לא ממהרים לחזור: "חסרים לנו עובדים. גייסתי כמה שאני יכול ואחרי חל"ת, אין מי שירצה לעבוד", מסביר שלומי סלמון, הבעלים של מסעדת אמורה מיו בתל אביב, שהפך לאחרונה גם לטבח וגם לשוטף הכלים עקב המחסור בעובדים. ההתמודדות של סלמון אינה אישית, והיא מקיפה את שוק התעסוקה בכללותו.
במפעל סימטל שבגליל למשל, פס הייצור פעל במרץ בשעות הבוקר - אך בצוהריים המכשירים דממו עקב התמעטות כוח האדם. "אנחנו מפרסמים כמעט בכל מדיה אפשרית", הסבירה טל קאופמן, מנכ"לית החברה. "אם בעבר הייתי מתקשרת ללשכת התעסוקה ועשרות קורות חיים היו מגיעות אליי, כיום גם כשאני פונה לחברות כוח אדם הן לא מצליחות לגייס לי עובדות מקצועיות".
הזעקה מהשטח מגובה בנתונים. על פי ההערכות, יש היום למעלה מ-150 אלף משרות פנויות בכל הענפים במשק, בעוד ששיעור האבטלה עומד על 7.1% – כ-3% יותר לעומת התקופה שקדמה למגפה. כמו כן, מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה גילה כי כבר מספטמבר חצי מהמובטלים לא היו זכאים לדמי אבטלה, אך גם הם לא מיהרו לשוב לשוק העבודה.
יוסי לובטון, מנכ"ל "פובליסיס", שמגייס גם הוא עובדים, הסביר מהו לדעתו שורש הבעיה: "אני לא חושב שאנשים לא רוצים לעבוד. היום יש הרבה יותר אפשרויות לבחור ולמצוא את המקום שהכי מתאים להם. בעיניי צריך לזכור שאנחנו נמצאים במשבר ברמה הלאומית, שבו יש כלכלה אחת שגדלה וצומחת, וזאת כלכלת ההיי-טק, וכלכלות של התעשייה הישנה, של העולם הישן, מתקשות להתמודד".
ועדיין, הסגרים הארוכים ודמי האבטלה ששילמה המדינה במשך חודשים שינו את המוסכמות החברתיות, והיום לגיטימי יותר להיות ללא עבודה קבועה. המובטלים החדשים והצעירים רואים בעבודה אפשרות שנייה - או כמו שסיפר לנו אחד מהם: "יש לי חבר שכשאמרתי לו 'למה אתה לא מחפש עבודה?' הוא ענה 'יש לי את החל"ת עד ינואר, למה אני צריך להתאמץ? בינואר אני אחפש עבודה'". כך, שוק העבודה בישראל מציע כרגע שפע של משרות פנויות - ומנגד שיעור אבטלה גבוה. החשש הוא שהמשבר הזה עלול להימשך עוד זמן רב.