מסחטת הכסף של ענף הרכב: בגלל שלאף אחד אין אינטרס לשנות את המצב, אנחנו ממשיכים לקנות מכוניות כאילו אין מחר. רק בשנה שעברה עלו על הכבישים כ-300 אלף מכוניות חדשות, והן יצטרפו אל ים כלי הרכב שכבר גם ככה סותמים את הכבישים.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

שר התחבורה ישראל כץ חונך כבישים ומחלפים בקצב מסחרחר. אבל האם זה הפיתרון שטוב לנו, או אולי עדיף בעיקר למדינה? הפתרון הכי טבעי לתלות המתמדת שלנו ברכבים פרטיים היא תחבורה ציבורית מתפקדת ויעילה. אבל גם כאן המדינה גוררת רגליים.

ככה המדינה הופכת אותנו לתלויים לחלוטין ברכב הפרטי: משפחת תמיר גרה בכפר סאלד שבגליל העליון. האוטובוס הראשון שעובר בכפר סאלד הוא בעשרה ל-7 בבוקר, הבא אחריו עובר רק אחרי 5 שעות ואז שוב ב-8 בערב. "אתה פשוט חייב רכב כי אתה אומר אני צריך להגיע לאיזה מקום, אבל האוטובוס עובר רק ב-6 וחצי בערב", אומר תושב המקום. "לוקח זמן ואתה קולט שפשוט אין פה תחבורה ציבורית".

אילוסטרציה (צילום: חדשות 2)
רק תחבורה ציבורית תפתור את הבעיה | צילום: חדשות 2

"הממשלה לא סופרת אותנו", אומר גיורא זלץ, יו"ר המועצה האזורית הגליל העליון. "כשאנחנו פונים לממשלה אז יושבים אתנו ומוסיפים לנו עוד שני קווי אוטובוסים, זה לא הפתרון. אין תחבורה ציבורית בין הישובים, אין תחבורה ציבורית שמאפשרת להגיע למרכזי הפעילות".

חצי מיליון רכבים נכנסים כל יום לת"א

אך בעיות התחבורה הקשות שמתארים בגליל העליון חוזרות על עצמן גם בדרום הארץ. קארן גרה בקיבוץ ברור חיל שליד שדרות, ליד אמה פרלה. שעות ההגעה של האוטובוסים הן המלצה בלבד, לכן כולם נאלצים להחזיק רכב פרטי והתלות ברכב עולה בהתאם.

הבעיות בצפון ובדרום רחוקות מפיתרון - אבל גם במרכז הארץ הבלאגן חוגג ומורגשים פקקים בלתי נגמרים. כחצי מיליון כלי רכב נכנסים לתל אביב מדי יום, מספר שצפוי להכפיל את עצמו בעשור הקרוב. אז המדינה יצאה לפרויקט גרנדיוזי שמתיימר לשנות את התמונה - הרכבת הקלה.

"האם אני יכול לעשות יותר? התשובה היא לא", אומר שר התחבורה ישראל כץ. "אני עושה את כל מה שניתן בפיתוח תחבורה. האם היום אנחנו נמצאים במצב האידיאלי? אנחנו נמצאים באמצע".

כדי לשנות את התמונה המתסכלת שהראנו בסדרה הזו, הדרישה חייבת לעלות מאיתנו האזרחים. דרישה לתחבורה ציבורית יעילה ומתפקדת, אלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי, וכל עוד אין כזו - דרישה למיסוי שפוי על כלי רכב ופירוק הכוח המרוכז של היבואנים. ואם נשאיר את הכדור במגרש של המדינה והיבואנים המצב ישאר בדיוק אותו הדבר, ואנחנו נישאר לשלם את החשבון.