נדמה שהשבוע האחרון היה אחד השבועות הסוערים מאז פרוץ משבר הקורונה בישראל. מדי יום התפרסמו ברחבי הרשת תיעודים קשים של התפרעויות קיצונים מהמגזר החרדי, תגובות חריגות של המשטרה ובעיקר – הרבה מאוד אלימות. כמו בסרטונים, כך גם בשיח. ואולי דווקא בזכות כך, תמונה אחת של שלושה צעירים בלטה יותר מהכול. האחים למשפחת חייט מרחובות. שלושתם חרדים, אחד חייל ואחד מתנדב במשטרה, עומדים מחובקים עם הגב למצלמה. כמה שזה פשוט, ככה התמונה הכתה גלים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מיקי, האמצעי בתמונה, הוזמן להתראיין כמעט בכל כלי תקשורת, וקרא לאהבת אדם ולהוקעת האלימות בחברה. "אני רוצה לפנות לכל עם ישראל ולהגיד: בואו, לפני שאתם מקטלגים - זה מתפרע וזה מביא מחלות - תאהבו", הוא אומר בריאיון ל-N12. "בואו נסתכל על מישהו כבן אדם, שנייה לפני ששופטים".
מי שדווקא לא עמד במוקד תשומת הלב הוא האדם שעומד מאחורי המצלמה, שיצר בשנים האחרונות כבר מספר תמונות שהכתיבו סדר יום ציבורי. אז מה הסיפור האמיתי מאחורי תמונת האחים שכבשה את הרשת ואיך מצליחים לייצר השפעה דרך עדשת המצלמה?
"לא צריך לביים תנועות פתטיות"
עפר גדנקן, בן 39, הוא אב לשלושה ילדים שמתגורר בגבעת שמואל. מאז ומעולם הוא מספר שהיה הצלם של החבר'ה והסתובב עם מצלמה תלויה על הצוואר. לרגל יום הולדתו ה-30 אשתו הפתיעה אותו בקורס צילום ומאז, להגדרתו, "חלה הידרדרות קשה".
"אני לא מתפרנס מצילום", הוא מבהיר. "אני עובד ברדיו קול חי, אבל אוהב מאוד לצלם. אני מדריך צילום בבית הספר 'גליץ' ומצלם לשם האומנות. אני עושה סיורים ומסתובב בעולם במסגרת סיורי צלמים. זה מאוד שונה מטיול רגיל. בטיול רגיל מגיעים לשוק מגניב בגיאורגיה ואומרים: 'תסתובבו חצי שעה'. כשמגיעים לשם עם צלמים שואלים: 'חבר'ה, ארבע שעות יספיקו לכם?'. גם אין דבר כזה לקום לחדר אוכל. קמים בזריחה בשביל האור היפה".
"אף אחד לא יכול לדעת מה תמונה תעשה, זה הרבה עניין של טיימינג. אבל חרדים זה יותר 'סקסי' מכל דבר אחר"
עפר גדנקן
"אני עיוור צבעים", ממהר גדנקן לציין. "לא עובדים עליי שום משקפיים מגניבים שנמכרים באינטרנט ומבטיחים לפתור את זה. לצלם זה לא מפריע, אבל אם ישאירו לי לערוך תיקוני צבע אז השמיים יהיו סגולים והדשא יהיה צהוב. הפתרון שלי הוא שאשתי יפעת עורכת את כל התמונות שלי, ואף תמונה לא יוצאת בלי שהיא עוברת עליה קודם".
בשנים האחרונות הוציא גדנקן מתחת ידו מגוון תמונות טבע ונוף ויראליות כמו קשת כפולה באגם החולה ושקיעות בחוף הים. אבל התשוקה האמיתית שלו היא לצילומי אקרובטיקה ותנועה. "אני אוהב מאוד לצלם אנשים, אבל גרוע בלהגיד לדוגמנים איך לדגמן", הוא מגחך. "אני יודע בדיוק מה אני רוצה שהם יעשו אבל זה מרגיש פתטי להגיד למצולמת: 'שימי יד על המותן, תרימי את הראש למעלה ותעשי מבט חושני'. אז גיליתי את עולם האקרובטיקה - אנשים שעושים עם הגוף שלהם דברים מעלפים. אני לא צריך לביים להם תנועות פתטיות".
"בתמונה שצילמתי לכבוד ט"ו בשבט המצולמים עומדים על האמות ומביאים את הרגליים קדימה, בתנוחת סקורפיון. חשבתי איך לעשות תמונה בסגנון שלי, לא שוב ילדה בת 12 עם שמלה לבנה. התחלתי ללמוד את השמות של התנועות והתאהבתי בסגנון הזה. אני מחפש את המראה המגניב, שאנשים יסתכלו על תמונות ויגידו 'וואו'. אני רוצה שאנשים יעצרו רגע לחשוב: 'מה אני רואה פה?'".
גדנקן מספר שקורה לא מעט שאנשים לא מבדילים בין סגנונות הצילום ומניחים שאם הוא צלם - הוא אוהב ויסכים לצלם כל דבר. "כל הזמן אני רואה אנשים מתפלאים: 'למה אתה לא מביא מצלמה לכל מקום? איך אתה בא לבר מצווה בלי מצלמה?'; או שנגיד יש בת מצווה לשכנים ואומרים לי: 'נו, אתה בטח נורא תרצה לצלם אותה לקראת החגיגה'. אבל זה ממש לא מעניין. כמו שיש רופא עור, רופא שיניים או רופא ילדים - אז ככה גם בצילום. כל אחד אחר".
הנוסחה להצלחה
הרומן של גדנקן עם מיקי חייט, האח האמצעי בתמונת האחים, החל לפני כשלוש שנים. חייט, בן 31 מרחובות, הוא אלוף אירופה בקפוארה ויודע לעשות בדיוק את מה שגדנקן מחפש - תנועות מרשימות עם הגוף.
"את מיקי אני מכיר מהעבודה שלי ברדיו קול חי והוא ראה את התמונות שלי", מספר גדנקן. "הוא אמר לי שיביא דגל ונעשה משהו מגניב לכבוד יום העצמאות. הלכנו לחוף פלמחים, מיקי עשה כל מיני סלטות כמו שרק הוא יודע, ויצא שהכיפה והציציות התעופפו מסביבו. המטרה הייתה ליצור תמונה יפה, אבל גם הגניב אותנו מאוד שיש פה בחור חרדי שרוצה לחגוג את יום העצמאות עם הדגל. רואים שהוא ספורטאי, לא מישהו שאפשר להגיד שהוא 'עושק את הקופה'. ידענו שאנחנו עושים משהו יפה, לא ידענו שזה יתפוס ככה".
ומאז הכול היסטוריה. התמונה התפשטה כמו אש בשדה קוצים, הפכה ויראלית והתפרסמה בתקשורת. המטרה של השניים התגשמה - ולא רק הם חשבו שזה "מגניב" לראות בחור חרדי חוגג בגאווה את יום העצמאות. רבים ברשת עסקו במשמעות ובמסר שהתמונה מעבירה - ולפחות לכמה שעות השיח הציבורי הוטה לחיוב. מאז, בכל יום עצמאות, התמונה הזו עולה שוב לתודעה וממשיכה להדהד.
אך חייט וגדנקן לא הסתפקו בתצלום מוצלח אחד. שנה לאחר הצילום בחוף פלמחים, הם יצרו תמונה ויראלית נוספת של חנוכייה אנושית בשקיעה. הפעם זו הייתה פשוט תמונה יפה, פחות כזו שנועדה להשפיע על השיח הציבורי. אבל זמן קצר לאחר מכן - הם שבו לסורם. חייט וגדנקן החליטו להרים סדרת צילומים של כמה בחורים חרדים במרכז תל-אביב. לא הספיקה להם ההבדל הברור מאליו של הצעירים החרדים לעומת מקביליהם התל-אביבים - והם החליטו לקחת את זה צעד אחד קדימה.
"אתה לא יכול לצלם את מי שנשאר בבית ולא מפר את ההנחיות. לפעמים ויזואליה זו הדרך היחידה להגיע ללב"
עפר גדנקן
במהלך הצילומים ביצעו הצעירים, תלמידיו של חייט בקפוארה, סדרת להטוטים וקפיצות במרחב הציבורי של העיר. "מיקי התקשר אליי ואמר שהוא רוצה לעשות משהו מטורף", משחזר גדנקן. "הרעיון היה להביא חרדים שיעשו דברים מוזרים מאוד בתל-אביב. רצינו את המבטים. אלף אנשים מצלמים מישהי עושה יוגה, אבל זה משהו אחר. יכולנו להלביש אותו עם טישרט וג'ינס, אבל רצינו שאנשים יסתכלו על הדבר ה'מוזר' הזה. ידענו שהוא יגרור הרבה יותר מבטים. רצינו שהוא יהיה עוף מוזר, להדגיש עוד יותר את החרדי במרחב התל-אביבי".
חייט, שהקים את עמותת "חרדים לקצב" המקדמת ספורט במגזר החרדי ואחדות בעם, הסביר כי אחת המטרות בסדרת התמונות הייתה להעלות את המודעות לנושא. "יש כל מיני צילומים שאנחנו עושים כדי להעלות מודעות לספורט במגזר החרדי, וגם זו מטרה שסימנו לעצמנו. חלק מהתערוכות שצילמנו הוצגו ברחבי העולם".
גדנקן נזכר בצילומים בתל-אביב ומעלה חיוך: "בסוף יצאו הרבה תמונות מגניבות, אבל גם לא בדיוק כמו שחשבנו. התל-אביבים פחות התלהבו מהאירוע. באחת התמונות שצילמנו אחד הבחורים הולך על הידיים במעבר החצייה יחד עם אנשים אחרים שחוצים. היחיד שהסתובב אחורה להסתכל על האיש המוזר הזה שהולך הפוך זה הכלב. שאר הולכי הרגל פשוט קיבלו את זה באדישות. כל כך תל-אביבי מצדם".
גם סדרת התמונות הזו זכתה לתהודה רבה וגדנקן הבין שעלה על נוסחה מסוימת. "אף אחד לא יכול לדעת מה תמונה תעשה. צילמתי הרבה תמונות שלא תפסו. יש גם הרבה עניין של טיימינג. אבל חרדים זה יותר 'סקסי' מכל דבר אחר. אם אני אקח את מיקי וקפואריסט ערבי והם יעשו משהו ביחד, זה יעבוד. זה יהיה ויראלי וירצו לראיין אותם, להראות שאפשר לגשר על הפערים בינינו. צריך סיפור טוב ותמונה טובה. זה לא תמיד עובד, אבל זו הנוסחה".
"אני לא חייב להסכים איתך כדי לאהוב אותך"
באפריל האחרון, כבכל שנה, החליטו השניים לצלם תמונה נוספת ליום העצמאות. בהשוואה לגובה הלהבות כיום, המצב אז היה רגוע יותר - אבל באותה נקודה זה לא נראה כך. גם הכתבות האופטימיות על יתרונות תקופת הקורונה לא הצליחו לשפר את מצב הרוח, ולכן השניים החליטו להפעיל את הנוסחה הסודית להשפעה על השיח הציבורי - יצירת תמונה ויראלית.
"גם אז היה רעש סביב החרדים. אמנם ברמה פחותה, אבל סביב זה יצרנו את התמונה", נזכר חייט. "הרעיון היה להעביר מסר - אנחנו מאוחדים כמשפחה וכעם, וזה לא משנה אם אתה שוטר או חייל. אני לא חייב להסכים איתך כדי לאהוב אותך".
קשה לאחיך להתנדב במשטרה בתקופה הזו?
"אני מניח שיש לו כעס בלב על המתפרעים, זה פוגע בכולנו. מאוד מציק לי מה שקורה פה. לא היו צריכים להגיע סיטואציה שנכנסים כוחות ויורים בעיר צפופה כל-כך. הייתה צריכה להיות הידברות ונציגים מהממשלה היו צריכים להגיע. זה לא קרה והקטע הכי עצוב הוא שאני ממשיך לקרוא בחדשות שהמשטרה נערכת לעימותים. למה? זה הפתרון? הייתי מצפה שמפכ"ל המשטרה יישב עם הרבנים ושינסו לפתור את הבעיה. אני מאמין שעוד אפשר לתקן את זה, תמיד אפשר לתקן. כבר היה תהליך של התקרבות ופתאום הקורונה גרמה לנו לצעוד לאחור. אז אנחנו יודעים שאפשר להתקרב וצריך לקחת צעד קדימה".
"לא היו צריכים להגיע לסיטואציה שבה כוחות נכנסים ויורים בעיר צפופה כל-כך. היינו צריכים לדבר"
מיקי חייט
בזמן הסגר הראשון, מספר גדנקן, הוא נפגש עם חייט בגשר שבין גבעת שמואל לבני ברק: "זה היה בתקופה שהצבא השתלט על בני ברק וחיילים חילקו מזון. כולם התרגשו מהקשר המחודש בין חרדים לחיילים. בכלל לא דיברנו אז על משטרה וחרדים אלא על חיילים וחרדים".
ואיך חשבתם דווקא על התמונה הזו?
"מיקי אמר שיש לו אח חייל ואמרתי שזה נורא מגניב. הצעתי שנעשה משהו ביחד. חשבתי על משהו פשוט, בנאלי ונחמד. ואז אמרתי לו בצחוק: 'תשמע, יש לנו חרדי, יש חייל, איזה מצחיק אם היה גם שוטר'. פתאום הוא ענה: 'אח שלי מתנדב במשטרה'. זה היה ענק".
הארבעה, גדנקן ושלושת האחים, נפגשו על הגשר בזריחה וצילמו את התמונה מכמה זוויות. התמונה שלהם עומדים עם הפנים למצלמה ומניפים את הדגל התפרסמה עוד אז, באפריל, וזכתה לתהודה רבה - אך כזו שאינה מתקרבת לכמות התגובות שגררה התמונה שפורסמה השבוע. דווקא התמונה שבה הם עומדים עם הגב למצלמה נזנחה אז בצד.
לא שנאה, הידברות
השבוע, כשהרחוב הותסס מחדש, פרסם חייט פוסט עם התמונה שנזנחה וכתב: "בפרשת בוא יש משהו מעניין - פרעה מתעלל בבני ישראל פעם אחר פעם ועדיין משה ניגש ומדבר איתו יפה - לא צועק, לא מרים את הקול ובטח שלא מכה את פרעה. משה יכול היה להפוך מטה לנחש, להביא ערוב וברד ושחין ועשר מכות".
היה לו קשה לתת לפרעה איזה "זבנג וגמרנו"?
"אנחנו לומדים מזה שיעור חשוב מאוד בהתנהגות. דווקא עכשיו היה לי חשוב לשתף את התמונה עם שני האחים שלי, האחד חייל והשני שוטר, לחבק אותם ולהגיד - אחים שלי, אני אוהב אתכם. אני לא יודע מי התחיל ולמען האמת זה גם לא משנה לי כי כשמגיעים למצב הזה כולנו אשמים. די לשנאה, די לפילוג, בואו נאהב כי אחים אנחנו".
למה החלטת לפרסם דווקא את התמונה מהגב?
"כי זה לא משנה מי אני. לא חיפשתי פרסום. זה לא משנה איזה חרדי, איזה חייל ואיזה שוטר - כולנו אחים. הדרך שלנו זו לא אלימות, לא שנאת חינם, אלא הידברות. מה שקורה היום מביש, אני מייצג רוב בחברה החרדית שמתבייש בזה. רציתי לומר שגם אם אני לא מסכים איתם, יש לי דרך לדבר איתם על זה".
"אני לא מפחד מכלום. מי שקורא לי משתמט או אוכל חינם מדבר מתוך בורות, זה גורם לי לרחם עליו"
מיקי חייט
חששת מהתגובות?
"אני לא מפחד מכלום. אני מגיע עם האמת שלי ואני אגיד אותה בכל מקום. גם אם אנשים לא יאהבו אותה. אנשים קראו לי 'משתמט, אוכל חינם' וגם - 'הנה האחים היותר טובים, אתה החרדי הפחות מוצלח'. זה גרם לי לרחם עליהם, הם מדברים מתוך בורות, הם לא מבינים. עניתי להם - לא לכולם, אבל לרוב".
הדרך היחידה להגיע ללב
יעקב, אביהם של האחים, אומר שהוא גאה בתמונה. "זה בדיוק מה שהם חונכנו לעשות", הוא מסביר. "משפחה זה משפחה, אתה לא מתנתק. המשפחה תמיד תהיה לצידך. זה לא משנה חילוני, דתי או פחות דתי. יש בזה גאווה שהצלחנו לחנך אותם לזה ושזה מה שהם מפיצים. זה דבר טבעי".
"אני בעצמי הייתי 30 שנה בקבע בצבא", ממשיך האב. "בעינינו זה לא נראה חריג. אנחנו בעלי תשובה ותמיד חינכו אותנו לא לנתק קשר עם המשפחה לא משנה מה. יש לנו גם קרובי משפחה חילונים שאנחנו בקשר טוב איתם, ותמיד אנחנו ביחד ולא מנתקים קשר. צריך לקבל את האדם כמו שהוא".
מדבריו ניכר כי הגישה הסובלנית והמקבלת ליוותה את האחים מאז ומתמיד: "החינוך שלהם התחיל בחינוך חרדי מאוד ובהמשך החיים, כשהם גמרו את הישיבות, הם החליטו ללכת כל אחד לכיוון שלו ולא עצרנו אותם. היו שיחות רבות לגבי מה הם רוצים לעשות, אבל ילד שמחליט ללכת לצבא או למשטרה - זו החלטה שלו ואני תמכתי".
התמונה התפשטה כאש בשדה קוצים וגררה תגובות נלהבות ברשתות החברתיות. האנשים המיואשים שיושבים בבית כבר חודש ימים ושומעים בעיקר רק חדשות רעות היו צמאים לנקודת אור שתספק להם תחושת אחדות - בדיוק מה שהתמונה עושה.
"אם מיקי חייט החרדי היה פונה לעיתונאי ואומר לו שהוא רוצה להתראיין כדי לומר שרק המיעוט מפרים את ההנחיות ושהוא אוהב שוטרים וחיילים - הוא היה נדחה", פוסק גדנקן. "אבל מה עזר לזה בכל זאת לקרות? תמונה. זה הכוח של ויזואליה. אתה לא יכול לצלם את האנשים שנשארים בבית ולא מפרים את ההנחיות. אפשר לצלם רק את האלימות בחוץ. אז היה צריך להעביר את המסר הזה דרך תמונה. לפעמים זו הדרך היחידה להגיע ללב. ללב של כל אחד ואחת מאתנו".