גן העצמאות בתל אביב עבור רובנו הוא לוקיישן נהדר לפיקניק או טבילה בים, אבל בשביל חובבי חסמב"ה האזור הזה הוא כמו כתב חידה, מלא ברמזים. "אני לוקח אתכם למקום הכי סודי", אומר אורי קציר, שכבר 12 שנים הוא מדריך סיורים בעקבות הספרים ומתגאה בטייטל שלו - חסמבולוג, מומחה לחבורת סוד מוחלט בהחלט, חבורה שאין ישראלי שלא מכיר אותה. המערה החשמלית הסודית, כך מתברר, קיימת במציאות: "הייתה מערה כזו - לא אגדה רעיי, לא טעות. מלון הילטון נבנה על ידה".
חסמב"ה, החבורה הסודית שנלחמה באויבי המדינה, נולדה כבר ב-1950. סדרת הספרים המצליחה של יגאל מוסינזון כללה 44 ספרים, ועברה מדור לדור גם במחזות זמר וסדרות לטלוויזיה. אבל אחד העיבודים הזכורים ביותר, זה שמוקרן מדי יום עצמאות וחוגג עכשיו 50 שנה להקרנתו, הוא סרט הפולחן משנת 1971 "חסמב"ה ונערי ההפקר". את ירון זהבי מנהיג החבורה גילם אז בחור צעיר, בוגר להקת חיל הים - שלמה ארצי שמו.
ארצי נזכר: "חסמב"ה - ליד הכרית"
"קראתי את חסמב"ה לדעתי כל ספר 20 פעם, אני הלכתי איתם לישון בלילה", הוא נזכר בריאיון לחדשות סוף השבוע. "חסמב"ה זה היה ליד הכרית. רקמנו חלומות על ישראל מסוימת, על צעירים שמצילים... היה ממש פולחן כזה על ילדים שיכולים לעשות דברים. ואז כשהציעו לי לשחק את ירון זהבי - מה אתה דורש יותר מאשר לשחק את ירון זהבי?"
זהבי - יותר נכון ארצי - נזכר בצילומים: "אני זוכר את עצמי מאוד נבוך - לבשתי מכנסיים קצרים כאלה, אולי חגורת פלמ"ח כזו, אני לא בטוח, וגם היה לי קול צפצפה. היינו חבורת בוסר בצילומים, למעט זאביק רווח ואולי עוד כמה. לא ידענו מהחיים שלנו".
"אני זוכר את עצמי מאוד נבוך - גם היה לי קול צפצפה. היינו חבורת בוסר בצילומים"
שלמה ארצי
אחד מהכוכבים הנוספים של הסרט, "עוזי הרזה" או בשבילכם דובי גל, מכנה את חסמב"ה "הארי פוטר" עם פלוס 30 ספרים. הוא פגש את קציר ליד גן העצמאות ותהה: "למה קבעת איתי פה ליד האנדרטה? אנחנו לא צילמנו כאן, המערה לא הייתה פה", החסמבולוג הסביר לו את סיפור המקור של המערה: "לפני הרבה שנים היה פה מצוק עם מערות. ב-1938 נכנס איש להתגורר במנהרות האלה, מוצא דינמו ישן או גנרטור פרימיטיבי והוא מצליח לייצר לו שבשבת רוח בעזרת רוחות הים שמפעילה אותו - ויש חשמל בתוך המערה. ומזה השם"
ואכן, גל מכיר את המערה מקרוב אך בגרסה קצת שונה. כשהוא נפגש על הסט עם עמוס טלשיר, שגילם את הפושע דיליג'נס, שניהם היו בני 20 וקצת. גם הם, איך לא, היו מהכוכבים הנוצצים של הלהקות הצבאיות - טלשיר היה בנח"ל וגל בלהקת פיקוד צפון. כך או כך שניהם נקלעו לאותה סירה בסצינה שבה עוזי הרזה חבר חסמב"ה נחטף על ידי חבורת המטפחת השחורה ומושט למפקדה של הכנופייה.
לכבוד חגיגות היובל, החליטו בערוץ "YES ישראלי" לצלם סרט תיעודי שישודר בחג סוכות הקרוב. לצורך כך הזמינו את השניים לנסות ולשחזר את הסצינה. "זה מזכיר נשכחות מה שאתם עשיתם לי שם", אומר גל על הסירה בשחזור. "בצילומים המקוריים עמוס וחבריו היו בסירה, אני הייתי בעיניים קשורות והם כל הזמן לחששו והרגשתי שחיי בסכנה. פחדתי נורא שהולכים לזרוק אותי למים. בצילומים הפעם עמוס עשה תיקון, הוביל אותי בעיניים מכוסות, אמר 'סמוך עליי' והיה באמת על הכיפאק".
"אני הייתי בעיניים קשורות והם כל הזמן לחששו והרגשתי שחיי בסכנה. פחדתי נורא שהולכים לזרוק אותי למים"
דובי גל
"רציתי לעשות קוקיות ואת הכול מהתחלה"
גם את שאר חבורת חסמב"ה יוצרי הסרט הצליחו לאתר: גד אורון ששיחק את דני הנרדם, עדית פאנק שהייתה שולמית החובשת, וגליה גופר - תמר היפה, שהיא גם האימא של השר לשעבר אסף זמיר, שמונה לקונסול שלנו בניו יורק. "אותך לא ראיתי מאז יום הצילומים האחרון שבו השתתפתי", אומר אורון לשתיים, בפגישתם הראשונה לאחר 50 שנה.
"זה מביך קצת", אומרת גופר בביישנות לאחר צפייה בסרט, "אני לא אוהבת לראות תמונות של פעם, על עצמי". פאנק, שהפסידה לה את תפקיד תמר היפה, רואה את הדברים אחרת: "אני לא מחזיקה מעצמי אדם סופר נוסטלגי, אבל הסתכלתי על המסך ועל המקום רציתי לעשות קוקיות ואת הכול מהתחלה. עד היום אני זוכרת את הטקסט שלי בעל פה".
פאנק נזכרת: "גליה הייתה כל כך יפה והיא הייתה תמר. יואל ניחם אותי ואמר לי 'את באמת מספיק יפה להיות תמר, אבל היא יותר רזה'". גם טלשיר לא שוכח את ההתחלה: "אני זוכר את התרוממות הרוח שהייתה לי כשאמרו לי שאני הולך לשחק, כי אני בן הדור של הספרים הנכתבים. זה היה מה שקוראים קאלט"
אתם יכולים להבין למה הסרט כל כך הצליח?
אורון: "להגיד לך את האמת? אני לא מבין, לא יודע"
פאנק: זו הייתה התגשמות של פנטזיה, כולנו רצינו להיות גם הרעים ובעיקר הטובים שמצילים, לחיות את הפנטזיה".
"אני לגמרי לא ירון זהבי"
את הקסם של חסמב"ה יצר הסופר והמחזאי מוסינזון, כשישראל הייתה בסך הכול בת שנתיים וזוכרת היטב את המנדט הבריטי ופעולות הלגיון הערבי. מוסינזון, שעזב באותה תקופה את קיבוץ נען, עבר לתל אביב לביתו של חברו בצלאל לונדון. הוא ראה את בנו של בצלאל, ירון, והחליט להמציא את מחתרת הילדים.
לונדון ממהר להבהיר: "לא הייתי המנהיג השכונתי ולא הייתי הגיבור השכונתי, אני לגמרי לא ירון זהבי, אבל הנוף של ילדותו של ירון זהבי הוא בהחלט נוף ילדותי - תחנת המשטרה, הים, בית הקברות המוסלמי, הפרדסים, המגרשים הריקים. הספרים הראשונים זה בעיקר המלחמה בבריטים ובערבים - הערבים הם רעים והאנגלים הם רעים ואנחנו ננצח אותם ואכן ניצחנו". רנן מוסינזון, בתו של היוצר, מסבירה: "זו הייתה האטמוספירה ועליה אני חושבת שהוא הוסיף איזה צחוק. הוא היה הומניסט גדול, ויש שם מורכבות ככל שניתן היה באותן שנים - ערבים טובים ורעים".
"באותה תקופה הערכים היו הרבה יותר ברורים", קובע קציר. "חלק מהדילמות שמטרידות אותנו ביום-יום, למשל היחסים עם הפלסטינים - אז הדבר הזה לא הטריד מכיוון שישראל לא שלטה על יהודה, שומרון ועזה. זה היה טרם מלחמת ששת הימים אז הדילמה הזו למעשה לא הייתה קיימת".
סוג ועוצמת הדילמות של ישראל אכן השתנו במשך השנים. כשיצא סרט הקולנוע, בדיוק 20 שנה אחרי הספר הראשון, מה שהעסיק את המדינה היה מאבק אתני בין האליטה האשכנזית לבין הדור השני של עולי ארצות המזרח. לתפקיד הרע בסרט לוהק זאב רווח, בצעד שהיום היה מתקבל אחרת לגמרי: "זאב רווח הוא יליד שכונת מוסררה שבה קמה תנועת הפנתרים השחורים", מסבירה ד"ר עינת ברעם אשל, ראש מרכז ימימה, המכללה האקדמית בית ברל. "הבחירה ברווח שהוא מרוקאי במבטא שלו זו החלטה למזרח את אלימלך זורקין, שכלל לא היה מזרחי בספרים".
"כל הקבוצה הזו לבושה בחולצות צבעוניות, פתוחות עד מרכז החזה, הם מעשנים ומקללים - פושטקים. היום סרט כזה ללא כל ספק לא היה עובר", היא קובעת. אורון ("דני הנרדם") מסכים: "היום היו הפגנות מחוץ לאולמות הקולנוע - למה דווקא החבורה מהבריכות ברמלה הם בני עדות המזרח והחברה עם ה-DNA הלבן הם חסמב"ה?".
בריאיון ללירון זייד לפני שנה, לרגל יום הולדתו ה-80, התייחס רווח גם לדמות - ולביקורת עליה: "היו דמויות בשוק שהיו מזרחיות אבל זה לא בהכרח". כשנשאל אם הדמות עשתה עוול לבני עדות המזרח, השיב: "לא. מה שחשוב זה שהדמות תהיה נכונה, לא הייתה כוונה להעליב, בשום פנים ואופן".
היום חבורת חסמב"ה לא הייתה עוברת לנו בגרון, ולא רק בגלל הפושעים המזרחים. בעידן שלנו אף אחד לא היה מעז לקרוא לדמויות "מנשה התימני" או "אהוד השמן" ולתמר היפה היה כנראה יותר סיכוי להתקדם לעמדת מפקדת החבורה. אבל כך נראינו באותם ימים וגם אם היינו קצת יותר בוטים והרבה פחות פוליטיקלי קורקט, פעם ב-50 שנה נעים לחזור אחורה ולהתגעגע. "אני לא יודע אם חסמב"ה הותירה את השפעתה על התרבות בישראל, היא הותירה את השפעתה עלינו ואנחנו ספגנו אותה בתוכנו", מסכם ארצי.