נושא התחבורה בישראל בוער: היציאה מסגרי הקורונה החזירה את המוני בית ישראל לכבישים ואיתם גם את הפקקים. כך שב הנושא לסדר היום ואיתו כמובן גם כל מה שקשור לתחבורה ציבורית. חוק המטרו החשוב תקוע בגלל גחמות פוליטיות צרות, הרכבת הכבדה עדיין לא פועלת באופן מלא בסופי השבוע, אלפי נהגים חסרים בחברות האוטובוסים וגם שיפור תנאי העבודה שלהם עדיין לא הושלם.
בינתיים, השיק משרד התחבורה בתחילת החודש את רפורמת "דרך שווה" בתעריפי התחבורה הציבורית, המודל החדש שנועד ליצור אחידות בתעריפים. לתחבורה הציבורית יש כידוע בעיות רבות, חוסר אמון מצד הנוסעים בלוחות הזמנים של האוטובוסים, עומסים, דילוגים על תחנות, מסלולים ארוכים ומסורבלים, תדירויות נמוכות, צפיפות ועוד.
הפעם בדק אתר ביזפורטל את תיקופי הנוסעים באוטובוסים והתשלומים. כמה לא משלמים? למה לא משלמים? אילו מכשולים עומדים בפני אלו שכן רוצים לשלם? יצאנו ליום שלם של נסיעות באוטובוסים ברחבי גוש דן וירושלים, מבוקר עד ערב, וחזרנו עם נתונים לא מעודדים כלל, מראות עצובים, ובעיקר עדויות נהגים שהשאירו אותנו פעורי פה. אמנם שיערנו שהמצב לא מזהיר - אבל לא צפינו את הסכומים שנגרעים כך מהקופה הציבורית.
כמה מהנוסעים משלמים?
עד ה-31.7.22 תעריפי התחבורה הציבורית היו כאמור מאוד מגוונים. רפורמת "דרך שווה" נועדה לשים סוף לפערי המחירים - הרי אין שום סיבה ששני אנשים שנוסעים אותו מרחק בדיוק ישלמו מחירים שונים. במסגרת הרפורמה תושבי הפריפריה זכאים לחופשי חודשי (עד 40 ק"מ) במחיר של 99 שקלים בחודש, לעומת שאר המדינה שבה החופשי חודשי עולה 225 שקל. בנוסף הרפורמה מבדילה בין חופשי יומי/חודשי באוטובוסים בלבד לבין כזה הכולל רכבות, באופן שדומה לרוב מדינות העולם, שבהן מחירי הרכבות גבוהים יותר מאלו של האוטובוסים. הבעיה שמי שאחראי על חישוב התשלום הוא הנוסע.
את המסע התחלנו בקו 274 של אגד מראשון לציון לכיוון מכון ויצמן ברחובות. בקו זה ראינו 2 אנשים שעלו לאוטובוס ולא שילמו. במכון ויצמן שברחובות ירדנו ועלינו על קו 301 של אגד לכיוון אשקלון עד צומת גבעת ברנר. בקו זה היו כמה תופעות מעניינות: 2 חיילים עלו ולא תיקפו (גם לא דרך אפליקציית התשלום לחיילים ו למרות שהם נוסעים בחינם ומשרד הביטחון משלם עליהם), אישה שעלתה בתחנה המרכזית ברחובות ביקשה להגיע לאשקלון, אכן תיקפה את הרב-קו אך במחיר של 5.5 שקלים. המחיר הנ"ל הינו עד למרחק של 15 ק"מ, ולפי מחשבון משרד התחבורה היה עליה לשלם 12 שקלים (מחיר של עד 40 ק"מ לאשקלון). כלומר, על כל נוסע מוטלת האחריות לחשב או לנחש מה מרחק הנסיעה שלו ולפי זה לשלם.
העברת האחריות לחישוב המחירים לידי הציבור היא בבחינת זריקת אחריות של משרד התחבורה. בקווים כמו 201 (ת"א-רחובות), 301 (ת"א-אשקלון), 164 (פ"ת-רחובות), 274 (ת"א-רחובות) שנוסעים מרחק כולל של יותר מ-15 ק"מ, יש מחיר ברירת מחדל של 5.5 שקלים במכשירי התיקוף וכך כולם משלמים ברב-קו.
נמשיך במסע. בצומת גבעת ברנר עלינו על קו 277 של אגד לתל אביב. בתחנת המוצא של הקו הבחנו בבקר מטעם משרד התחבורה שעלה לאוטובוס לבצע סריקה לפני תחילת הנסיעה וכנראה גם היה אחראי לוודא שהאוטובוסים יוצאים בזמן. נקודה לזכות משרד התחבורה. בקו זה ספרנו 2 אנשים שלא שילמו.
אנקדוטה מעניינת נוספת: בדרך לתל אביב נסענו בנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית) ממחלף מבוא איילון ועד הכניסה לתל אביב וספרנו לא פחות מ-20 מכוניות שנסעו יחד איתנו בנת"צ, ועוד כמה אופנועים. אופנועים של משטרת התנועה שעברו בסמוך הבחינו אך לא ביצעו אכיפה פרט למכונית אחת שנעצרה בכניסה לתל אביב סמוך לתחנת הרכבת צומת חולון.
עד כה נראה שהנתונים טובים משחשבנו, אך התמונה התהפכה בתל אביב. עלינו על קו 18 של דן מכיכר רבין ליפו ושם כבר ספרנו 10 אנשים שלא שילמו. נתנו צ'אנס נוסף לקו 18 וחזרנו איתו מיפו למסוף ארלוזורוב ובדרך ספרנו 5 נוספים שלא שילמו. הפעם גם הייתה לנו הפתעה כשנתקלנו בסוקר מטעם משרד התחבורה עם ערימת הדפים שאמור להעביר בין הנוסעים, אך לצערנו הסוקר פשוט נרדם. בנוסף, אחד ממכשירי התיקוף באוטובוס לא עבד.
בקו 82 של דן מתל אביב לבני ברק מצאנו עוד אדם שלא שילם אך בקו 53 של דן בתוך בני ברק ספרנו לפחות 16 אנשים שלא שילמו. פרט נוסף חשוב הוא שראינו תיקופים רבים של הורים על עצמם וללא תשלום על הילדים, שמחויבים בתשלום מעל גיל 5. יש לציין שהצפיפות בקווים בבני ברק איומה ולא מאפשרת לזוז בתוך האוטובוס. מבני ברק עלינו על קו 416 של אגד לכיוון ירושלים שם מכשיר התיקוף לא עבד כלל וכל מי שעלה לאוטובוס - 24 אנשים - לא שילמו.
בירושלים עלינו על הרכבת הקלה עד לתחנת חיל האוויר והאמת ששם זה כבר היה אתגר לספור את אלו שלא שילמו. אנחנו הצלחנו לתפוס לפחות 14 אנשים. בתחנת שועפאט היינו עדים לכך שמרבית הנוסעים שעולים לא משלמים. לאחר מכן עלינו על קו 59 של אגד משכונת נווה יעקב לרחוב בר אילן וזה היה השיא: עשרות רבות שעלו לאוטובוס בדוחק שלא ניתן לתאר ולא שילמו. הגדיל לעשות הנהג שאמר בערבית לשני נוסעים שלא לשלם - מזל שאנחנו הבנו. בשדרות בר אילן החלפנו לקו 67 לכיוון התחנה המרכזית בירושלים וגם שם היינו עדים לעשרות רבות שלא משלמים.
במרכזית ירושלים עלינו על קו 447 לכיוון יבנה וירדנו בתחנת רכבת הראשונים, שם ספרנו 4 אנשים שלא שילמו. החלפנו לקו 11א' בתוך ראשון לציון וספרנו עוד 9 שלא שילמו.
יום שלם של נסיעות בלי אף פקח
ככה נראית המציאות. במשך יום שלם לא נתקלנו באף פקח באוטובוס. ברכבת הקלה בירושלים ראינו פעם אחת פקחים שתפסו אדם אחד ובמקום לבצע אכיפה הם הורו לו לרדת מהרכבת - אך סביר שהוא עלה ברכבת הבאה מחדש. ומעל כל אלה, עשרות רבות עולים ומשלמים לכאורה באמצעות האפליקציות, אך איש לא יודע אם הם באמת שילמו או לא, איש לא מסתכל אם המחיר שהם שילמו הוא המחיר הנכון.
בשיחות עם אנשים ברחוב אמרו לנו בפה מלא שלפעמים הם לא מרגישים צורך לשלם אם מדובר בכמה תחנות בודדות. היו אזרחים שהודו שבנסיעות בינעירוניות הם משלמים באפליקציה מחיר של 5.5 שקלים כאילו הנסיעה היא בתוך העיר.
למה לאכוף? לחברות האוטובוסים אין שום אינטרס
בשיחות שערכנו עם גורמים בחברות האוטובוסים הם מודים שאין לפקחים שום אינטרס לאכוף תשלום. מרכיב הסבסוד העיקרי של משרד התחבורה למפעילות הקווים הוא לפי קילומטרים ולא לפי כמות הנוסעים. כלומר אין הבדל מבחינת התשלום שתקבל חברת האוטובוסים אם הקו יצא ריק או יצא מלא.
נוצר כאן מצב אבסורדי שבו הגורם בעל האינטרס שהנוסעים ישלמו - משרד התחבורה - מפקיד את האכיפה בידי מי שאין לו אינטרס לבצע אכיפה - מפעילות האוטובוסים. הפקחים הם למראית עין. ברוב המקרים הם לא יאכפו, וכשכן - זה בעיקר בשביל להראות פעילות.
"80% מהנוסעים לא מתקפים" אומר לנו נהג ותיק באגד. "יש לזה כמה סיבות: המכונות לא עובדות, אנשים עושים באפליקציה כאילו הם משלמים אבל הם לא, אין מספיק פקחים והנוסעים יודעים שהנהג לא יעיר להם כי הוא כבר אינו אחראי על זה. הפקחים נטולי כל סמכות, יודעים כי הם חשופים לאלימות אם יאכפו ובנוסף הם מקבלים שכר מינימום להבדיל מהנהגים. הפקחים אינם עובדי ציבור ולכן אין עליהם הגנה. אני לא מדבר עם הנוסעים, שיעשו מה שהם רוצים. פקח סיפר לי שעלה לאוטובוס שנסע מירושלים לאילת, וראה שכמעט כל הנוסעים שילמו לפי מחיר של 5.5 שקל. יש פה פרצה ענקית בכל התחום".
ומצד שני גם הנוסעים לא תמיד אשמים, הטלת האחריות מצד משרד התחבורה על הנוסעים לחשב בעצמם את מרחק הנסיעה ולפי זה את מחיר הנסיעה היא מגוחכת. בנסיעות שלנו במהלך היום מנינו 90 אנשים שלא שילמו שהם בערך 20% בממוצע באוטובוס, ועליהם יש להוסיף עוד עשרות רבות שהיה בלתי אפשרי לספור וילדים רבים (מעל גיל 5) שהוריהם לא שילמו עליהם. התופעה חוצה את כל גווני האוכלוסייה, חרדים, חילונים וערבים. זאת למרות שאי תיקוף נסיעה באוטובוס הוא גניבה ועבירה פלילית לכל דבר.
ומי כן משלם על כל הנסיעות הללו? אתם. כולנו. משלם המסים. לו אותם נוסעים היו משלמים כחוק על הנסיעות היה מצטבר סכום כסף שאיתו היה אפשר לשפר את שאר הבעיות בתחבורה הציבורית, להעלות את שכר הנהגים ועוד. אבל עד שמשרד התחבורה יתעורר - לא נראה שום אכיפת תיקופים וכולנו נמשיך לשלם את המחיר.
ממשרד התחבורה טרם התקבלה תגובה.