45 דקות הפרידו בין הסיבוב הראשון לשני בבחירות לנשיאות ב-2014. ראובן (רובי) ריבלין ישב בחדרו עם כמה מתומכיו, מדוכדך ומיואש. על פי התחזית במטהו, הוא היה אמור לזכות ב-54 קולות. בפועל הוא קיבל עשרה פחות. מאיר שטרית הפתיע והעפיל לסיבוב השני מולו. במסדרונות הכנסת כבר החלו להספיד את ריבלין, אך תומכיו בליכוד, בש"ס ובעבודה לא שקטו על השמרים. קולות הסיבוב השני נלקחו לספירה והתחושה הרווחת הייתה ששטרית ניצח. אלא שאז הגיעו תוצאות האמת – ושוב הפתעה: 63 קולות לריבלין, 53 לשטרית. המתח שהצטבר במשך שבועות התפרק בשנייה אחת לדמעות של שמחה, והנשיא הנבחר התקשר לרעייתו: "בואי נחמה, ניצחנו".

המסע לבחירת הנשיא העשירי, שהיה אולי הדרמטי והמפותל ביותר שידענו, היה מותח עד הרגע האחרון ותובנה אחת שמכיר כל פוליטיקאי מתחיל הדהדה בסיומו – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. "היה שלב בין הסיבובים שכבר התחלנו לסדר את החדר שקיבלנו בקומת הממשלה", מספרת ח"כ אמילי מואטי (העבודה), ששימשה כיועצת התקשורת של ריבלין בבחירות לנשיאות. "הורדנו את הבורקסים והעוגיות מהשולחן. היינו בטוחים שזה כבר לא יקרה. אני זוכרת שנחמה ריבלין אמרה שהיא מכבה את הטלוויזיה. כשהגיעו התוצאות הוכינו בהלם מוחלט, זו הייתה תחושה נפלאה. זה לא היה צפוי בכלל, בטח לאור תוצאות הסיבוב הראשון".

רובי ריבלין, מאיר שיטרית (צילום: חדשות 2)
ריבלין ושטרית רגע לפני פרסום התוצאות | צילום: חדשות 2

שבע שנים קדימה – שוב החל בכנסת המרוץ לקראת הבחירות לנשיאות, כרגע בעיקר מתחת לרדאר. בורסת השמות אמנם גועשת, אך רוב המתמודדים טרם הודיעו בפה מלא שהם בכלל מעוניינים בתפקיד האזרח מספר 1. "בעת הזו לא ברור איזו כנסת תבחר את הנשיא", מסבירה רונית אקשטיין, יועצת אסטרטגית שעבדה בקמפיין הנשיאות של משה קצב בבחירות 2000. "גם בהנחה שזו הכנסת הזאת, לא ניתן לדעת איזו קואליציה תהיה ואם תהיה מחויבות קואליציונית".

במערכת הפוליטית מוזכרים שמותיהם של יו"ר הסוכנות היהודית יצחק בוז'י הרצוג, הזמר יהורם גאון, כלת פרס ישראל מרים פרץ, השר לשעבר דוד לוי, השר לשעבר נתן שרנסקי ואפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו. מי שלא המתינו עם ההכרזה וכבר הודיעו רשמית על התמודדותם הם השר לשעבר פרופ' שמעון שטרית, ח"כ לשעבר יהודה גליק, שר הכלכלה עמיר פרץ, אשת העסקים חברת מפלגת כחול לבן אלהאם חאזן ויזם האנרגיה יוסף אברמוביץ.

"ממלכתיות היא לא המלצה", הרצוג (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)
בורסת השמות גועשת. בוז'י הרצוג | צילום: תומר נויברג / פלאש 90

כהונתו של ריבלין עומדת להסתיים ב-9 ביולי, ועל פי החוק בחירת הנשיא הבא צריכה להיקבע בין 90 ל-30 יום לפני תום כהונתו של הנשיא המכהן. כל מועמד לתפקיד נשיא המדינה נדרש לגייס 10 חתימות שיתמכו בו. חל איסור על הח"כים לתמוך בבחירתם של שני מועמדים, ומי שיעשה זאת - שמו ייפסל מרשימת הממליצים. המועד המדויק של הבחירות לנשיאות צריך להיקבע על ידי יו"ר הכנסת בהתייעצות עם סגניו ועליהם להודיע עליו שלושה שבועות לפני כן. הכנסת, שחבריה יידרשו לבחור בין המועמדים, צפויה לקיים הצבעה חשאית בסוף מאי או בתחילת חודש יוני.

הכול אישי

מי שירצה להתמודד לתפקיד האזרח מספר אחת ימצא עצמו מזיע במרתון פגישות שכנוע עם כל מי שרק אפשר עד שיוכרזו הנשיא או הנשיאה הבאים. בניגוד למה שהיה נהוג בעבר, במערכת הבחירות האחרונה הכריזו מרבית הסיעות על חופש הצבעה, ורבים מחברי הכנסת התלבטו והתחבטו עד הרגע האחרון. במציאות שבה ניתנת לחברי הכנסת האפשרות הנדירה שלא לשתף את הציבור בהחלטתם מאחורי הפרגוד, נראה שהשיקול האישי גובר על הכול.

יורם דורי, ששימש יועץ אסטרטגי לנשיא המדינה שמעון פרס וסייע לו בהתמודדות על הנשיאות ב-2000 וב-2007, מסביר כי "רוב הח"כים מונעים משיקולים אישיים של חברות כזו או אחרת עם המועמד". לדבריו, "אחרים עושים שיקולים פוליטיים יותר - עד כמה, למשל, בחירת המועמד תעזור או תזיק לראש הממשלה מטעמם, כאשר מדובר במפלגת קואליציה. אצל חברי הכנסת מהאופוזיציה ההצבעה בנויה הרבה יותר על היכרות ועל יחסים אישיים. אם יש מתמודד שמכהן הרבה זמן במשכן, חברי הכנסת מכירים אותו וכשהיה שר נענה לפניות שלהם – אז יש לכך השפעה על דרך ההצבעה".

אקשטיין מאמינה כי גם הבחירות הקרובות לנשיאות לא יתקיימו תחת מטריה מפלגתית. "זה לא אישי, זה רק אישי", היא אומרת. "כל מועמד לנשיאות עושה בפועל 119 קמפיינים שכל אחד מהם מכוון לחבר כנסת ספציפי כדי להביא את תמיכתו. גם האסטרטגיה הפרסונלית משתנה כי יש כאלה שמצביעים בעד מועמד ויש כאלה שמצביעים נגד מועמדים אחרים. במערכת הבחירות הזו ההצבעה תתנהל בהתאם לקשר האישי הארוך או קצר הטווח שבין המועמדים לבין חברי הכנסת".

את רואה מצב שבו הבחירות האלה יהפכו בכל זאת למאבק בין גושי?

"פעם זה היה מועמד של הליכוד מול מועמד של העבודה, אבל מאז הבחירות חדלו להיות על בסיס מפלגתי. יחד עם זאת, אם תוקם ממשלה ויהיה ברור שמועמד מסוים הוא מועמד הממשלה ומולו מועמד שיהיה מזוהה עם סיעות האופוזיציה – המאבק יקבל נופך פוליטי והניצחון יקנה נקודות לאחד מראשי המפלגות. הסיכוי שזה יקרה הפעם שואף לאפס".

המפתחות לבית הנשיא

כשהפוליטי הופך אישי, המתמודדים נדרשים לחשב את צעדיהם בחיזור אחר חברי הכנסת, שהם בעלי הבחירה. דורי, שליווה מקרוב את מסעות השכנוע של פרס, בטוח כי שיחות שכנוע פרטיות הן המפתח לניצחון. "רק באחד על אחד", הוא פוסק. "כל הקמפיינים והראיונות בתקשורת לא תורמים כלום חוץ מכסף לכיסם של יועצי התקשורת. ההצבעה היא חשאית אז חברי הכנסת בכלל לא מרגישים שהם חייבים משהו למישהו. זה לא שהם עומדים למשפט הציבור על בחירתם, אז למה צריך להיות להם אכפת מה הציבור חושב?".

מנגד, ח"כ מואטי סבורה כי לדעת הקהל חשיבות מכרעת בהגעה אל חברי הכנסת. "בסוף הכנסת לא מתנהלת בוואקום. החלונות במשכן שקופים לגמרי, על כל מה שזה אומר. יש איזו מחשבה שחברי הכנסת הם חלק ממועדון סגור ושהקשר שלהם עם הציבור הוא חד-כיווני, אבל זה לא נכון. יש קשב בכנסת למה שהציבור חושב ולתחושות שלו. ב-2014 היה חשוב לנו לבסס את הנוכחות של ריבלין כנשיא עוד לפני שנבחר לנשיאות. רצינו לאפשר לציבור הרחב לדמיין מה יקרה אילו, וזה בהחלט חזר לכנסת. תנועת הפינג-פונג שבה אתה זורק כדור אל הקיר והוא חוזר אליך עבדה מצוין".

אלא שעם כל הכבוד לקמפיין, את בחירתו של ריבלין לנשיא העשירי זוקפת ח"כ מואטי לזכות אישיותו: "אני חושבת שסיפור ההיבחרות של ריבלין הוא לא הקמפיין, אלא הוא עצמו. אנשים בחרו בו, בקסם האישי שלו, באנושיות שלו ובכל הדברים שבאים לידי ביטוי בתקופת הכהונה שלו. מבחינתי הייתי ממשיכה אותה עוד 20 שנה קדימה".

אקשטיין טוענת שמיתוג המועמד נועד בכלל ליום שאחרי הבחירות. "גורם פוליטי שמתמודד לנשיאות משתמש ברשתות החברתיות ומשפיע בזירה הציבורית משתי סיבות: להגיע מחוזק לנשיאות אם ייבחר ולחזק את התדמית שלו כגורם פוליטי אם לא ייבחר. ההשקעה הכספית לא נועדה לשרת את הבחירה אלא את הדימוי".

מנופי הלחץ

עוד לפני שפונים לחברי הכנסת, ולפעמים אפילו במקביל, יוצרים המועמדים קשר עם מקורביהם – בעיקר אלה בעלי הכיסים העמוקים. במרוץ הזה, מסבירה אקשטיין, חייבים ללחוץ מכל הכיוונים. "נכנסים לאתר מבקר המדינה ובודקים את רשימת התורמים של חבר הכנסת מתוך הנחה שהם יכולים להשפיע עליו. כשאדם תורם למישהו בפריימריז המשמעות היא קשר הדוק וקירבה אישית בין השניים, אחרת הוא לא היה תורם".

"נשיאות מנופים בע"מ", היא מכנה זאת בהתייחס למנופי הלחץ המופעלים על הח"כים. "אותם אנשים יכולים לעשות את עבודת הריכוך, אבל בסוף זה תמיד נסגר בשיחה אחד על אחד. לא תמיד המועמד יודע מי באמת תמך בו כי יש ח"כים שלא מגלים לאף אחד למי הם מצביעים. אני מניחה שלכל מועמד לנשיאות היו בעבר שניים או שלושה קולות שהוא לא הבין מאיפה הם הגיעו".

בבחירות 2000, נזכרת אקשטיין, ניצלו אנשי קצב את חששות חברי הכנסת ממעמדו הבין-לאומי של פרס והציגו את מועמדם כהיפך הגמור. "אמרנו שקצב לא יהיה נשיא שמתרוצץ בעולם כדי להביא יוזמות מדיניות, אלא כזה שמתעסק בנושאים הפנימיים והחברתיים של המדינה. המסר הזה עבד חזק גם בליכוד וגם בעבודה. חברי הכנסת חששו מנשיא שיוביל באמצעות קשריו אג'נדה מדינית עצמאית שאיננה מקובלת על הממשלה הנבחרת או שינהל פעילות מקבילה לשר החוץ ולראש הממשלה".

יורם דורי עם שמעון פרס (צילום: בתיה דורי)
"הח"כים מונעים משיקולים אישיים". יורם דורי עם הנשיא פרס | צילום: בתיה דורי

דורי סבור כי כמו בהתמודדות פרס-קצב המפתיעה, כך גם היום, קשה לשרטט את מפת חלוקת הקולות מבעוד מועד. "בזמנו סימנו לעצמנו ממי פרס חושב שהוא קיבל תשובה חיובית, אבל לומר בוודאות שככה חבר הכנסת יצביע בפועל? מי יודע. ראיתי אנשי ליכוד שהצביעו פרס בשל מערכת הקשרים והחברות שלהם איתו, והיו כאלה בעבודה שהצביעו נגדו. אלה בחירות שקשה מאוד לחזות את התוצאות שלהן".

השלדים יוצאים מהארון

מי מהמועמדים הפוטנציאליים שירצה לקפוץ למים העכורים של הבחירות מומלץ שייזכר קודם בבנימין (פואד) בן אליעזר ובסילבן שלום, שני פוליטיקאים ותיקים ומשופשפים שהתמודדו ב-2014 ונאלצו לשנות את תוכניותיהם בשל התערבות משטרתית. בן אליעזר אף טען כי הופעלו נגדו חוקרים פרטיים. "בבחירות הקודמות צצו לכל אחד מהמועמדים שלדים מהארון, מלבד אחד - מי שנבחר בסופו של דבר לנשיאות", מזכיר דורי. "היו מי שהאשימו שהוא האחראי להוצאת השלדים ואילו אחרים אמרו שהוא היחיד שכשר ותקין. אין לי תשובה לזה, אבל זה בהחלט צריך להדאיג את המועמדים".

בן אליעזר ביום הבחירות לנשיאות (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
פרש מהמרוץ לאחר שנחקר באזהרה. פואד בן אליעזר | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

ח"כ מואטי טוענת שהמועמד הסביר דווקא לא אמור לחשוש מפרשיות שיישלפו ברגע האמת ויסכנו את מועמדותו. "אף אחד לא מגיע לפוליטיקה מהאינקובטור", היא אומרת. "אנחנו אנשים שניהלו חיים, חברויות עם בני אדם, קשרים ועסקים – אבל אם יש לך באופן מובהק מה להסתיר, כלומר אם אתה חושב שיש משהו בחיים החברתיים, הציבוריים או האישיים שלך שכשהוא יתגלה הוא הרה אסון, אז תחשוב פעמיים".

שימוש בחוקרים פרטיים זו פרקטיקה מוכרת?

"המטה של ריבלין לא השתמש בחוקרים פרטיים, זה אפילו לא עלה לדיון. זה לא שהתקבלה החלטה לא להשתמש, אלא הנושא הזה אפילו לא עמד על הפרק בשום שלב של מערכת הבחירות. כאדם, בסוף המהלכים האלה איכשהו חוזרים אליך. הקארמה תמיד מחכה בפינה. זה נשק חודרני מאוד והוא לא טוב לשום צד, לא לצד העוקב ולא לצד הנעקב. אגב, אני חושבת שגם כלפינו לא הופעלו כלים כאלה או לפחות מקווה".

ואם הופעלו אז נראה שהדבר לא צלח.

"רובי ריבלין הוא באמת אדם טוב שנמצא בזירה הציבורית מגיל צעיר מאוד. מדובר באדם שמנהל חיים סבירים והרמוניים, ולכן איזו סכנה יכלה להתרגש עליו? רוב בני האדם הם סבירים מאוד, אפילו בכנסת".

שמעון פרס לאחר היבחרו לנשיא המדינה (צילום: רויטרס)
שמעון פרס מרים כוסית לאחר היבחרו לנשיא | צילום: רויטרס

באותה מערכת בחירות הצליחו כל ששת המועמדים לעבור את הרף ולגבש רשימה של עשרה ח"כים התומכים במועמדותם – מספר שיא של מתמודדים במערכת בחירות לנשיאות. "להבדיל ממועמדים אחרים, כולם ידעו שריבלין מתכוון להתמודד לנשיאות", מציינת ח"כ מואטי. "זו לא איזו הפתעה שנפלה על הח"כים כרעם ביום בהיר. בדיוק כמו שידעו שפרס מתכוון להיות נשיא. זו הייתה באמת מערכת בחירת עמוסת מתמודדים. להפתעתנו כל מי שהכריז מועמדות, למעט בחור אחד מקיבוץ קטורה, הצליח להשיג 10 חתימות מחברי הכנסת".

לא רק שיא של מתמודדים נרשם בבחירות 2014, אלא גם שיא ביוזמות לדחיית הבחירות לנשיאות ואף לביטול מוסד הנשיאות עצמו. מאחורי אותן יוזמות עמד, כך על פי דיווחים שונים, ראש הממשלה נתניהו שביקש להרחיק את ריבלין מבית הנשיא ולכן חודש לפני הבחירות העלה על השולחן יוזמה ישנה שלפיה המוסד יבוטל כליל. במטה ריבלין, נזכרת ח"כ מואטי, לא חששו מהיוזמה: "הייתה לנו תחושה שזה פרסונלי ושהזמן קצר מדי בשביל לצאת ביוזמות כאלה. אני חושבת שזה לא היה כזה ריאלי. זה נועד בעיקר להבהיל את המועמדים אבל לא באמת עמד על הפרק".

ראובן (רובי) ריבלין לאחר היבחרו לנשיא המדינה (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
"הסיפור הוא לא הקמפיין, אלא רובי עצמו". ריבלין לאחר ניצחונו | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

"היו חברי כנסת שרצו חנינות"

לאחרונה, כפי שפורסם במהדורה המרכזית, בחנו כמה חברי כנסת מהליכוד שינוי של חוק יסוד: נשיא המדינה, כך שההצבעה תהפוך מחשאית לגלויה. זו לא הפעם הראשונה שבה מועלית האפשרות לבטל את ההצבעה החשאית, אך דורי סבור כי שינוי כזה עלול לפגוע אנושות במוסד הנשיאות.

"חשאיות ההצבעה מבטיחה שהנשיא לא יהיה חייב לאף חבר כנסת", הוא מסביר. "למה בכלל החליטו לקצוב את הבחירות לנשיאות לכהונה אחת? זה קרה כי ההתמודדות השנייה של עזר ויצמן ביזתה את מוסד הנשיאות. הוא רדף אחרי כל הח"כים ופיזר הבטחות. חברי הכנסת עצמם הגיעו למסקנה שהדבר לא מכובד".

סלפי בכנסת (צילום: Lior Mizrahi, GettyImages IL)
הנשיא הנבחר ריבלין בסלפי עם המפסיד שטרית וח"כ מירי רגב | צילום: Lior Mizrahi, GettyImages IL

לדבריו, "בסופו של דבר הנשיא עומד בראש המדינה, הוא צריך להיות מורם מעם, מעל הפוליטיקה הקטנונית. מה שעברנו בשנתיים האחרונות זו באמת זילות מוחלטת של המערכת הפוליטית, אבל לפגוע גם במוסד הנשיאות? זה כבר עובר כל גבול".

בהקשר זה, מגלה דורי, זכורים לו מקרים שבהם ישב מועמד לנשיאות עם חברי כנסת ואלה רמזו לו שישמחו לתמוך בו אם יסכים לתת חנינה לאסירים שהם חפצים ביקרם. "היו ח"כים שביקשו הבטחה לחנינות לאסירים מסוג אחד והיו כאלה שרצו חנינות לאסירים מסוג אחר. טוב מאוד שהמועמד שעבדתי איתו לא הסכים להבטיח כי זו גם עבירה פלילית. אם ההצבעה תהיה גלויה – המצב יהיה פי אלף יותר גרוע".

נתניהו לנשיאות?

ובזמן שהמרוץ ממשיך להתנהל בצללים, במערכת הפוליטית עלה גם שמו של ראש הממשלה נתניהו כמי שעשוי להתמודד לתפקיד נשיא המדינה – המקנה לכאורה חסינות מפני העמדה לדין. כפי שפורסם במהדורה המרכזית, חברי הכנסת מהליכוד שבדקו את האפשרות נערכים לתרחיש הסביר שבו לנתניהו לא תהיה ממשלה. כך, באמצעות הבטחת בחירתו לנשיא, הם יוכלו להקים קואליציה ימנית עם מועמד אחר מהליכוד. עם זאת, נתניהו עצמו כבר הוריד את הנושא מסדר היום כמה פעמים ומקורביו הבהירו שאין לו כל כוונה כזאת.

מליאת הכנסת ביום הבחירות לנשיאות המדינה (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
בוחרים מאחורי הפרגוד. מליאת הכנסת | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

"אם נתניהו יחליט להגיש את מועמדותו לנשיאות, אין מצב שהוא לא בחן את סיכוייו להיבחר לפני כן בצורה יסודית ובהתבסס על כל יכולותיו הפוליטיות שהן כידוע משובחות", אומרת אקשטיין וח"כ מואטי מביעה חשש מהיוזמה: "למדנו בשנתיים האחרונות שאין דבר כזה שאין דבר כזה. נכון לעכשיו עדיין לא נקבע מועד לבחירות לנשיאות. זה מטורף, הרי המנדט של ריבלין פוקע ב-9 ביולי. יריב לוין עוד לא כינס את המליאה כדי לקבוע מועד. אם המועד לא ייקבע בזמן, אז יריב לוין יהפוך לממלא מקום נשיא המדינה בהגדרה".

גם דורי סבור שנתניהו עשוי לנסות להיבחר לנשיאות בלית ברירה: "אם הוא יראה שאין לו ממשלה ושהולכת לקום ממשלה אחרת שלא בראשותו – הוא יכול לעשות את זה. אם באמת כל מה שמעניין אותו בחיים זה לקבל חסינות אז המהלך הזה אפשרי. אני לא יודע אם יש לו סיכוי, זו כבר שאלה אחרת לגמרי. אני לא בטוח שכל 29 חברי הכנסת של הליכוד יצביעו עבורו אחרי שיפסיד את ראשות הממשלה. יש מי שאומרים שבליכוד יצביעו עבורו כדי להיפטר ממנו בכנסת, אבל אני לא בטוח".

ראובן ריבלין מעניק את המנדט להרכבת הממשלה לבנימין  (צילום: רויטרס)
"אין מצב שהוא לא בחן את סיכוייו". נתניהו וריבלין | צילום: רויטרס

שחקנים זרים

לפני קו הזינוק ניצבים גם כמה מועמדים שבאים מחוץ לזירה הפוליטית, אלא שאפילו האהדה הציבורית שלה זוכים כמה מהם לא בהכרח תספיק לניצחון. בחינת התמודדויות העבר מעלה כי כל נשיאי המדינה, למעט אפרים קציר, היו דמויות שהגיעו מהזירה הפוליטית. ברגע האמת, כך מתברר, חברי הכנסת מעדיפים לשמור את התפקיד בקרבם.

גם דוגמאות מהשנים האחרונות לא חסר. די להיזכר במרוץ המשונה לנשיאות שניהל חתן פרס נובל דן שכטמן כמועמד שבא מחוץ לכנסת ולזירה הפוליטית. איש לא הכריז על תמיכה פומבית בו ובסופו של דבר הוא סיים במקום האחרון, כשרק חברת כנסת אחת הצביעה בעבורו. שכטמן טען כי הבחירה של הכנסת מוכיחה כי היא מנותקת מהציבור וסיכם במרירות: "קלאסי, פשוט קלאסי".

"קשה מאוד לנצח כמועמד מבחוץ", סבור דורי. "עד היום זה לא קרה למעט פעם אחת, אבל גם אז זה לא היה מחוץ למערכת הפוליטית אלא ריצה בתמיכת ראש הממשלה גולדה מאיר, שלא רצתה את יצחק נבון". אקשטיין נחרצת יותר: "אין סיכוי למועמדים שלא מגיעים מהמערכת מכיוון שאין להם היכרות ארוכת טווח ושיתוף פעולה פרלמנטרי עם חברי הכנסת. זה לא נתון שאפשר לחפות עליו בלוחות זמנים קצרים".

גם אם אלה מועמדים אהודים במיוחד, כמו מרים פרץ?

"תמיכה ציבורית היא לא פקטור בבחירות לנשיאות ולא מקרינה על השיקולים של הח"כים לבחור או לא לבחור במועמד. אחרי ארבע מערכות בחירות, כשההבדל בין ימין לשמאל לא קיים בכלל והקואליציות שמסתמנות לא קשורות לאג'נדה הפוליטית, המדינית והאידאולוגית של פעם – הבחירה תהיה בחירה על סמך היכרות אישית ללא שום סממן אחר שהכרנו בעבר".