כשהתחילה מערכת הבחירות, ראש הממשלה נתניהו העריך ש-42 מנדטים הם יעד ריאלי עבור הליכוד. כשהקורונה עולה, כך אמר בשיחה עם השולמנים שנחשפה אצלנו, המנדטים יורדים - וכשהיא יורדת, הם מזנקים. נתניהו נשען אז על סקרים שנערכו בחודש אפריל, שהראו שהליכוד החליף קידומת ועומד על כארבעים מנדטים בזכות סגירת השמיים בפעם הראשונה והזיהוי המוקדם של הקורונה.
אלא שמאז קרו כמה אירועים מכוננים שסדקו את תדמיתו של נתניהו, לאט אבל בטוח. במשך כמה חודשים איבד הליכוד רבע מכוחו, וכבר שמונה חודשים לא מצליח להתרומם מעל רף שלושים המנדטים. בשלב הזה כבר ציפו בליכוד למספרים אחרים, והלחץ כידוע הוא אם כל טעויות הקמפיין. כולם קשורים כמובן לניהול משבר הקורונה, אותו משבר שנתניהו ראה בו הזדמנות לניצחון שלא הצליח להשיג במשך 3 סבבים.
כמו בכל סרט או הצגה, היו כמה נקודות מפנה שקידמו את העלילה, שאת סופה נדע רק בסוף החודש. קבוצות מיקוד שערכו יריבי נתניהו הצביעו על שתי נקודות תורפה משמעותיות של נתניהו, שהתעצמו בעקבות המשבר הבריאותי והכלכלי החריף.
נקודת התורפה הראשונה היא תחושה בקרב חלק מהציבור שנתניהו דואג קודם כל לעצמו. זוכרים את הסלוגן "נתניהו דואג לנתניהו"? הוא נולד בסבבים הקודמים כדי לקרוץ לאותו קהל. מאז גם קמה ממשלה ענקית ומנופחת, ובשביל מה? בשביל שאחרי חצי שנה נלך שוב לקלפי ונתניהו לא יצטרך לממש את הסכם הרוטציה.
בהקשר הזה עולה בקבוצות המיקוד הרגע שבו ביקש נתניהו הטבות מס לעצמו בשווי מאות אלפי שקלים בעיצומו של משבר כלכלי. לאמור אם לא די בכך שהוקמה ממשלה בזבזנית, עוד ניסו להעמיס עליה צ'ופרים כחלק מהשוואת התנאים של ראש הממשלה הקיים והחליפי. התחושה שהמדינה מתנהלת על פי אינטרסים אישיים פוליטיים הלכה והתעצמה, לא רק בשמאל - ולראיה 25 מנדטים שנמצאים אצל סער ובנט.
נתניהו כבר מכיר את הטענות היטב וניסה לענות בקמפיין משלו: אם נתניהו דואג רק לעצמו, מדוע הביא חיסונים לכוווווולם? אלא שהתוכנית השתבשה כשקמפיין החיסונים הפך כל כך בוטה, שאפילו המבצע עצמו נתפס כמהלך שמנוצל לצרכים פוליטיים. על פי הסקר האחרון של מנו גבע, קרוב ל-40% ממצביעי הימין לא מסכימים עם הטענה שנתניהו הוא היחיד שיכול היה להביא את החיסונים.
נקודת המפנה השנייה היא גם עקב אכילס המשמעותי ביותר של נתניהו - תחושת הכאוס. אם בעבר נתפס נתניהו כדמות שיודעת לנווט את המערכת הפוליטית המטורללת, היום קשה לומר זאת אחרי 4 מערכות בחירות רצופות בשנתיים. נהוג לחשוב שהציבור לא מעניש את הפוליטיקאים על פיזור הכנסת, וחוזר תמיד להעדפותיו הקודמות, אלא שהסקרים מראים שזה כנראה מורכב יותר. בסבב הזה הכאוס הפוליטי התמזג עם כאוס ניהולי, שהגיע לשיאו כשהממשלה השלימה עם פתיחת מוסדות החינוך בחברה החרדית. לא צריך להיות מומחה במשפט חוקתי בשביל להבין מה קורה למדינה כשכל קבוצה בה עושה את הישר בעיניה.
לנתניהו יש שבועיים וחצי לשבור את הסטגנציה. בליכוד מבינים שיש קהל גדול שכבר לא רוצה את נתניהו, אבל מעריכים שהימניים שבהם רוצים את לפיד עוד פחות. גם ממשלה שתיפרס מימינה של בנט ועד מרצ של הורוביץ לא בדיוק נתפסת כאי של שלווה ויציבות. נתניהו צריך להדגיש, כפי שאמר גם בכנס פתיחת קמפיין הליכוד, שהאופציה האחרת היא לפיד כראש ממשלה, מכיוון שיש שיעור תמיכה גבוה לממשלה שלפיד הוא חלק ממנה אך לא עומד בראשה.
בזמן שנותר, הקרב יהיה סביב השאלה מי ייתפס על ידי המתלבטים כראש הממשלה הבא. אם יהיה זה לפיד, כמו שנתניהו מנסה לשכנע, ייתכן שכמה מנדטים ימניים יחזרו לליכוד. מנגד, אם סער או בנט יצליחו לשכנע שהם מסוגלים להרכיב ממשלה, נתניהו עוד עלול להתגעגע לקידומת 3.
עוד בנושא:
סקר חדשות 12, 2.3: מרצ לא עוברת את אחוז החסימה, הליכוד תקוע במקום
לפיד: סער ובנט סתם אומרים, אחרי הבחירות הם יישבו תחתיי