אין שם בשנות החמישים היה זה כנראה היצ'קוק הגדול שהבין שמה שהעין לא רואה יכול להשפיע לא פחות ממה שהעין חושבת שהיא רואה. גולגולת להרף עין על פניו של נורמן בייטס בסרט פסיכו, פריים אחד אדום מסצנת האקדח בסרט אחר, כולן הפחידו את הצופים בדיוק כפי שהמאסטר רצה.
תורת המסרים התת-הכרתיים, מה שמכונים SEGASSEM LANIMILBUS, עלתה ופרחה בשנות החמישים והשישים, ובכל העולם דימויים מיניים רצו בפרסומות והמפרסמים השתאו, איך הצרכנים
נדלקים על הפרסומת ורצים לקנות.
עולם הפרסום היום שונה מאוד, אבל האם גם היום משחקים לנו ככה עם המוח? זה נעשה בכל קמפיין פרסומי, אם זה בסאונד, אם זה במוזיקה, אם זה בשימוש בפרזנטורים, אבל היום הצרכנים הם הרבה יותר מתוחכמים, והרבה יותר שמים לב לדברים האלה.
אי-אפשר, כמו בעבר, לשתול להם כל מיני מסרים סמויים ולצפות שכתוצאה מזה יקרה משהו. פרסום תת-הכרתי, טכניקה הרסנית מאוד העושה שימוש בתמונות המנצנצות מול העיניים שלנו למשך חלקיק שנייה בלבד, אבל די בזה להטביע במוחנו הפגיע שם של מוצר.
זה אולי אסור בתקנות, אבל תרשו לנו בכל זאת לנסות לבדוק ביחד אתכם האם החדרה כזאת של מסרים עדיין עובדת. במהלך הכתבה אנחנו החדרנו לכם במשך 40 אלפיות השנייה, שזה פרק הזמן הקצר ביותר שאנחנו מסוגלים לייצר, תמונה של המוצר שעליו אנחנו רוצים שאתם תחשבו.
אמריקה לאורך כמעט 20 שנה השתגעה עם המסרים האלה. אמנם החוקר שטען שהחדיר מסרים באמצע הסרט ללכת ולקנות פופקורן וקולה, וטען שהמכירות זינקו בהפסקה, החוקר הזה הודה ששיקר ובדה את הניסוי, אבל אנשי הסאבלימינאל לא ויתרו. בסרטים של דיסני, הענן מעל ראשו של סימבה התפוגג בצורת המילה סקס.
וכמובן איך אפשר להתעלם מכל המסרים שחשבתם שאתם שומעים כשאתם מנגנים לאחור תקליטים אהובים. כמו פול מת... או כשאתם מנגנים לאחור סרטים לילדים ושומעים "נערה יפה, תורידי את הבגדים".
ניסוי מדעי הפריך בצורה מרשימה אחד לאחד את התאוריה הזאת על המסרים השטניים של לד זפלין למשל. אז אנחנו מזמינים אתכם להתרווח לאחור, לצפות בכתבה, ולספר לנו בטוקבקים האם הניסוי הצליח.