, מנהלת המכון.