תקופת בנימין נתניהו כראש הממשלה תיזכר בין היתר ככזו שבה תיק התקשורת, שלאורך עשרות שנים נחשב לאחד הזוטרים והפחות מבוקשים, הפך לנכס בעל ערך רב בעיני בכיר הפוליטיקאים. התיק שנתניהו התעקש להחזיק בו במקביל לתפקידו כראש ממשלה, היה גם זה שסיבך אותו בפרשה החמורה מכולן שבגינה הוא עומד למשפט פלילי. במשך כמה חודשים צחי הנגבי היה שם - ומספק אמירה מפתיעה על המניעים של נתניהו להדיח אותו מהתפקיד.
אבל קודם צריך לחזור אחורה, לפברואר 2017. למרות רצונו להמשיך לכהן כשר התקשורת, נתניהו נאלץ להתפטר מהתפקיד, בעקבות צו של בג"ץ. הרקע: העתירות שטענו שהוא נגוע בניגוד עניינים, על רקע חקירותיו בתיק 1000 ו-2000 והקשרים עם בעלי כלי התקשורת ארנון מילצ'ן ונוני מוזס. הפתרון של נתניהו היה למנות את צחי הנגבי כממלא מקום שר התקשורת. מדובר היה בתקופה הרלוונטית לפרשת תיק 4000, בזמן שהחקירה בעניינה עוד לא הפכה לגלויה.
אחד הנושאים העיקריים שעמדו אז על הפרק במשרד התקשורת היה ביטול ההפרדה המבנית בבזק, שהחברה דחפה לאישורו, והתגלגל בהמשך לחקירה של הרשות לניירות ערך שהובילה לפתיחת התיק נגד נתניהו. מנכ"ל המשרד דאז, שלמה פילבר, שמשמש היום עד מדינה במשפט נגד נתניהו, ניסה לקדם במרץ את הסוגיה, אך השר הנגבי סירב לגבות את המהלך, שנתקל בהתנגדויות של גורמי מקצוע במשרד ומחוצה לו. מקץ שלושה חודשים החליט נתניהו שלא להפוך את המינוי של הנגבי לקבוע, אלא להעביר את התיק לידי איוב קרא. במשך שנים עלו טענות כי מדובר היה בניסיון של נתניהו להמשיך ולשלוט בפועל במשרד, בזמן שעל פי כתב האישום, התנהלה מערכת יחסים של שוחד בינו ובין שאול אלוביץ', הבעלים של חברת בזק ואתר "וואלה".
כעת, כארבע שנים לאחר שנתניהו הזיז אותו מתפקידו, הנגבי מתייחס לנושא בריאיון למגזין N12, באופן שמאוד לא יערב לאוזנו של ראש האופוזיציה: "אני מעריך שנתניהו החליף אותי ומינה את איוב קרא בגלל שהוא רצה מישהו שאולי הוא פחות עצמאי ושיהיה לו יותר קל איתו מאשר איתי. הוא הציע את זה קודם ליריב לוין, שלא קיבל על עצמו את המשרד הזה". זו לא הפעם הראשונה שעקץ את קרא, שהחליף אותו במשרד בעיתוי הרגיש. כבר אז הנגבי אמר: "לא נכון לצפות ממנו להיות מומחה לתקשורת". בזמן אמת הנגבי טען כי לא רצה להמשיך בתפקיד, אך באותה נשימה חשף את האכזבה מנתניהו וכינה את התנהלותו "לא חברית".
תגובת השר לשעבר איוב קרא: "אמירתו של הנגבי לא עניינית מכיוון שההעדפה הייתה לא רק לגביו, אלא גם לגבי בכירים נוספים בליכוד והיא נבעה מהיותי הכי נאמן לליכוד ולנתניהו במשך שנים. הייתי לצידו בתקופות השפל, לא הלכתי קדימה ולא אחורה. נתניהו פשוט בטח בי יותר מכולם וידע שלא קיים לגביי מושג כמו החלפת נאמנויות". ראש האופוזיציה נתניהו וח"כ לוין בחרו שלא להגיב לדברים.
זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה הנגבי התאכזב מנתניהו. בכל 12 שנות שלטונו של נתניהו מאז 2009 הנגבי לא זכה לתפקידים בכירים בממשלה – וכיהן לסירוגין כשר החקלאות, השר לשיתוף פעולה אזורי, שר ההתיישבות ושר בלי תיק. מדובר בצניחה ברמת ההשפעה של התיקים שקיבל הנגבי ביחס לאלה שקיבל בקדנציה הראשונה של נתניהו ב-1996, אז כיהן כשר המשפטים והבריאות. בתקופת הקמת הממשלה הקודמת אף הביע על כך תרעומת פומבית, כשצייץ בטוויטר: "נכון לעכשיו, דקות לפני הצגת הממשלה, עדיין לא זומנתי לשיחה בעניין הממשלה החדשה. אני מניח שלא זקוקים לי הערב בכנסת. שבת שלום!".
נכון לעכשיו,
— Tzachi Hanegbi • צחי הנגבי (@Tzachi_Hanegbi) May 14, 2020
דקות לפני הצגת הממשלה, עדיין לא זומנתי לשיחה בעניין הממשלה החדשה.
אני מניח שלא זקוקים לי הערב בכנסת.
שבת שלום!
צחי הנגבי
"אכן לא הרגשתי שהמשרדים שקיבלתי הם בסדרי הגודל של אלה שניהלתי בעבר", אומר מי שעמד כבר בראש לא פחות משמונה משרדים שונים. "אבל הבנתי את האילוצים, שהיו לא מתוך משהו שקשור בנתניהו, אלא מהעובדה שבשנים שלא הייתי בליכוד, לא היה ואקום, אלא היו אנשים אחרים שנוצרה לו מחויבות כלפיהם, וכיבדתי את זה".
הפרישה מהליכוד - והחזרה ב-2012
וזו אולי הנקודה שעליה הנגבי הכי מצטער בכל שנותיו הארוכות בפוליטיקה – הפרישה בסוף 2005 מהתנועה שהייתה ביתו, לטובת מפלגת קדימה שהקים ראש הממשלה אריאל שרון. חברי הליכוד לא סולחים כל כך מהר על עזיבות וכשהנגבי חזר ב-2012 – הכול כבר היה שונה. האיש שהוצב במקום השלישי ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ב-2003, ואף כיהן כיו"ר זמני של המפלגה בזמן שהודיע על המעבר, לא הצליח מאז לשחזר את מעמדו בה.
"בוודאי שזה פגע בי פוליטית, אבל אני מכבד את התוצאה של המהלכים שלי גם כשהם גורמים לי נזק", אומר הנגבי. "הסיפור עם קדימה היה רגשי. שרון, שהיה ראש הממשלה מטעם הליכוד, מאוד התחבר אליי והרעיף עליי תפקידים משמעותיים. הוא הטיל עליי כל דבר שהיה לו חשוב - הייתי השר לביטחון הפנים, השר האחראי על השירותים החשאיים ועל הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני".
גם היום הוא זוכר את הקשר האישי - ואת הרגע העצוב שבו הכול השתנה: "החלטתי להצטרף לקדימה כי נוצרה בינינו מערכת יחסים מאוד מיוחדת והוא לא הסתיר את העובדה שהוא רואה אותי כמי שבבוא היום יחליף אותו. חודש אחרי שהצטרפתי הוא נפל למשכב ולא קם יותר. לא התחברתי למפלגה הזו אבל די נתקעתי כי כבר לא יכולתי לעשות עוד מהלך תזזיתי, אז נשארתי בלית ברירה במקום שלא רצה בי ואני לא רציתי בו".
מתוך 30 השנים שבהן הנגבי מכהן בכנסת במצטבר – הוא בילה בסך הכול כשלוש שנים באופוזיציה. כעת, עם הקמת ממשלת בנט-לפיד, הוא נאלץ להתרגל מחדש לתפקיד של חבר כנסת מהשורה. "להיות שר זו עשייה הרבה יותר מספקת מאשר בכנסת, בין אם אתה באופוזיציה או בקואליציה. אתה קם כל בוקר לאג'נדה מאוד תכליתית – לקדם נושאים ולהעביר החלטות מדיניות. זה לא דבר שקורה כשאתה לא שר".
עם זאת, רוחו של הנגבי לא נופלת. "ה-DNA המנטלי של הליכוד הוא שאנחנו תמיד באופוזיציה", הוא אומר. "גם כשאנחנו בקואליציה, תמיד יש לנו תחושה שיש כוחות חזקים שמנהלים נגדנו קרב איתנים, ואנחנו כל הזמן באיזה סוג של מאבק הישרדות. ברמה האישית זו תקופה שאני תמיד פורח בה, כי באופוזיציה אתה יכול לעסוק בכל תחומי העשייה של משרדי הממשלה השונים ובחקיקה בכל הנושאים, אז אני מאוד לא משתעמם".
אך בכל זאת להנגבי יש תחושה של פספוס. בניגוד לרוב חברי הכנסת של הליכוד, הוא הצהיר כבר מהבוקר שלאחר יום הבחירות שאין לפסול את האופציה של שותפות עם רע"ם לצורך הקמת ממשלה. גם היום הוא מחזיק באותה עמדה. "אמרתי שהאופציה המועדפת עלינו כמובן היא ממשלת ימין ושאם זה לא יסתדר, צריך לתת לראש הממשלה את מרחב התמרון להגיע להסכמות עם רע"ם. אני חושב שזו הייתה עמדה נכונה ולצערי היא לא נוסתה, כי בצלאל סמוטריץ' הציג את הנושא כייהרג ובל יעבור".
"לפי החודש האחרון, הקואליציה היא לא שמאל"
עמיתיו של הנגבי למפלגות הימין באופוזיציה שבים וטוענים כי ממשלת בנט-לפיד היא ממשלת שמאל. עם זאת, הנגבי מציג עמדה מפתיעה, על רקע הפשרה שגיבשה עם המתנחלים בנוגע למאחז הבלתי-חוקי אביתר והתקיפות של חיל האוויר בעזה בתגובה לבלוני הנפץ המשוגרים לעוטף. "הקואליציה תוכיח ברבות הימים אם היא יותר ימין או שמאל, אבל בחודש האחרון נפלו כמה אירועים שאפשר להסיק מהם שהיא לא שמאל. לעומת זאת, אם בנט היה מקבל את ההצעה של נתניהו ללכת לבחירות ישירות לראשות הממשלה ולא לפזר את הכנסת – ניתן היה לכונן ממשלה של ימין מובהק".
בשבועות האחרונים רעש צחצוח החרבות של בכירי הליכוד שמעוניינים לרשת את נתניהו כבר נשמע ברקע. זה החל לפני כחודש, בכנס "הצגת החזון" של ניר ברקת בהשתתפות אלפי פעילי ליכוד והמשיך יומיים אחר כך בריאיון לחדשות סוף השבוע שבו תקף את נתניהו על כך שלא פינה את מקומו ואפשר למועמד אחר מהליכוד להרכיב ממשלה. בשבוע שעבר הגיעה גם מהלומה מישראל כ"ץ, שאמר בריאיון למגזין MAKO כי נתניהו לוקח את כל הקרדיט באופן קבוע וכי כשר האוצר בממשלה הקודמת - הוא היה האחראי הבלעדי לטיפול במשבר הכלכלי.
ברקת וכ"ץ הצהירו כי לא יתמודדו על ראשות הליכוד מול נתניהו, אך את הנגבי זה לאו דווקא משכנע. "לא בטוח שההודעה הזו היא אמינה ויכול להיות שהמהלכים שלהם מהווים הכנה או בניית לגיטימציה לשינוי שלה. ברור שכ"ץ אמר את הדברים בכוונה, אלה לא פליטות פה תוך כדי סערת רגשות, וזה מעיד על איזושהי אסטרטגיה שאני לא בדיוק יודע מהי".
הנגבי בן ה-64 עצמו גם כן מצהיר שיתמודד על ראשות הליכוד עם תום עידן נתניהו, אך הוא מאמין שיחלפו עוד שנים עד אז. "אני בהחלט רואה את עצמי מועמד שנהנה מיתרון יחסי גדול ביחס לכל אחד אחר מתוך הליכוד היום ואני מעריך שכשאתייצב למרוץ באופן פורמלי, אהיה שחקן משמעותי. כשיגיע הרגע של חילופי דורות בהנהגה - תגיע השעה של הדור שלנו".
אם תחכה עוד הרבה זמן, לא תהיה מבוגר מדי לתפקיד?
"נתניהו נבחר לראשות הליכוד רק לפני כשנה וחצי, כשהוא היה כבר בן 70, שלא לדבר על שרון, פרס ורבים אחרים בעבר. הגיל הוא רכיב שלדעתי מסייע בבחירות בליכוד ולא ההיפך, כי הוא מעיד על ניסיון, בגרות, פרספקטיבה ועמידה במבחנים לאורך השנים. אין לי ברירה, אני לא יכול להיות צעיר יותר, ולכן אני צריך לייחס לגיל משקל חיובי. כנראה שאם הייתי בן 25 הייתי מסביר הפוך", הוא אומר בהומור.
"נמשיך למצות את הזכות לזעוק את הזעקה שלנו"
אך בינתיים, מכיסאו כחבר הכנסת הוותיק בליכוד, הוא צופה בהתנהלות חבריו הצעירים לסיעה, שלאחרונה שוברת מדי פעם שיאים של גסות רוח. זכורה במיוחד התבטאותו של יו"ר הקואליציה לשעבר, מיקי זוהר, כלפי מחליפתו בתפקיד, עידית סילמן: "את תעני לי כמו ילדה טובה".
הנגבי מצר על הסגנון אך מטיל חלק מהאחריות על הקואליציה החדשה. "יש מיליטנטיות משני הצדדים. אצלנו היא באה לידי ביטוי יותר ברטוריקה ואצלם בדורסנות שאין לה תקדים לפחות ב-33 השנים מאז שנבחרתי לכנסת. הייתי יו"ר קואליציה כשהיה לנו 61 אצבעות מול 59 באופוזיציה, כלומר בכל הצבעה היינו אמורים להיות על הקשקש. מעולם לא חלמתי לעשות אפילו חצי מהמהלכים הכוחניים שהקואליציה עושה היום – בחלוקת הוועדות, בשימוש חריג בסעיף שמשתיק את יכולת הפיליבסטר של האופוזיציה, ביצירת מתווים שנותנים לנו, כמפלגה עם 29 מנדטים, ולמפלגת תקווה חדשה עם 6 מנדטים - את אותו הייצוג בוועדות חשובות כמו הכספים. הם עושים מניפולציות ותרגילים מתוך מצוקה, אז גם אנחנו צועקים ועושים קרבות ליליים מתוך מצוקה. עד כה לא הצלחנו להגיע להסכמות בדברים מאוד בסיסיים של עבודת הפרלמנט, אז נמשיך למצות את הזכות לזעוק את הזעקה שלנו".
הנגבי, שנכנס לכנסת לראשונה בגיל 31, התרכך עם הגיל, אך הוא לא שוכח את עברו כחבר פרלמנט צעיר. "גם אני הייתי מיליטנטי ויחסית פרוע", הוא אומר. "פחות התמקדתי בקריאות ביניים וצעקות, כי מיתרי הקול שלי לא מתנשאים לגבהים כאלה, אז הייתי עושה מעשי משובה אחרים, שקיוויתי שהם יותר יצירתיים. זה התאים אז למה שהרגשתי ולטמפרמנט שלי. היום יש תרבות חדשה בחברה. זה דור של רשתות חברתיות, של אמירות חדות וטוקבקיסטיות, של פחות אנדרסטייטמנט ויותר בוטות, וזה גם בא לידי ביטוי במאבקים הפרלמנטריים, לא רק בצד אחד. הליכוד, כתנועה עממית שמייצגת רבדים מגוונים בחברה, משקפת את פני המצביעים שלה. לא כולם הם אשכנזים מאופקים".
"זכיתי לחיים במחיצת אישה דגולה"
הנגבי איבד לפני כשנה וחצי את אימו, גאולה כהן, שהלכה לעולמה שבוע לפני יום הולדתה ה-94. כהן, כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, שירתה כ-18 שנים בכנסת מטעם מפלגות הליכוד והתחייה, שאותה ייסדה. בנה הבכור יאיר סבל מאוטיזם ונפטר בגיל 20, וצחי נשאר בנה היחיד, שאותו גידלה לבד מאז שהיה בן 5, בעקבות גירושיה מאביו עמנואל. הקשר בין השניים היה הדוק וכשבריאותה התדרדרה בערוב ימיה, היא עברה להתגורר במבשרת ציון, ליד צחי ומשפחתו.
"זכיתי לחיים במחיצת אישה דגולה", הוא מספר. "זה דור אחר שנתן את כל כולו למען העם, בכל מובן ובלי מליצות, אנשים שבאו לפוליטיקה מתוך השקפת עולם אידיאולוגית טוטלית. הקשר שלנו אפילו התחזק בשנים האחרונות, כי בסך הכול בגיל הזה כבר אין חברים או ידידים. לקחנו על עצמנו את המצווה לטפל בה לעת זקנה. אומנם הייתי עסוק כשר וחבר כנסת, אבל לא היה יום שלא הייתי עובר דרכה".
עם השנים, כשדעותיו המדיניות של הנגבי התמתנו מעט, התגלעו ביניהם חילוקי דעות, אך הדבר לא העיב על ההערכה הגדולה שלהם אחד לשנייה. "היו לנו ויכוחים, שתמיד היו מאוד אמוציונליים, כי לאימא שלי היה טמפרמנט מאוד רגשני, אבל האהבה שלה האפילה על כל מחלוקת פוליטית. תמיד היא אמרה שהיא לא יכולה להתפשר ולוותר על הזכות להיות קול צלול, טהור ובהיר של האידיאולוגיה. היא ידעה שהיא לא נועדה לשלוט, כי זה מצריך פשרות, אבל היא עשתה את ההבחנה בינינו. היא אמרה 'צחי נולד לשלוט. כשאני מנסה להשיג משהו אני רצה אל הקיר וצחי יחפש את החלון. אבל יש לנו את אותה מטרה – לעבור את הקיר'. בסופו של דבר מאוד התרשמתי מהעובדה שהיא עשתה גם כן בעצמה מהלך של גמישות פוליטית. אחרי שהתחיה לא עברה את אחוז החסימה ב-1992 היא חזרה לליכוד ועד יומה האחרון הייתה חברת המפלגה והצביעה בכל הבחירות הפנימיות. אני הרווחתי קול".